הרבה דובר על מופעי העליבות וקטנות הרוח של יו"ר הכנסת, על ניבולי הפה ומיצגי השיגעון של ח"כים וח"כיות גסי רוח, על הרמה הירודה, השקרים הבוטים, הצעות החוק ההרסניות, הפרסונליות, המופרכות. כל אלה מגרדים את קצות העצבים של אומה מותשת שמתאווה למעט מזור לנפש. אבל מה שחמור יותר הוא דווקא מה שאינו נראה לעין, או מה שפשוט חדל מלהתקיים בכנסת הנוכחית.
מסתובבת חבורה גדולה מאוד של ח"כים שמעולם לא טעמו טעמו של פרלמנט שפוי ומתפקד, ומעולם לא עשו הכרות עם תפקידיו הבסיסיים של הפרלמנטר, כמו חקיקה, פיקוח על הרשות המבצעת, או עצם התובנה שתפקידם לשרת את הציבור ולעבוד בשבילו. הצעות החוק היום הן ברובן הצהרות חוק, או התרסות חוק. הן ימצו את הכותרת החד-פעמית שלהן ולעולם לא יזכו להליך חקיקה מפרך של הפיכתן לחוק אמיתי. לרוב טוב שכך.
שר אחד, מהמיעוט השקט והמתפקד בממשלת הבלהות הבלתי תפקודית, סיפר לי שקיבל מאחד הח"כים בקשה ל"דיון מהיר" בכנסת בנושא משרדו. בקשה כזאת היא כלי פרלמנטרי בסיסי ונפוץ שמשמש את הח"כים ליזום דיונים בוועדות, ונשיאות הכנסת מתכנסת פעם בשבוע כדי לאשר או לדחות את הבקשה. זו שגרה פרלמנטרית שבועית. לרוב חתומים על הבקשה ח״כים מסיעות שונות כדי להגדיל את סיכוייה להתקבל. השר טרח והתקשר לח"כ, כדי לברר בהשתוממות איך הגיעה לשולחנו בקשה שאין לו כל קשר אליה, רק כדי לגלות שהח"כ, אחרי שלוש שנות כהונה, לא ידע מה זה דיון מהיר.
שר אחד סיפר לי שקיבל מאחד הח"כים בקשה ל"דיון מהיר" בכנסת בנושא משרדו. כשהתקשר לברר מדוע, גילה שהח"כ, אחרי שלוש שנות כהונה, לא ידע מה זה דיון מהיר. זה כמו שטבח לא ידע איך קוצצים בצל
קשה להסביר למי שאינו מצוי בעבודת הפרלמנט את גודל הבושה שבבורות הזאת. זה כמו שטבח לא ידע איך קוצצים בצל.
אווירת העוינות והרשעות שהשתלטה על הכנסת השאירה חסרי אונים גם את הח"כים המתפקדים. שיתופי פעולה בין ח"כים משני צדי המתרס, שהם חיוניים כאוויר לנשימה לצורך השגת רוב לחוק, נדירים. גם בגלל עומק האיבה, וגם משום שכבר בראשית חייה תצטרך הצעת החוק להגיע לוועדת שרים לחקיקה, שבראשה שר המשפטים, פעם פרלמנטר טוב בעצמו, היום לכוד באובססיביות בתוך שגיונותיו. הצעת חוק שנושאת שם של ח"כ מהאופוזיציה תידחה אוטומטית. בלי דיון.
אפשר היה לחשוב שלח"כים מהקואליציה יהיה יתרון, אבל לא. הם על תקן עציצים שנדרשים להיכנס להצבעות ולהרים יד באוטומט לפי ציוויי הממשלה, או פרוקסי חסר בינה וצייתן של יוזמות חקיקה ממשלתיות מבישות שיש להלבינן דרך חקיקה פרטית. הכל פוזיציה, אין חשד לענייניות. הנגזרת של זה היא שיתוק פרלמנטרי. לחוק למניעת הטרדה מינית למשל, חוק היסטורי ופורץ דרך שחוקק לפני 27 שנים בהובלת יעל דיין ז"ל, לא היה סכוי לעבור היום. גם בגלל הרעל והגסות שהיו נשפכים עליו בלי בושה, וגם משום שאז, כל חברות הכנסת, מכל הסיעות, חברו יחד כדי להעבירו. שותפויות עוצמתיות כאלה גוועו בכנסת הזאת.
שפע ארועים נסתרים, עלובים, קטנוניים
תקנון הכנסת, פעם מסמך מחייב, נרמס והיה לבדיחה. שערוריות כמו ביזויו של נשיא בית המשפט העליון גלויות לעין, אבל יש גם שפע ארועים נסתרים, עלובים, קטנוניים. למשל? כשמקודמות הצעות חוק פרטיות דומות, הן מוצמדות לראשונה מביניהן שהוגשה, ונדונות ביחד. בכנסת המופקרת הזאת, אם ח"כ מהאופוזיציה יגיש ראשון, הוא יבעט לאחור כדי שחלילה לא יקבל קרדיט על מאמציו. ולעזאזל התקנון.
ועדת הכספים, בעבר הוועדה החשובה, החזקה והביצועית ביותר בכנסת, הפכה לזרוע פקידותית של הממשלה. סדר יום בירוקרטי של הרמת יד אוטומטית והורדתה. אין חקיקה ממשלתית מכוננת כמו חוק בנק ישראל, שהועבר בשעתו תוך דיונים וויכוחים מעמיקים והכנה קפדנית מראש. בוודאי שאין חקיקה פרטית. וגם אין מה שתמיד היה: קבוצה חוצת מפלגות של ח"כים חזקים וידענים שהם חוט השידרה של הוועדה.
שלי יחימוביץצילום: אלכס קולומויסקידיוני הוועדות נעים בין שממה ובין היסטריה קולנית מתוקשרת. ח"כים מגיחים לרגע עם עוזרם הפרלמנטרי שמצלם אותם לסטורי, ונעלמים כלעומת שבאו. אני לא מזלזלת בישיבות עתירות תקשורת. גם זה חשוב. אבל נחוצה גם עבודה אמיתית. אחד מסודות הכוח של פרלמנטר הוא עצם הנוכחות הרציפה שלו בדיוני ועדה שהוא חבר בה. זה מייצר בקיאות ושליטה, ומאפשר התמודדות מהירה עם נושאים שצצים במפתיע. אלא שהחיה הזאת, שיושבת עירנית בדיוני ועדתה, גם היא נכחדה מהעולם. חמש מערכות בחירות, שתי שנות קורונה, שתי שנות מלחמה נוראה, בניצוחו של שליט סמכותני והמוציאים לפועל שלו, ובראשם קבלן ההריסות של הכנסת אמיר אוחנה, מחקו היסטוריה של פרלמנטריזם יעיל.
נראה שהרשות המבצעת, הממשלה, גמרה אומר להחליף את כשלון השמדת חמאס, בנצחון על שתי הרשויות האחרות, המחוקקת והשופטת. המלחמה נגד הרשות השופטת בעיצומה, והיא גלויה ומכוערת, אבל המלחמה על הכנסת כבר הוכרעה בשקט ובנצחון מוחלט. הכנסת נכבשה בידי הממשלה, ופורקה מנשקה בלא התנגדות. הרבה מבקרים את הח"כים על הפגרה הממושכת שהם מעניקים לעצמם, אבל הפעם מתחשק להגיד - היה עדיף שתישארו בבית.
