הקרב החשוב ביותר בעולם היהודי בזמן הקרוב יוכרע דווקא הרחק מהמזרח התיכון, עוד כשבועיים בניו-יורק. יש לקרב חשיבות עבור הקהילה היהודית והישראלים בעיר, אבל אפשר לגזור ממנו גם לקחים לגבי פוליטיקה בכלל, כולל אצלנו. הכוונה היא, כמובן, לבחירות לראשות העיר היהודית ביותר בארה"ב, ניו-יורק. מצד אחד ניצב המועמד הדמוקרטי והמוביל זוהרן ממדאני, צעיר בן 34 שטרם עבד במשרה משמעותית בחייו; מצד שני מתמודד אנדרו קואומו, פוליטיקאי מנוסה, שהיה בעברו דמוקרטי ועתה הוא עצמאי, ולמעשה הוותק שלו בממסד הפוליטי הוא גם חסרונו בעיני רבים מהמצביעים, שמבקשים, כפי שמתאים לעיר תוססת שאוהבת טרנדים, מועמד מחוץ למערכת.
לממדאני יש כל מיני רעיונות יפים, שעיקרם נוגע לקידום תפיסה סוציאלית יותר בעיר שבה לכסף יש מעמד מיוחד. תומכים בו גם רבים מהיהודים הפרוגרסיביים והיותר צעירים שנמשכים אחרי הרעיונות הסוציאליסטיים שלו, והם נוטים להסכים גם עם ביקורתו על מדיניות ישראל. כך, למשל, בעקבות המלחמה, הבטיח ממדאני כי כשיהיה ראש העיר ונתניהו יבוא לביקור – הוא ייעצר. אך הבעיה היא שממדאני אינו ביקורתי רק כלפי נתניהו. בכך הוא אינו שונה גם מלפחות מחצית מהישראלים.
הבעיה היא שממדאני עושה רושם כה עוין עד כדי כך שמינויו מטריד גם רבים מהליברלים: אף שלאחרונה התאמץ להפגין חיבה כלפי הקהילה היהודית, כשנשאל אם הוא שמח שהחטופים חזרו, התקשה להסתפק בתגובה אנושית פשוטה. הוא אמר: ״כן, כמו שאני שמח שגם הג'נוסייד נפסק״. כשנשאל אם הוא מכיר בזכותה של ישראל להתקיים, השיב ״כן, אבל איני תומך באף מדינה שמתבססת על הגדרות גזעיות או דתיות כדי להתקיים״. כלומר, ממדאני לא חושב שישראל צריכה להתקיים, שכן היא מדינה שמגדירה עצמה יהודית.
יתרה מכך: ממדאני אינו עוד צעיר פרוגרסיבי שהצטרף לטרנד האנטי-ישראלי מבלי להבין את עומק הסכסוך. אביו, מחמוד ממדאני, הוא פרופסור מוערך שמחקריו מקדמים את התפיסה שהציונות היא פרויקט של קולוניאליזם התיישבותי. כלומר, ממדאני התחנך באווירה ששוללת את הציונות עקרונית. כיצד, אם כן, הוא מוביל בעיר שיש בה נוכחות יהודית חזקה, שגם אם היא יהודית-ליברלית מאוד באופיה, רוב מוחלט של היהודים בה עדיין תומכים בקיומה של ישראל ובוודאי בהחזרת החטופים, אירוע שאמור לרגש, אגב, לא רק יהודים.
הסיבה היא שפוליטיקה היא דבר מורכב, וכאן הרלוונטיות של סיפור גם לפוליטיקה אצלנו. ראשית, בין ממדאני לקואומו יש גם מועמד רפובליקני, חסר סיכוי, קרטיס סליווה, שאמנם סולד עקרונית מממדאני, אך נוכחותו במרוץ עובדת לטובת האחרון, שכן תומכיו היו יכולים להצביע לקואומו. כך שבכל מערכת בחירות צריך להחליט מי רץ גם על סמך למי מועמדותו עוזרת.
קואומו מצליח לתקוף את ממדאני בהקשר הישראלי, אבל כמו דמוקרטים אחרים בדור הוותיק הוא אינו מצליח להציע חזון חיובי, עצמאי ואטרקטיבי
שנית, קואומו מצליח לתקוף את ממדאני בהקשר הישראלי, אבל כמו דמוקרטים אחרים בדור הוותיק הוא אינו מצליח להציע חזון חיובי, עצמאי ואטרקטיבי. מעבר לכך שהוא גם נחשד בעבר בהטרדות מיניות, קואומו, בדומה לקמלה האריס, נתפס כחלק מהממסד הישן. ממדאני, בדומה לטראמפ, רק מהצד השמאלי, משחק על האנטי-ממסדיות.
כרגע קשה לדעת מה יהיה. אבל מעבר לכך שניצחון ממדאני עשוי לשנות את הצביון של העיר, הבחירות משמעותיות גם כי הן יעידו אם תמיכה בישראל היא נטל או יתרון בארה"ב, ואם בחירתו של ממדאני תסמן את הכיוון שמנהיגי הדמוקרטים הבאים יצעדו בו בהקשר של יחסי ישראל עם אמריקה.
