אין יותר תירוצים. הם נגמרו אמש, עם הדחתו של צחי הנגבי. מעתה זה ראש הממשלה נתניהו והוא לבדו: הבכיר היחיד שלא שילם מחיר על חלקו בכישלון של 7 באוקטובר. רמטכ"ל, שר ביטחון, ראש שב"כ, ראש אמ"ן, ראש אמ"ן מחקר, אלוף פיקוד הדרום, מפקד אוגדת עזה, כולם הלכו הביתה. בצדק. כל מי שהיה מעורב במחדל הגדול בתולדות המדינה, באסון הגדול ביותר לעם היהודי מאז השואה, היה צריך לשאת באחריות. מעבר לנאומים, מכתבים ודמעות, המשמעות היא פרישה. ללכת הביתה. במקרה של פוליטיקאים, לכל הפחות לבקש אמון מחודש מהעם.
מי שמצפה שהרגע הזה יוביל לחשבון נפש בלשכת ראש הממשלה, צפוי להתבדות. דיבורי ההחלמה הלאומית רחוקים מאוד מהיוזמות להקמת ועדת חקירה בידי האחראי העליון לכישלון. אך חשוב מכך: במובן מסוים, אי הסקת המסקנות מהכשל המערכתי של 7 באוקטובר ממשיך ללוות אותנו אל תוך המציאות שהולכת ומתרקמת ברצועת עזה כעת. קחו לדוגמה את קטאר: אתמול הוציא משרד החוץ הקטארי הודעה עם ציטוטים מנאומו של האמיר, השייח' אל-ת'אני, מנאום שנשא השבוע. מילא שהאמיר הקטארי מאשים את ישראל בג'נוסייד בעזה, ושמשרד החוץ שלו רוצה לדחוף את האג'נדה הזו, ברוב חוצפתו הוא גם מאשים את ישראל בהפרת הפסקת האש, אחרי פיגוע שהרג שני לוחמי צה"ל ולמרות שגופות חטופים בידי חמאס לא הוחזרו.
2 צפייה בגלריה
חפירות בחאן יונס, לפי הדיווחים בחיפושים אחר גופת חטוף
( צילום: AP Photo/Abdel Kareem Hana)
הסרטון שפרסם ה-IHH: מסייעים בשיקום עזה
(צילום: IHH)
אלה אותם קטארים שבנימין נתניהו כרת איתם ברית אסטרטגית, ואיפשר להם לפני הטבח להכניס כסף שעשה דרכו לזרוע הצבאית של חמאס. עכשיו קטאר חזרה לרצועה ובגדול. כאשר פרסמנו ביולי שישראל התחייבה בפני האמריקאים לאפשר לדוחא להשתתף בשיקום עזה, היו תגובות מזועזעות. היום אנחנו חוזים כבר בטרקטורים מעוטרים בדגלי קטאר ברצועה, ואליהם מצטרף הארגון האיסלמיסטי הטורקי, ה-IHH.
ואלה עוד לא הבעיות הגדולות. כאשר שאלתי בכיר במערכת הביטחון על הכוח הבינלאומי שאמור להיכנס לרצועה, הוא העיר שכולו תקווה שיש מספיק מסגדים עומדים כדי שיוכלו להתפלל שם (אין). בשלב זה, המדינות המדוברות היו כאלה שבהן ישראל איננה פופולרית בלשון המעטה, עם רקורד "בעייתי ביותר" של שמירת שלום בעבר. ביקורם של המנהיגים האמריקאים - סגן הנשיא ואנס ובשבוע הבא שר החוץ רוביו - נועדו להבטיח שהשקט נשמר, הפסקת האש בתוקף. הם ממחישים כי הממשל נחוש to give peace a chance.
אסור לזלזל באיומים שהשמיע הנשיא טראמפ אמש ברשת החברתית שלו על חיסול חמאס ברצועה, אבל גם צריך להקשיב לכל שאר הדברים הנשמעים מהממשל ומהנשיא עצמו. והם נשמעים חזק וברור: העסקה בתוקף, ויש להתאזר בסבלנות. בניית החמ"ל האמריקאי בישראל היא פריצת דרך אמיתית שממחישה רצינות להסדיר את ענייני עזה לטווח ארוך. מדינות ערביות - לא קטאר כנראה - מפעילות לחץ על חמאס לעבור "רפורמה פוליטית" שתייצר דימוי "אזרחי יותר" ותכלול ויתור על סוגים מסוימים של נשק. שינוי עמוק ומהותי? אל תעצרו את נשימתכם.
במערכת הביטחון יש חשש כבד משתי נקודות. הראשונה היא שלפי תכנית טראמפ, גם אם חמאס לא עומד במחויבותיו, אמורה להתבצע נסיגה נוספת, ואז עוד אחת ועוד אחת, לטובת אותו כוח בינלאומי שהרכבו לא ידוע. השנייה היא שכוח כזה, מעצם נוכחותו, יגביל את יכולת צה"ל לפעול בחופשיות ברצועה.
המבחן של צה"ל היה בפעולתו ברצועה. המבחן של הדרג המדיני הוא בהשגת הסכם. אין ספק שתוכנית 21 הנקודות של טראמפ חיובית מבחינת האינטרס הישראלי. השאלה היא מה יגיע לידי מימוש בשטח
המבחן של צה"ל היה בפעולתו ברצועה. המבחן של הדרג המדיני הוא בהשגת הסכם. אין ספק שתוכנית 21 הנקודות של טראמפ חיובית מבחינת האינטרס הישראלי. השאלה היא מה יגיע לידי מימוש בשטח; חמאס כבר השתלט מחדש לגמרי על החברה הפלסטינית בעזה, ושחרורה ממלתעותיו באמצעים מדיניים (או צבאיים) היא משימה שדורשת יכולת מדינית עילאית ומתוחכמת. רצוי גם להסיק מסקנות מכשלי ישראל בעבר בעזה, אבל זה נתניהו לא מוכן.
