ההפיכה המשטרית ששבה לחיינו בסערה עם סיומה הלא-סופי של מלחמת 7 באוקטובר – גוונים רבים לה. אחד המסוכנים והחמקמקים שבהם חונה בעניינה של הממשלה לשנות את ייעודו ותפקידיו של שירות הביטחון הכללי, כפי שמשתקף מיוזמתו של השר בן גביר שאומצה כצפוי בידי ועדת השרים לענייני חקיקה (הגם שלא כללה, כדרכה של הממשלה, עבודת מטה מקיפה). לפי הצעה זו, "יוכל השר לביטחון לאומי באישור שר הביטחון להכריז על ארגון פשיעה כעל ארגון טרור". המשמעות היא שילובו השנוי במחלוקת של השב"כ, על כלל יכולותיו הטכנולוגיות, החקירתיות והמודיעיניות, בחזית נוספת: המאבק הסיזיפי והמתמשך מול ארגוני פשיעה, בשטחי המדינה.
משמעות ההחלטה היא הטלה גורפת ורחבה של שב"כ למעקב מודיעיני אחר אזרחי ישראל החשודים במעורבות בפשיעה, והרחבה דרמטית של יעדי הפיקוח של שב"כ על אזרחים. מדובר בהחלטה בעייתית ומעוררת דמיון לנהוג במדינות אפלות: הפעלת משטרה חשאית לטובת "אכיפת הסדר הציבורי". אך כנהוג בעולם של מטה, הזמני הופך קבוע, והמדרון נעשה חלקלק יותר ויותר, ככל שגופי מודיעין חשאיים מפקחים ועוקבים אחר נתיניה של אותה ממשלה אפלה. יתר על כן, "ארגוני פשיעה" עשויים להיות שם קוד לפשיעה בחברה הערבית בלבד ולסימונה כבעיה ביטחונית ולא כבעיה חברתית.
יוזמת בן גביר מעוררת קשיים משפטיים ואופרטיביים רבים, ובהם פונטציאל גובר לשימוש וחשיפה של שיטות פעולה ויכולות מתקדמות של השב"כ; הטלת חיסיון על חומרי חקירה ומודיעין שמקורם בשב"כ בהליכים פליליים, באופן שעלול לעורר קושי ראייתי ולפגוע מהותית בזכויות נאשמים; הרחבת השימוש במעצרים מנהליים כנגד אזרחי המדינה, כתחליף להליך פלילי בשל הקשיים הכרוכים בשילוב שב"כ; וכמובן, ואולי חשוב מכל, שינוי הדנ"א הארגוני של השירות – מסוכנות ביון הממוקדת בסיכול טרור, ריגול וחתרנות (כקבוע בהוראות החוק) לארגון העוסק בפשיעה. זהו אירוע כבד משקל, שניכר כי הצעת החוק לא נדרשה אליו – באופן העשוי לאתגר את השב"כ ולהסיטו מיעדיו העיקריים.
הרחבת מוקדי העיסוק של שב"כ לארגוני פשיעה יחייב גידול משמעותי במשאבי הארגון, שגם אותו יש לקחת בחשבון. נרמול העיסוק של השירות אחר היקף הולך וגדל של אזרחי ישראל, בעוד החשד המרכזי למעקב אחריהם הוא פלילי ולא ביטחוני – מסוכן ומערער על צביונה של המדינה כדמוקרטית.
אין חולק כי נתוני הפשיעה בנסיקה, ובפרט במגזר הערבי, לאור כישלונו המהדהד של השר בן גביר ושל המשטרה שהוא מופקד עליה בגיבוש אסטרטגיה להתמודדות עם האתגר. כמוצא שלל רב וכחסיד של "פתרונות אינסנט" שטחיים, בן גביר, שאינו מכיר באיזונים ההכרחיים לתפקודה התקין של הרשות המבצעת, דוחק בראש השב"כ לאשר את ההצעה הגם שהיועץ המשפטי לשירות מתנגד, כפי שפורסם, ליוזמה. זוהי, אם כן, שעת מבחן ראשונה מסוגה העומדת לפתחו של אחד משומרי הסף המרכזי לדמוקרטיה – ראש השב"כ זיני. תמיכה גורפת בהצעת בן גביר בעייתית לכשעצמה וסכנתה הנוספת בכך שתייצר כדור שלג, שאחריתנו מי ישורנה – ביחס לסמכויות ומעורבות שב"כ במרחב הציבורי והפרטי של כל אחד מאיתנו.
גם אם יוחלט לשלב את השב"כ במאבק בפשיעה, בפרט במגזר הערבי המדמם, הרי שזו חייבת להיות מתוחמת בזמן (דוגמת "הוראת שעה"), במשאבים, בכלים המודיעינים המוקצים לכך – ולכלול ביקורת של ועדות הכנסת – ואף חשוב מכך, פיקוח הדוק של הייעוץ המשפטי לממשלה
משכך, יש להרהר אם ראוי לאשר את החקיקה הבעייתית הזו. ומכל מקום, גם אם יוחלט לשלב את השב"כ במאבק בפשיעה, בפרט במגזר הערבי המדמם, הרי שזו חייבת להיות מתוחמת בזמן (דוגמת "הוראת שעה"), במשאבים, בכלים המודיעינים המוקצים לכך – ולכלול ביקורת של ועדות הכנסת – ואף חשוב מכך, פיקוח הדוק של הייעוץ המשפטי לממשלה, לבל ייווצר פיחות מזדחל בזכויות האזרח.
ראש השב"כ, שלרשותו עומד ארגון רב-עוצמה, נהנה מעצמאות ובלעדיות כמעט מוחלטת בהחלטותיו. משכך, מצופה ממנו לפעול בזהירות ובמשורה, ולהכיר בכך שלצעדיו הראשונים בתפקיד תהא השפעה מכרעת על עתידנו כאן. כי מה שיתחיל באישור גורף ומסוכן של יוזמת בן גביר לשילוב השב"כ למאבק בארגוני פשיעה – עלול להסתיים, במורד המדרון, בפגיעה קשה בטוהר הבחירות, הצפויות להתרגש עלינו בשנה הקרובה.
