יש משהו מעט מתעתע באווירה שנחתה על מדינת ישראל מאז יום שני שעבר. מצד אחד כולנו התרגשנו לראות את תמונות איחודי המשפחות של 20 החטופים החיים. מיד לאחר מכן דמעות השמחה שאחזו בעינינו התחלפו בדמעות כאב כשראינו את גופות החטופים החללים שבים לקבורה בישראל.
(צילום: מיקי שמידט)
(צילום: מיקי שמידט)
אמש, בכיכר החטופים בתל אביב, הוכיח הציבור הישראלי שעל אף הנאומים הגדולים של הפוליטיקאים - בראשות נשיא ארה"ב דונלד טראמפ וראש הממשלה בנימין נתניהו - הוא מבין היטב שהמלחמה על החזרת החטופים עדיין לא תמה.
רגע אחרי העצרת השבועית נפגשנו עם שלוש מהמשפחות שעדיין מחכות ליקיריהן, אלו שעבורן הסיוט עדיין נמצא בעיצומו.
"מצפים לשיחה הכי רעה בחיים"
השבוע שעבר היה סוער מאוד מבחינה רגשית עבור רובי, אביו של איתי חן, חייל חטוף חלל ברצעות עזה, שגופתו טרם הושבה בעסקה. הוא שמח לראות את חברו של בנו לטנק, מתן אנגרסט, שב הביתה על רגליו, והתרגש מאוד לשמוע את מתן אומר בהספד למפקדו, סרן דניאל פרץ, שהוא לא שוכח את איתי - ושהיה נכנס חזרה לעזה למצוא אותו.
"המצב הקיים הוא לא מצב טוב", אמר חן אמש. "יש לא מעט חסמים כדי להתקדם בעסקה ולסיים את הפרק העצוב הזה של המשפחות. אנחנו, כמשפחה, כרגע נמצאים כשכל השברים שלנו על הרצפה, ולא נוכל לאסוף אותם עד שנקבל את איתי בחזרה".
התיאור שלו לימים האחרונים הוא כואב וסוריאליסטי: "אתה בעצם מצפה לקבל את שיחת הטלפון הכי איומה בחיים שלך, ואתה מאוכזב שהשיחה לא הגיעה. זו תחושה קשה ואנחנו מקווים שהסיפור של 'צוות פרץ' יסתיים. אנחנו מקווים שממשלת ישראל תפעל בדחיפות, כי נכון - החללים הם חללים, אבל החזרה שלהם לקבורה בישראל יכולה להציל את החיים של המשפחות שלהם. אנחנו כיום, כמשפחה, כמו מתים מהלכים".
חן, שכבר חווה בשנתיים האחרונות את טלטלות המלחמה, הסביר שהוא חושש: "יש חוסר אמון בין הצדדים, וכשכל צד מאשים את השני בהפרות, זה לא תורם לשלבים הבאים. כמו שבמקרה רון ארד היה חלון זמן להביא אותו, וכולנו מכירים את הטרגדיה שנוצרה בגלל החלטה טקטית של הממשלה אז, אני מאוד מקווה שהממשלה הנוכחית תבין שכל אחד מהחטופים בעזה היום הוא עולם ומלואו. זה שיש מנגנון בינלאומי זה טוב, כי זה אומר שיש אחריות כוללת, אבל עכשיו צריך להעביר החלטה במועצת הביטחון של האו"ם ולתת להם את המנדט למצוא את כלל החטופים שעוד נותרו", אמר.
אמש, בכיכר, חן ראה ושמע את ההמונים תומכים בו וביתר משפחות החללים החטופים, אך הוא הזכיר לכולם: "אנחנו עדיין במאבק. חייבים להסביר לחברי הכנסת שכבר חזרו לשיח של לפני המלחמה שהם לא צריכים להיות עסוקים בדברים אחרים, אלא רק בהחזרת שאר החטופים. הלוואי והם היו לוקחים את מילותיו של מתן ולומדים מהן, מ'צוות פרץ', איך מתנהגים".
"הבן שלי צריך להיות פה"
מי שנלחמת כבר שנתיים לצידו של חן היא יעל, אמו של תמיר אדר, חבר כיתת הכוננות של קיבוץ ניר עוז שיצא להילחם במחבלים שנכנסו לקיבוץ ב-7 באוקטובר, נפל בקרב וגופתו נחטפה לעזה - שם היא מוחזקת עד היום.
אדר, שגילתה על מות בנה לפני שנה ו-10 חודשים, נאבקה כל הזמן על כך שייתנו מקום גם למשפחות החללים החטופים, וכעת היא טוענת שצדקה לכל אורך הדרך כשאמרה שאסור להשאיר את החטופים החללים לסוף העסקה: "אני רואה שאומרים 'ושבו בנים לגבולם', זה לא נכון. צריך לומר: 'ושבו חלק מהבנים לגבולם'. ההסכם הזה הוא הסכם חלקי, ללא שריון על איך הוא מתממש. הבן שלי צריך להיות פה. אשתו, ילדיו, אני, וכל המשפחה צריכים להיפרד ממנו. כואב לי לשמוע בטלוויזיה שאנחנו 'שוב נושמים'. מהיום שגיליתי שהבן שלי חלל נאבקתי עליהם וקיבלתי ריקושטים על זה. מה שקורה פה זה כאילו שבאו לטפל בתאונת דרכים, הוציאו מהרכב את מי שעדיין חי והותירו את הגופות על הכביש".
לדברי אדר, אחרי השנתיים הקשות שעברה היא לא יכולה להאמין בזה שיש הבטחות בהסכם שיביאו לה את בנה: "פעם אחר פעם ראיתי איך ההבטחות הופכות להבטחות ריקות. המציאות יותר חזקה מהאמירה שלא יהיה שיקום לרצועה עד שהחטופים החללים בידינו. טפטופי החללים שאנחנו רואים עכשיו יהפכו עוד שנייה לטפטופי קסאמים, ולכן כל אזרח צריך לדאוג. הבטיחו לנו שהחטופים יהיו בידינו וחמאס יובס וזה לא קרה. למה לא דאגתם להסכם שבו רק כשהחטוף האחרון בידינו ניתן להם את מה שצריך?
"זה היה אמור להסתיים מהר. היו צריכים את המומנטום הזה להחזיר את כולם. אנחנו שבוע אחרי ולא ברור עדיין מי יחזור. אנחנו במצב מאוד מסוכן מבחינה לאומית, שחתמנו על הסכם על כל 48 החטופים ולא כולם הושבו, ולא ברור מתי הם יחזרו. המשימה שלנו עכשיו היא להבין מתי החטוף האחרון יוחזר, וזה צריך לקרות בקרוב".
11 שנות מאבק
הלחץ שבו נמצאות משפחות החללים החטופים נובע גם ממקרי העבר הקשים. בין המשפחות שמחכות להשבת יקיריהן נמצאת גם משפחת גולדין, שגופת בנה, סגן הדר גולדין, מוחזקת בידי חמאס מאז 2014.
איילת גולדין, אחותו של הדר, נאמה אמש בעצרת בכיכר החטופים. יותר מ-11 שנים נאבקת גולדין להשבת עצמותיו של אחיה לקבורה בכפר סבא. בעיניה אפשר לראות את עייפות המאבק לצד זיק התקווה שאולי עכשיו הסיוט של משפחתה יסתיים. היא יודעת שדווקא עכשיו, כשהציבור הישראלי עוד כל כך מעורב רגשית בנושא, זה הזמן ללחוץ על הממשלה להשיב את אחיה.
"ההסכם שהביא 20 ניסים, 20 חיים על הרגליים מתוך השאול - לא הגן באותה מידה על החטופים החללים, ועכשיו החטופים נתונים בחסדי חמאס", האשימה אמש בנאומה. "אין לי יכולת אנושית להסביר את הרולטה שאנו נמצאים בה. האמת הכואבת היא שיש חטופים שכרגע מופקרים, ואנחנו יצאנו לקרב עליהם - קרב על השבתם, קרב על השבת הערכים ועמידה בערך שהצבנו לעצמנו - להשיב את כולם. זה הקרב האחרון והקשה מכולם, הקרב הכי פחות סקסי, שבו לא יהיו חיבוקים. תהיה הרכנת ראש, כבוד אחרון. זה הקרב המאסף, והוא לזמן מוגבל. הבטחתם את כולם, הבטחנו לעצמנו את כולם, תהיו איתנו - אנו זקוקים לכם, אל תירדמו בשמירה".
בסיום העצרת אמרה גולדין: "עד שהם לא ישובו, כולם, החברה הישראלית לא תהיה גאה. הערך הזה חשוב. מנסים לעשות לנו דה-לגיטימציה כי השמחה כרגע גדולה עם חזרת החטופים החיים, אז למה להרוס? אבל אנחנו ננצח כי זו המהות שלנו".
פורסם לראשונה: 00:00, 19.10.25
