בשבועיים האחרונים נפל דבר בישראל: המלחמה בעזה הופסקה בלחץ אמריקאי בוטה, ועימה קרסה סופית גם הפנטזיה לגירוש המוני של פלסטינים תושבי עזה למדינות אחרות. תוכנית טראמפ מכירה מפורשות בתפקידה של הרשות הפלסטינית בקבלת שליטה על הרצועה, בכפוף לרפורמות שתבצע, ובכך נפלה גם מדיניות הבידול בין עזה לגדה המערבית. התוכנית גם קובעת מפורשות שעל מדינת ישראל והפלסטינים להיכנס לדיאלוג על אודות האופק המדיני שתכליתו הכרה בשאיפה הפלסטינית למדינה. בנוסף, טראמפ הגיב בנחרצות ובתקיפות להצעת החוק להחלת ריבונות ישראלית ביהודה ושומרון, וקבע כי לא יהיה שום סיפוח.
מצב זה הופך על ראשן את כל תוכניות הימין הקיצוני, שמבטאן הראשי הוא השר סמוטריץ', ומהותן סילוק הפלסטינים מהרצועה ואולי בהמשך מיהודה ושומרון, סיפוח השטחים לישראל וזריעתם בהתנחלויות. במקומם הולכת ונרקמת מציאות הפוכה, בתמיכת העולם כולו, לפיה הפלסטינים נותרים על אדמתם, הרצועה והגדה יחזרו להיות ישות מדינית אחת ופתרון שתי המדינות הוא היעד הפוליטי שאין בלתו. המלחמה הארוכה וההרס העצום הביאו לתודעה כלל עולמית את הצורך בפתרון פוליטי לסכסוך הישראלי-פלסטיני, ולכך יש להוסיף את האלימות היומיומית ההולכת וגואה של מתנחלים כנגד פלסטינים ביהודה ושומרון, שמתרחשת נוכח אוזלת יד מוחלטת של הצבא ורשויות האכיפה, ולעיתים קרובות לנגד עיני החיילים.
המציאות הזו נוקשת בחוזקה על דלתה של מדינת ישראל, הממאנת להכיר בה. מדיניותה של הממשלה להימנע מכל תהליך מדיני מול הרשות הפלסטינית ממשיכה לחזק את חמאס ולפגוע באינטרס הישראלי של הגעה להסדר יציב עם הפרטנר הפלסטיני הלגיטימי היחיד, הרשות הפלסטינית. אולם מאמצים אלה של ממשלה שבורחת מהמציאות ייכשלו, כפי שנכשלה מדיניות "חמאס הוא נכס".
מי שמבינים זאת ראשונים הם אנשי הימין הקיצוני, שיעדם העליון הוא מניעת כל התקדמות להסדר עם הפלסטינים. הגברת האלימות והטרור כנגד הפלסטינים בשטחים, המתרחשת מזה תקופה ארוכה, היא הסימפטום הראשון לכך. זו אלימות בלתי נסבלת, אדנותית, שלא לומר גזענית במהותה. יעדיה הם נישול הפלסטינים מעוד ועוד אדמות ודחיקתם משטחים נרחבים לצורך השתלטות עליהם ומניעת כל סיכוי להקמת מדינה פלסטינית. מכאן, שעל ארגוני הביטחון לראות בפעילות המדינית המואצת כהתרעה חמורה להתפרצות אלימה, או למעשה טרור יהודי משמעותי. כך היה בעבר, למשל בטבח מערת המכפלה, ואין סיבה להניח כי תחת ממשלת נתניהו - עם משטרה משותקת המועלת בתפקידה, תחת שר פורע חוק וצבא שאיבד במידה רבה שליטה על חלק מיחידותיו - יהיו מי שימנעו התפרצות אלימה יהודית או פלסטינית, או שיוכלו לסכל אירועי טרור יהודי חמורים.
אלי בכרהאחריות המרכזית על השטחים נמצאת תחת הצבא והמשטרה והתנהלותם לסיכול אלימות וטרור יהודי, שמעולם לא הייתה גבוהה, נראית כעת כאזלת יד מוחלטת. לצד הצבא והמשטרה, סיכול טרור יהודי הוא גם תפקיד מרכזי של שב"כ, ועליו לפעול בנחישות על מנת לממש את ייעודו ואחריותו. על מערכת הביטחון כולה להבין כי כישלונם כבר כעת בטיפול באלימות וטרור יהודי הוא בלתי נסבל משום בחינה, ומזמין הסלמה. המהלכים המדיניים שצפויים להימשך חייבים להוות מבחינתם התרעה מודיעינית עכשווית ובוהקת על סכנה למעשי טרור חמורים מקרב קיצונים יהודים.
ממשלה סבירה הייתה דורשת ממערכת הביטחון לטפל באלימות בשטחים ולהיערך למניעת הסלמה צפויה. אולם, הממשלה ושריה מועלים בתפקידם, וחלקם מעודדים, בגיבוי ובקריצה, את אלימות המתנחלים. אך ההפקרות הממשלתית אינה מורידה מאחריות הצבא, מאחריות המשטרה ומאחריות שירות הביטחון הכללי, כל אחד בתחומו, לסכל אלימות וטרור ולהעניש את מבצעיהם. גם כאשר הממשלה ושריה לא רק שלא פועלים כנגד תופעות אלה, אלא במידה רבה תומכים בפורעים ובמחבלים היהודים, פעילות נחושה כנגדן היא חובתם הישירה והאישית של הרמטכ"ל ומפקד פיקוד המרכז, המפכ"ל ומפקד מחוז ש"י, ושל ראש שב"כ. כך תמיד, ועכשיו יותר מתמיד. עליהם למלאה ללא פשרות.
אלי בכר כיהן כיועץ המשפטי לשב"כ
