לו יתואר שמשימת שחרורם של החטופים הייתה עוברת בירושה לממשלה הבא, שאינה ממשלת נתניהו, באותם תנאים בדיוק, ובחסות נשיא אמריקאי דמוקרטי, ביידן למשל. לאיזה שטן אנטישמי הייתה אופוזיציית נתניהו-בן גביר-סמוטריץ' הופכת את אותו נשיא, ודרך איזה גיהינום פראי וכאוטי היא הייתה מעבירה את הממשלה החדשה.
דמיינו את ההשתוללות וההכפשות בימין נגד נשיא דמוקרטי, שהיה מאלץ אותנו להיעתר לאותו הסכם שכפה כעת טראמפ על נתניהו. תארו לעצמכם שביידן למשל, ולא טראמפ, היה מפליג, מעל דוכן הכנסת, בחזונו למזרח תיכון חדש-חדש, משתמש במילה "שלום," זו שגורמת לימין הקיצוני להתעוות בגועל, מצווה בפסקנות על סיום המלחמה, קובר את ההזיות על התנחלויות יהודיות על חורבות הרצועה, ובו ביום גם ממהר ללחוץ בחמימות את ידו של אבו-מאזן. נתניהו היה מרעיף עליו דברי חנופה, תודה והתרפסות? אוחנה היה קורא לו "הוד מעלתך" במופע ליקוקים מביך? בן גביר וסמוטריץ' היו יושבים שתוקים במליאה כשחיוך אווילי של התפעלות מרוח על פרצופם? הצחקתם.
אבל בעיקר, תארו לעצמכם שלא נתניהו היה רה"מ כעת, אלא ראש ממשלת שינוי כלשהו, שמאל, מרכז, ימין רך. אותה להקת מעודדות הייתה קוראת לו בוגד. מתפרעת במליאה וברחובות. מגיעה לרצועה, מתעמתת עם צה"ל ומודיעה על הקמת המאחז חמדת נקם, או קשקוש בלהות אחר כלשהו. בדרך, בן גביר היה תולש את הסמל מרכבו של ראש הממשלה, ואומר: הגענו אל הסמל, נגיע גם אליו. נתניהו היה מנצח מהמרפסת על עצרות רוויות שנאה, וכבר היו נמצאים רבנים שיוציאו פולסות דנורא.
זה יתרון כבד משקל של הימין. מנחם בגין היה יכול לכרות הסכם שלום היסטורי עם האויבת החזקה והמרה מצרים, בארצות-הברית ניהל רייגן הימני דיאלוג חם עם גורבצ'וב הסובייטי והביא לסיום המלחמה הקרה, דה קלרק הלאומן הביא לקץ האפרטהייד בדרום-אפריקה. הרשימה ארוכה. לימין יש יכולות להביא לידי גמר פשרות שהיה מסכל בזעם אם לא היה בשלטון. כששמאל-מרכז מכונן פשרה מדינית, אופוזיציה ימנית תמרר את חייו. כשהימין נדחף לפשרות, האופוזיציה תגבה אותו ותעניק לו רשת ביטחון פוליטית. אין מה להתבייש בזה, מותר להיעתר למהלכים חשובים צודקים גם במחירים פוליטיים כבדים. אלא שההפך לא יתרחש לעולם.
רק להיזכר ולהשוות למהומה שקמה כאן כשממשלת השינוי בראשות לפיד עשתה פרומיל ממה שקורה עכשיו, וחתמה על הסכם הגבול הימי עם ממשלת לבנון, מהלך אזורי הכרחי וחשוב. נתניהו זעק שזו כניעה לטרור, סמוטריץ’ ביכה על "ויתור על שטחי מולדת" ו"בגידה באתוס הציוני".
נכון, אין חדש תחת השמש, אבל מופעי הצביעות, והפליק-פלאקים האידיאולוגיים, שמבוצעים כאן לאור יום קובעים סטנדרט חדש
נכון, אין חדש תחת השמש, אבל מופעי הצביעות, והפליק-פלאקים האידיאולוגיים, שמבוצעים כאן לאור יום קובעים סטנדרט חדש. מי שקריאות בוז סטריליות בכיכר החטופים הוציאו מפיהם גינויים נוראים, נאחזו דממה מוחלטת, או לחילופין התקף קילוסים ושירת הלל לנתניהו, נוכח מהלכים שלו מנהיג שמאל מרכז היה עושה, היו עלולים להסתיים בשלוש יריות בכיכר.
כל רגע נתון מספק דוגמאות. סיוע הומניטרי, למי שעד לפני רגע הם הבטיחו להשמיד ולאבד, מוזרם לרצועה, חלקו ישירות מתקציב המדינה. שחרור אלפי טרוריסטים, רבים עם דם על הידיים. משא ומתן גלוי עם הנהגת חמאס שביצעה בנו טבח נורא, אותו חמאס שלפני שנייה אחת הובטח שיחוסל עד לניצחון המוחלט. ההתנצלות הפומבית המשפילה של נתניהו בפני אמיר קטאר. השיחות הלבביות עם ג'ולאני בסוריה, ובעצם הרגע הזה הבלגה ואיפוק מופלאים נוכח הפרת ההסכם מצד חמאס, שמטפטף בעינוי איטי את החטופים החללים.
רק הימין יכול - לקדם מדיניות שמאל. זו אכן תופעה פוליטית כלל-עולמית, אבל מאז אסון 7 באוקטובר שהמיטה עלינו הממשלה המכהנת, הובקעו כאן שיאי עולם בפוזיציה, בהיעדר כל חוט שדרה אידיאולוגי, ובתאוות שלטון שמקדשת הכל.
פורסם לראשונה: 00:00, 19.10.25
