ביום ראשון בערב הם הצליחו לעשות ארבעה דברים. ראשית, הם הביסו את הקבוצה שלהם. שנית, הם פגעו בעשרות אלפים שהגיעו לבלומפילד. שלישית, הם פגעו גם במאות אלפים שהתיישבו לצפות במשחק. בהמשך נגיע לנזק הרביעי. קוראים להם "אולטראס". זו קבוצת האוהדים השרופים, הרדיקלים, של הפועל ת”א. האבוקות שהם זרקו, שפגעו גם בשוטרים וגם באוהדי הפועל – גרמו לביטול המשחק. בנוסף, ככל הנראה, יירשם להם הפסד טכני. כך ייעשה לחוליגנים. הם הרוויחו משהו? כלום. יש רק הפסדים. הם הסתובבו לפני זמן לא רב בשכונות העיר, גם בשכונה שבה אני גר, והשחיתו אינספור קירות עם סימן ההיכר שלהם, UH. למרות שיש אינספור מצלמות בכל רחוב ובכל פינה בעיר – עד היום העבריינים לא נתפסו. חרפה.
קבוצות אוהדים חוליגניות יש להרבה מאוד קבוצות ספורט. בבית"ר ירושלים אלה היו חברי "לה פמיליה". בעשורים האחרונים הם גרמו נזק אדיר לקבוצה, כלכלי ותדמיתי. הם לא מייצגים את כלל האוהדים. יש רבים מקרב אוהדי בית"ר שהתנגדו לחוליגנים הגזענים שמנסים לכפות את עצמם על הקבוצה. גם אוהדים מתונים זכו לנחת זרועם.
לא מדובר רק בקבוצות ספורט. לכל קבוצה יש את המיעוט הרדיקלי שלה, שמורכב מגזענים וחוליגנים. הם בעיה. אבל הבעיה הגדולה יותר נעוצה בכך שיותר מדי פעמים הרדיקלים הללו זוכים או להעלמת עין או אפילו לתמיכה, מצד הרוב שמתבונן מהצד. שום דבר הוא לא אותו דבר, אבל החוליגנים – מיעוט מקרב המתנחלים, אלה שיוצאים לפעולות אלימות נגד ערבים וחיילים, אלה שכמעט מדי שבוע אנחנו שומעים על התפרעות נוספת שלהם – זוכים לתמיכה מצד יותר מדי חוגים. לפעמים יש גינוי עם קריצה. לפעמים גם שתיקה היא תמיכה. סמוטריץ' ובן גביר נגדם? הצחקנו אותם. הם להקת העידוד שלהם.
או המוסלמים באשר הם, בעיקר אלה שחיים במערב. לא כולם איסלאמיסטים. להפך. רבים מהם מעדיפים לעבוד קשה וליהנות ממנעמי המדינות שבהן הם חיים. אבל לצידם חיים האיסלאמיסטים. אלה שרוצים לכפות את חוקי השריעה, אלה שמאיימים על יהודים ועל כל מי שמתנגד להם. העוינות להגירה המוסלמית היא פועל יוצא של התנהגות המיעוט. אבל הבעיה היא, כמו תמיד, שהרוב המוסלמי לא מתקומם. לפעמים הוא אפילו רואה ברדיקלים את האוונגרד שלו. ולפעמים קשה להבחין בין מוסלמים לאיסלאמיסטים.
ישראל של העשורים האחרונים, ובעיקר של השנתיים האחרונות, סובלת בדיוק מאותה בעיה. יש בה מיעוט של חוליגנים. יש להם יותר מאחוזים בודדים של תמיכה. הם לא הרוב. הם מיעוט. אבל נדמה שדמותה של ישראל בעולם היא פועל יוצא של המיעוט הזה
ישראל של העשורים האחרונים, ובעיקר של השנתיים האחרונות, סובלת בדיוק מאותה בעיה. יש בה מיעוט של חוליגנים. יש להם יותר מאחוזים בודדים של תמיכה. הם לא הרוב. הם מיעוט. אבל נדמה שדמותה של ישראל בעולם היא פועל יוצא של המיעוט הזה. וכמו תמיד, הבעיה היא לא רק במיעוט עצמו. הרי חברי כנסת מקרב הליכוד, וגם אוהדים שלהם, מטשטשים את ההבדל בינם לבין בן גביר. פה ושם הם נגררים אחריו ומצטופפים בצילו. ואת הלגיטימציה הגדולה ביותר הוא מקבל מראש הממשלה, שגם כאשר הוא אמור להבהיר שהכהניסט לא מייצג את ישראל, הוא עושה זאת בקול ענות חולשה.
גם השמאל סובל מאותה מחלה. לפני כמה ימים כתבתי חצי פסקה על פעילת מחאה שתיארה את חיילי צה"ל כמי שיורים לילדים פלסטינים בגב. שונאי ישראל כמובן חוגגים על כל אמירה כזאת. הבעיה היא שאת התגובות, שחלקן הגיעו לדרגת נאצות, קיבלתי בעיקר מאנשי שמאל שהיה נדמה לי שהם מתונים. וכאשר הוספתי לרשימה ראש שב"כ לשעבר שהצדיק את המעשים הברוטליים ביותר של הנוח'בות – התגובות היו דומות. רבים מדי הבינו דווקא אותו. שום דבר, נחזור ונאמר, הוא לא אותו דבר. אבל יש מכנה משותף. הרדיקלים, החוליגנים, האלימים, גורמים נזק לקבוצה שבשמה הם פועלים. כ-90% מקורבנות הג'יהאד, על כל שלוחותיו, הם מוסלמים. האם יש התקוממות מוסלמית? הצחקנו אותם. יודעים ושותקים. יודעים ותומכים.
הגענו לדבר הרביעי. נזק בינלאומי. באנגליה מתנהל דיון ציבורי סוער בעקבות ההחלטה למנוע מאוהדי מכבי ת”א להגיע למשחק בברמינגהאם מול אסטון וילה. התירוץ הוא, כמובן, החשש מאלימות של מקומיים, כלומר מוסלמים, שהמשטרה לא תוכל להשתלט עליהם. באופן קצת מפתיע, בימים האחרונים החלה להתעורר התנגדות להחלטה. אפילו ראש הממשלה, קיר סטארמר, יצא נגד ההחלטה. עד מתי ניכנע להם, שאלו שם, ומי הבא בתור. אלא שהחל משלשום, בעקבות האירועים בבלומפילד, נוסף מרכיב חדש לדיון. הישראלים, אומרים עכשיו באנגליה, הם אלימים קיצונים. תראו מה קורה בישראל, האם אנחנו צריכים להגן על זכות הביקור של ישראלים כאלה? החוליגנים מבלומפילד עזרו לחוליגנים האיסלאמיסטים מברמינגהאם. הם מנצחים. רוב האוהדים האחרים שותקים. כולנו מפסידים.
