יהודים לא משתמטים, הם קוראים לעצמם "ספרדים שומרי תורה". לא ברור אם הם עובדים על עצמם או עלינו. משום שאין שום קשר בין ש"ס של היום לבין היהדות המזרחית של פעם. להפך. הרבנים הספרדים של הימים הללו סובלים מרגשי נחיתות קשים. הם מנסים להיות יותר ליטאים מהליטאים ויותר חרדים מהחרדים. מה לספרדים וללבוש החרדי, המזרח האירופי, שאותו הם אימצו בהתלהבות? מה להם ולחיקוי העלוב של החרדים, הקיצוניים שבהם, גם בהשתמטות מעבודה וגם בהשתמטות משירות צבאי?
רבני הקהילות בארצות המזרח נהגו לפי ההלכה שציווה להם הרמב"ם: "כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם וביזה את התורה". ורבן גמליאל, בנו של רבי יהודה הנשיא, מצוטט במשנה כהאי לישנא: "כָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן".
1 צפייה בגלריה
חרדים קיצונים מוחים נגד מעצר עריק בן ישיבת "עטרת שלמה"
חרדים קיצונים מוחים נגד מעצר עריק בן ישיבת "עטרת שלמה"
חרדים קיצונים מוחים נגד מעצר עריק
(צילום: מיקי שמידט)
אלה לא היו הלכות בעלמא. זו הייתה דרכם של רבני הקהילות הספרדיות, מבשרי הציונות. הם עבדו לפרנסתם. הרב יהודה הלוי מרגוזה, יחד עם הרב יהודה אלקלעי, ואיתם גם הרב יהודה ביבאס, התנגדו לכספי החלוקה. הם דגלו בשילוב של תורה ועבודה. זה קרה באותם ימים על אפם ועל חמתם ולמרות התנגדותם של רבני האשכנזים בירושלים. היו גם אשכנזים, מיותר לציין, שהתנגדו כבר אז לשיטת החלוקה שיוצרת עוני ופרזיטיות. אבל זה היה ברור שרבני הספרדים, מבולגריה ועד מרוקו, מתימן ועד עיראק, הן בגולה והן כשהגיעו לישראל, התנגדו לשיטת החלוקה. הם אמרו ועשו. הם פעלו ליצירת מקומות עבודה, הם דאגו לחינוך כללי רחב, והם פעלו להקמת בתי מדרש. הם גם ידעו שהחלוקה היא זו שמטפחת עוני ופרזיטיות. זה היה נכון אז. זה נכון גם היום.
ההנהגה החרדית האשכנזית עצמה פירסמה, במהלך מלחמת העצמאות, קריאה להתייצבות לשירות של תלמידי הישיבות: "לנוכח השתוללות הדמים – קורא מרכז אגודת ישראל בירושלים לכל צעירי עמנו מבין כל חוגי הישוב החרדי בירושלים, לבוא ולהתיצב ... חובת ההתיצבות חלה רק על הזכרים". זו לא הייתה קריאה בעלמא. כך, למשל, מבין 83 בני ישיבת "קול תורה" נהרגו בקרבות 12 לוחמים. נכון שרבני החרדים שינו את דעתם, והיום הם צווחים "נמות ולא נתגייס", כאשר בפועל מדובר ב"תמותו ולא נתגייס". אבל מה לספרדים ולמנהגי הגלות, הניכור וההתבדלות של החרדים האשכנזים? הרי מקדמת דנא, הרבנים הספרדים הניפו את הדגל של תורה ועבודה. כמצוות הרמב"ם. וספק אם היה תלמיד חכם ספרדי אחד שלא התגייס בעשור הראשון למדינה.
הקמת ש"ס יצרה את ההיפוך המושלם. בשעה שהרבנים הספרדים, מבשרי הציונות, עלו לישראל והעלו קהילות שלמות כדי להתגייס לתורה ועבודה, הרבנים הספרדים של היום מאיימים לרדת מישראל, רק כדי לא לשלב עבודה עם תורה וכדי לא להתגייס
הקמת ש"ס יצרה את ההיפוך המושלם. בשעה שהרבנים הספרדים, מבשרי הציונות, עלו לישראל והעלו קהילות שלמות כדי להתגייס לתורה ועבודה, הרבנים הספרדים של היום מאיימים לרדת מישראל, רק כדי לא לשלב עבודה עם תורה וכדי לא להתגייס. ש"ס לא החזירה עטרה לישנה. היא החזירה עטרה לליטא. כל מה שאומרים הרבנים החרדים האשכנזים, אומרים החקיינים הספרדים שלהם בדרך קיצונית יותר. "אם יכריחו אותנו ללכת לצבא, ניסע כולנו לחוץ לארץ", אמר הרב יצחק יוסף, במארס 2024, כאשר ישראל נמצאת בעיצומה של מלחמה קשה ואכזרית, והמחסור בחיילים פוגע בביטחון הלאומי. הוא לא מקורי כמובן. אביו, הרב עובדיה יוסף, אמר כבר ב-2013: "אם יגייסו את בני הישיבות נצטרך לעזוב את ארץ ישראל". על מי אתם בדיוק מאיימים? איזו מדינה תעביר לכם מיליארדים על חשבון משלמי המסים כדי לממן את הבטלנות שלכם? את הרמיסה של הלכת הרמב"ם? את הפגיעה בדברי החכמים הספרדים לאורך כל הדורות? הרי יש קהילות חרדיות בעולם. וראו זה פלא. הן משלבות תורה ועבודה. שם זה אפשרי ובישראל זה פשע? מהיכן יש להם את החוצפה לרמוס את ההלכה כדי להצדיק את ההשתמטות והפרזיטיות?
הקואליציה הנוכחית והנכלולית מנסה שוב לכפות עלינו גרסה משופרת של חוק השתמטות. זה לא מספק את החרדים, האשכנזים והמשתכנזים. גם חברי מועצת החכמים של ש"ס לא מוכנים לשום פשרה. הם מתקשים להבין שאנחנו לא ב-1974. באותה שנה 2.4 אחוזים מבני המחזור לא התגייסו בגלל "תורתו אמונתו". גם אז זה לא היה יהודי ולא מוסרי ולא ציוני. אבל עכשיו, כשמתקרבים כבר ל-20 אחוז בכל מחזור – זה טירוף מוחלט. אלא אם כן נתניהו מתעקש לפרק את ישראל.
יאיר לפיד הצהיר אתמול שמי שלא יתגייס – לא יצביע. ספק אם אפשר יהיה לממש את האיום הזה. אבל במצב שנוצר – מול האיום בהפגנת המיליון – אנחנו זקוקים להפגנת התשעה מיליון. הפגנת כוח. הפגנת רוב. לא כדי לפגוע ביהדות. חלילה. כדי להציל את היהדות מאלה שמתעקשים, כמו שאמר הרב הספרדי הגדול בכל הזמנים, הרמב"ם, על חילול השם.