יש לקוות שמתווה טראמפ "לסיום סכסוך של 3,000 שנה" אינו אלא טריק ציני לשחרור החטופים בדרך להדברת חמאס ותו לא, כי מול היתרון הכמעט בודד של החזרת כל החטופים החיים מיד, מכיל ההסכם שלל אסונות שמשמעותם תבוסה מוחלטת.
ההסכם מכניס את קטאר וטורקיה לשטח, כלומר את האמא והאבא, בתירוץ של פירוק בנם, חמאס, מנשקו, והופך את עזה לראשונה לסוגיה בינלאומית, תוך כדי שהוא יוצר פתח לחיכוך עם המדינות המעורבות. מצרים מוכנסת לעזה לאחר שאיפשרה את התעצמות חמאס כאופציה לחזית שנייה למלחמה בישראל בנוסף לזו שהיא בונה על ידי התעצמות צבאית אדירה.
ההסכם קובע שעזה תשוקם, וזה בניגוד לאינטרס ישראלי מובהק שתישאר בחורבנה ושתושביה יעזבו, מחזיר את האופציה למדינה פלסטינית וקובע שישראל לא תישאר בעזה - ובכך שם מחדש על השולחן את אוסלו וההתנתקות, כאילו שכ-4,000 הרוגים לא הספיקו כדי להיפטר מהרעיונות הללו. למרות שניצחון מובהק על ג'יהאדיזם משמעותו לקיחת שטח, ויתרה כעת ישראל על ההזדמנות לנצח ולהחזיק לפחות בחלק מהרצועה שהיא, אגב, חוף הנגב השייך לה.
מי ימנע זרימת נשק ממצרים לעזה? מי יפרק את חמאס מנשקו, מי יהרוס וימנע בניית מנהרות? טוני בלייר עם "מועצת השלום", כוח קטארי, טורקי, מצרי? משעשע, אלא שהבדיחה הזו על חשבוננו.
2 צפייה בגלריה
מחבלים שהשתחררו בעסקה האחרונה חוגגים ביהודה ושומרון. מתכון בטוח להמשך מעשי הטרור
(צילום: אי-פי, Abdel Kareem Hana)
"צריך להיות לנו ברור, מתוך ניסיוננו, שהמחבלים שאנו משחררים היום יביאו לרצח של עשרות ואולי מאות ישראלים... המחבלים ששוחררו אז (עסקת ג'יבריל ב-1985, שבה שוחררו 1,151 מחבלים תמורת שלושה חיילים) היוו את השדרה המרכזית של האינתיפאדה שפרצה שנתיים לאחר מכן. מחבלים ששוחררו בעסקת ג'יבריל היו אחראים באופן ישיר לרצח 178 ישראלים ובאופן עקיף להרבה יותר. כך אנו צריכים להתייחס להשלכות החלטתנו היום... (זהו) ניצחון גדול לחמאס... אנו מחויבים לחייו של גלעד שליט... אך אנו גם מחויבים להגנה על חייהם של אזרחי ישראל". אלו דבריו של השר בוגי יעלון בממשלת נתניהו ב-2011, כשהצביע נגד עסקת שליט. היום אנו יודעים את שמותיהם של מאות ההרוגים שעליהם הוא דיבר, כמו קודמיהם מהעסקאות המופקרות הקודמות.
ישראל של 1974 סירבה לעסקה של שחרור 20 מחבלים תמורת 103 תלמידים שהוחזקו כבני ערובה במעלות, ושיחררה אותם בפעולה צבאית שבה נרצחו 22 מהם. בנימין נתניהו בנה את הקריירה שלו כמוביל עולמי של הגות המלחמה בטרור, כשהמרכיב המרכזי היה אי-שחרור מחבלים, והתבסס על המוניטין המפואר של מבצע יונתן באנטבה ב-1976, שבו נפל אחיו. הפעולה באנטבה נבעה מסירוב ישראלי להיענות לדרישה הצנועה לשחרר 53 מחבלים תמורת 105 חטופים. המפולת המוסרית והלאומית הגיעה מאוחר יותר, ונתניהו הפך לחלק ממנה, כשבמקום להציב גבול רעיוני ופיזי לנוהג המופקר של שחרור המטכ"ל של הטרור, שהחל בעסקת ג'יבריל, הוא נטש את התורה שהוא פיתח, נירמל את הכניעה, והפך למשחרר המחבלים הגדול ביותר.
הקולות שלא נשמעים
ישראל, שהייתה מופת עולמי לעמידה נגד סחטנות טרור, הפכה לסמל הכניעה המוחלטת. האויב שהתרגל לקבל מספר עצום של מחבלים תמורת ישראלים בודדים החל לדרוש גם הישגים אסטרטגיים, ובסיבוב הנוכחי גם שיחררנו את מטכ"ל הטרור וגם עצרנו את השמדת חמאס, כלומר הגענו למצב שבו ישראל סוחרת בעתיד המדינה תמורת חטופים.
אחרי עסקת שליט של חייל אחד תמורת 1,027 מחבלים ב-2011, החל גל של כ-50 ניסיונות חטיפה כושלים, עד להצלחה של חטיפת שלושת הנערים ב-2014. אבל החטיפה הזו לא התפתחה לאירוע אסטרטגי כי ביו"ש לא הייתה "התנתקות", ונוכחות צה"ל והשב"כ בשטח לא איפשרה למחבלים להחזיק אותם ולכן הם רצחו אותם. כך משתלבת הכניעה לטרור של ההתנתקות והנסיגה עם כניעות שחרורי המחבלים. העיקרון הזה הודגם גם בפרשת הנער אליהו אשרי ז"ל מאיתמר, שנחטף בשומרון בשנת 2006, ממש ביום שבו נחטף שליט. אשרי נרצח, כי ביו"ש מונעת השליטה הישראלית מפלט למחבלים, ומחיר החטיפה הסתכם בקורבן אחד, בעוד את מחירי עסקת שליט אנחנו עדיין משלמים. אגב, חוטפי אשרי והנערים משוחררים כעת, בדרך לעוד "לקוח".
כניעה לחטיפה גוררת את החטיפה הבאה, שגוררת את הבאה. כרגיל, החטיפות מלוות בקמפיינים ענקיים הממומנים במאות מיליונים, וכחלק מתרבות הכניעה איש אינו חוקר את השאלה המעניינת מאיפה הכסף ומיהו הנדיב המנסה לעודד את התבוסה.
בכל הדיונים על שחרור החטופים נשמעים כמובן קולות השמחה וההתרגשות של המשפחות המצפות וגם קולות המשפחות של הקורבנות שהמחבלים המשוחררים רצחו. אבל אחד הקולות הכי רלוונטיים, של ציבור גדול מאוד, אינו נשמע ואותו לא שואלים. זהו ציבור האנשים שיירצחו וייחטפו בגל הטרור שהשחרור ייצור, הם ומשפחותיהם. הם שותקים כי הם אינם יודעים שהם אלו שנידונו למוות ולחטיפה בחודשים ובשנים הקרובים.
אז מה היה קורה עם שליט לולא שוחרר? הוא היה שוהה בשבי עוד שנים עד שמחירו בשוק האכזרי של עסקאות השבויים היה יורד, והיה משלם את מלוא המחיר של הכניעות הקודמות. הואיל והוא שוחרר בעסקת כניעה, עבר התשלום לחטופים ולנרצחים הנוכחיים, והשחרור הסיטוני "עכשיו" יגבה את המחיר מהבאים בתור. כחלק מאותה תרבות כניעה מספקת ישראל באופן הזוי חשמל, מים, אנרגיה ואספקה לאויב המחזיק את חטופיה.
שחרור כל החטופים הגיע לא לפני שישראל, באיחור רב, התנפלה על עזה תוך כדי זריעת הרס אדיר. פטרוני חמאס, קטאר וטורקיה, הבינו שישראל אינה עוצרת למרות שהחטופים בשטח, כלומר הקמפיין הפנימי לכניעה תמורת חטופים אינו פועל עוד, והחטופים הפכו מבחינתם מנכס לנטל
שחרור כל החטופים הגיע לא לפני שישראל, באיחור רב, התנפלה על עזה תוך כדי זריעת הרס אדיר. פטרוני חמאס, קטאר וטורקיה, הבינו שישראל אינה עוצרת למרות שהחטופים בשטח, כלומר הקמפיין הפנימי לכניעה תמורת חטופים אינו פועל עוד, והחטופים הפכו מבחינתם מנכס לנטל. כצפוי, הפעלת הכוח היא שגרמה לאויב להתקפל, כמו בשחרור הראשון שהתרחש אחרי הפלישה לעזה ועצירת האספקה, וההסכם השני שהושג אחרי ההרס השיטתי של צפון הרצועה. בכל פעם שחמאס ועזה עמדו בפני קריסה, הם חילצו את עצמם באמצעות שחרור חטופים. ישראל משתפת פעולה עם הכללים שלהם, מצילה אותם ונמנעת מהשגת תנאים טובים בהרבה באמצעות הקשחת הלחימה והמצור.
בנוסף לשחרורי החטופים והמחבלים, מהווה ההסכם סיום שלב במלחמה. יש לקוות שיתר פרקיו ההזויים לא יקוימו ובכך תיעצר המפולת האסטרטגית, ואז נישאר בחלק מהשטח עם חמאס חי ומוחלש, בלי חטופים, ובנקודת זינוק טובה לחיסולו. כהגדרת צ'רצ'יל, זהו לא הסוף, אפילו לא תחילת הסוף, אולי סוף ההתחלה. נקווה שההמשך יהיה מוצלח יותר.
