כתב האישום שהוגש נגד אלונה תמציתי מאוד, חמש שורות בסך הכל. העבירה: גניבת שני טלפונים ניידים. על הנסיבות שהובילו אותה לכך לא נכתבה מילה. אלונה עצמה זוכרת מהיום שבו נתפסה רק את החקירה המהירה. "שאלו אותי אם עשיתי את זה - אמרתי כן. אף אחד לא שאל אותי למה", היא אומרת בכאב.
אילו היו שואלים, אלונה הייתה מספרת שהיא מוכרת לרווחה זה כעשור; שהיא מתגוררת ברחוב יותר משלוש שנים, ומתפרנסת מעיסוק בזנות; שגנבה את הטלפונים כשהייתה זקוקה נואשות למנות הסם ולמזון. אולי היא הייתה מספרת גם על הפוסט-טראומה המורכבת שאיתה היא מתמודדת, על הוריה האלכוהוליסטים, על סבתה שהכתה אותה מילדות, על המעבר לישראל בעקבות בן זוגה האלים, על התלישות, על ההידרדרות לסמים ולזנות, על ילדיה שנלקחו לאומנה.
בשלוש שנותיה ברחוב אלונה לא גנבה דבר, עד שפעמיים בחודש אחד, מתוך מצוקה עמוקה, גנבה את הטלפונים, נעצרה ונחקרה. את מה שלא נשאלה עליו במשטרה אלונה מספרת בכנות ובאומץ בשיחה עם ynet ו"ידיעות אחרונות". "כל יום את חושבת על המנה. יהיה? לא יהיה? את עסוקה רק בזה, לא משנה איזה מחירים את משלמת", היא משתפת. "כדי לשרוד כמה ימים בחוץ הייתי צריכה למכור את הגוף שלי. להיכנס לדירה עם גבר, לשכב איתו. זה או זה, או להיות בחוץ בגשם".
סיפורה הוא דוגמה לאופן שבו רשויות האכיפה מתייחסות לעיתים לנשים וגברים במעגל הזנות שעברו על החוק: ללא מודעות מספקת לנסיבות שהובילו אותם לשם, ובלי גורם שיפנה באופן שיטתי למסגרות שיקומיות ויסייע לקבל מענים סוציאליים. במשטרה אמנם אומרים כי הם מפנים מיוזמתם את הנחקרות שנמצאות במעגל הזנות למענים סוציאליים ושיקומיים, אך מעקב אחר שורת תיקים פליליים, שערכה הסנגוריה הציבורית, מלמד שזה לא תמיד המצב.
"הרשויות מרבות לדבר על החשיבות בשיקום שורדות זנות, והמדינה משקיעה בכך כסף ומשאבים - אבל כשהנשים והאנשים בזנות מעורבים בפלילים, גם כשהעבירה קשורה באופן מובהק למצבם - אין כמעט התחשבות בכך"
"היחס משתנה בהתאם לשיקול הדעת של השוטרים או התובע הספציפי", אומרת עו"ד מיכל רובינשטיין מהסנגוריה הציבורית, שערכה את המעקב לצד עו"ד אן סוצ'יו והמתמחה תמר צחור, "צריך לגבש נוהל ממוסד, שיבטיח יחס מותאם לכל הנשים והאנשים בזנות".
חוק איסור צריכת זנות, שנחקק לפני חמש שנים ותוקפו הוארך לאחרונה, קבע לראשונה נורמה שלפיה צריכת זנות היא עבירה, ואילו הנשים והגברים במעגל הזנות הם קורבנות ולא מי שיש להאשים בביצוע המעשה. אך מהמעקב שנערך בסנגוריה הציבורית עולה תמונה מטרידה: היטפלות לעבירות שוליות יחסית של נשים ואנשים בזנות, ולעומת זאת התעלמות מתלונותיהן על האיומים והפגיעות המיניות שחוו.
לעיתים, התביעה המשטרתית או הפרקליטות מחליטות להימנע בהמשך ההליך מהגשת כתב אישום בשל נסיבות החיים המורכבות שלהם. אבל בכמחצית מהמקרים שנבחנו התביעה והפרקליטות התעקשו על ענישה מחמירה "חרף נסיבות אישיות קשות והמלצות שירות המבחן". בשלב המשפט, לא פעם השופט או השופטת מתחשבים בנסיבות החיים בשלב קביעת העונש - אך גם אז, לא תמיד זה המצב.
"הרשויות מרבות לדבר על החשיבות בשיקום שורדות זנות, והמדינה משקיעה בכך כסף ומשאבים - אבל כשהנשים והאנשים בזנות מעורבים בפלילים, גם כשהעבירה קשורה באופן מובהק למצבם - אין כמעט התחשבות בכך, כי המערכת שבויה בדיכוטומיה של 'קורבן' מול 'נאשם'", אומרת רובינשטיין, "צריך להבין שלא פעם הנאשמים הם גם קורבנות, והנתון הזה צריך להילקח בחשבון ולקבל יותר משקל".
לפני כשנה, שלוש שנים לאחר הגשת כתב האישום נגדה, אלונה קיבלה בשורות טובות: השופטת שנחשפה לנסיבות חייה, ולנחישות שהפגינה בתהליך השיקום שעברה בשנים האחרונות, הורתה על עיכוב ההליך הפלילי נגדה. במובן זה, מצבה של אלונה טוב מזה של רבות אחרות. הדרך שלה לשיקום ולתחילתם של חיים חדשים הייתה קשה, כמעט בגדר נס: רק כשהגיעה לתחתית, ואושפזה בבית חולים, זכתה לבדיקות רפואיות מקיפות ולסיוע שבזכותו הצליחה להיגמל. סיפורה יכול היה להיגמר אחרת לגמרי.
בשנים האחרונות, אלונה משתקמת בהדרגה: יוצרת קשר מחודש עם ילדיה ועובדת במקום יציב. בחגי תשרי האחרונים, לראשונה זה זמן רב, היא בישלה לעצמה את הארוחות. זה הניצחון הקטן שלה.
במשטרה דחו את הטענות ומסרו: "משטרת ישראל רואה חשיבות רבה במתן טיפול מותאם לא.נשים במעגל הזנות ומקיימת בעניין זה שיתופי פעולה עם הרשויות המקומיות, ארגונים חברתיים ומשרד הרווחה, בכל הנוגע למתן ליווי סוציאלי ושיקומי רלוונטי, ופועלת המשטרה לצמצום התופעה מתוך ראייה חברתית ומוסרית ברגישות המתבקשת".
מפרקליטות המדינה נמסר בתגובה: "מדיניות הפרקליטות לעניין העמדה לדין של נשים ואנשים שהם קורבנות סחר נקבעת בהתאם להנחיות פרקליט המדינה. בכל הנוגע לעבירות שבוצעו בקשר להיותם קורבנות סחר, קיימת מדיניות של אי-הפללה. במקרים שבהם אין חשד לעבירות חמורות הנלוות לזנות או לקיום נסיבות מחמירות, האכיפה מצויה בעדיפות נמוכה, ויינתן משקל משמעותי יותר לשיקום.
"לעומת זאת, בעבירות חמורות כגון סרסרות, ניהול בתי בושת או ניצול נשים אחרות, נשקלים במסגרת שיקולי ההעמדה לדין חומרת המעשים, משכם, היקפם, הפגיעה בקורבנות וכיוצא באלה. עם זאת, חשוב להדגיש כי כל מקרה נבחן לגופו. הפרקליטות רואה חשיבות רבה בקידומם של הליכי שיקום במקרים המתאימים, וכי בהתאם להמלצותיה בדו"ח צוות התביעה ליישום המלצות דוח דורנר, היא פועלת באופן יזום ואקטיבי לאיתור נאשמים המתאימים להשתלבות בהליכי שיקום במסגרת ההליך הפלילי".
פורסם לראשונה: 00:00, 30.10.25
