מחר, יום חמישי, ישחירו רחובות ירושלים. מאות אלפי חרדים, מכל הארץ - ואני בתוכם - ינהרו לשעריה של בירת ישראל הנצחית כדי לזעוק זעקה מקרב הלב. לא זעקת נגד - אלא זעקת בעד.
זו לא תהיה הפגנה נגד הגיוס, אלא הפגנה בעד: בעד לימוד תורה בארץ ישראל; בעד גישה שלא מסוגלת לשאת מצב בו במדינת היהודים היחידה בעולם עוצרים לומדי תורה רק משום שהם ממשיכים מסורת בת שנות דור ומוכנים לספוג בשל כך סנקציות, מעצרים, השחרת-פנים והתייחסות עוינת; בעד ההכרזה שמדינה יהודית חייבת להכיר בערך לימוד התורה, בערכם של לומדי תורה, בחשיבות המשכיותו של עולם תורה מפואר שקם לפני מאות שנים באירופה, הושמד על ידי הנאצים, והוקם שוב בארץ הקודש. מהאפר.
עולם הישיבות החרדי הוא אנדרטה חיה ופועמת של עולם הישיבות המפואר מלפני השואה: השמות "פוניבז", "סלבודקה", "טלז", כמו גם שמות החסידויות "גור", "בעלז", "ויז'ניץ" ועוד עשרות - מעבירים צמרמורת בליבו של כל יהודי שמכיר מעט את ההיסטוריה של יהדות אירופה: כל שם כזה הוא עולם שלם שנכחד במלחמה. בתהליך השמיימי המופלא של השיבה לציון, הוקמו המוסדות המפוארים האלה מחדש, ולמנהיגי המדינה היה ברור: את עולם התורה הזה צריך לשמר, לפתח ולטפח. כי בלי עתודה תורנית גדולה, מפוארת ומובהקת - אין עתיד לקיומו הרוחני של העם היהודי. והרי בלי קיום רוחני - אין קיום חומרי.
עולם הישיבות החרדי הוא אנדרטה חיה ופועמת של עולם הישיבות המפואר מלפני השואה: השמות "פוניבז", "סלבודקה", "טלז", כמו גם שמות החסידויות "גור", "בעלז", "ויז'ניץ" ועוד עשרות - מעבירים צמרמורת בליבו של כל יהודי שמכיר מעט את ההיסטוריה של יהדות אירופה
וכעת, אחרי שעולם התורה קם מחורבותיו, אחרי שהוציא מתוכו דורות של תלמידי חכמים במשך שמונה עשורים, אנחנו מרגישים שאיום קיומי מרחף על העולם הזה. לומדיו נושאים על מצחם אות קלון של עריקים במדינת היהודים. הם מאוימים במעצרים והסתבכות פלילית, נשלפים ממיטותיהם בדרך לכלא הצבאי, ועדר של פוליטיקאים מתחרים ביניהם מי ישחיז מילים ארסיות יותר נגד אורח חייהם ובחירתם לדבוק במורשת.
יש מי שמתעקשים להשכיח
אבל עכשיו, אפילו את מילותיו האלמותיות של תלמיד ישיבת וולוז'ין חיים נחמן ביאליק יש מי שמתעקשים להשכיח. ביאליק כתב: "אִם-יֵשׁ אֶת-נַפְשְׁךָ לָדַעַת אֶת-הַמַּעְיָן מִמֶּנּוּ שָׁאֲבוּ אַחֶיךָ הַמּוּמָתִים בִּימֵי הָרָעָה עֹז כָּזֶה, תַּעֲצוּמוֹת נָפֶשׁ... אִם-יֵשׁ אֶת-נַפְשְׁךָ לָדַעַת אֶת-הַמַּעְיָן מִמֶּנּוּ שָׁאֲבוּ אַחֶיךָ הַמְדֻכָּאִים תַּנְחוּמוֹת אֵל, בִּטָּחוֹן, עָצְמָה, אֹרֶךְ רוּחַ וְכֹחַ בַּרְזֶל לָשֵׂאת יַד כָּל-עָמָל...אִם-תֹּאבֶה לִרְאוֹת אֶת-הַחֵיק אֵלָיו נִשְׁפָּכוּ כָּל-דִּמְעוֹת עַמְּךָ, לִבּוֹ, נַפְשׁוֹ וּמְרֵרָתוֹ... אִם-תֹּאבֶה דַעַת אֶת-הַמַּחֲבֵא בּוֹ נִשְׁמָרָה וּבְעֶצֶם טָהֳרָהּ רוּחַ עַמְּךָ הַכַּבִּירָה... אִם-תֹּאבֶה דַעַת אֶת-הָאֵם הָרַחֲמָנִיָּה, הָאֵם הַזְּקֵנָה, הָאֹהֶבֶת, הַנֶּאֱמָנָה, שֶׁבְּרַחֲמִים רַבִּים אָסְפָה דִמְעוֹת בְּנָהּ הָאֹבֵד - הוֹי, אָח נַעֲנֶה! אִם לֹא תֵדַע לְךָ כָּל-אֵלֶּה אֶל-בֵּית הַמִּדְרָשׁ סוּר, הַיָּשָׁן וְהַנּוֹשָׁן, בְּלֵילֵי טֵבֵת הָאֲרֻכִּים, הַשּׁוֹמֵמִים, בִּימֵי הַתַּמּוּז הַבֹּעֲרִים, הַלֹּהֲטִים... יְהוּדִים קֹדְרִים, פָּנִים צֹמְקִים וּמְצֹרָרִים, יְהוּדִים בְּנֵי הַגָּלוּת, מֹשְׁכֵי כֹּבֶד עֻלָּהּ, הַמְנַשִּׁים אֶת-עֲמָלָם בְּדַף שֶׁל-גְּמָרָא בָלָה".
וביאליק ממשיך, כמו נכתבו המילים ממש בשנת 2025: "אֲהָהּ! מַה-נִּקְלָה וַעֲלוּבָה זֹה הַמַּרְאָה בְּעֵינֵי זָר לֹא-יָבִין!" וחיים-נחמן מתחנן: "דַּע לְךָ וּשְׁמַע, הָהּ, אָחִי הַנַּעֲנֶה! כִּי רַק זִיק מֻצָּל הוּא, רַק נִיצוֹץ פְּלֵיטָה קָטָן, אֲשֶׁר בְּנֵס הִתְמַלֵּט מִן-הָאֵשׁ הַגְּדוֹלָה. וּמִי יוֹדֵעַ אִם לֹא-נַחֲלֵי דִמְעוֹתֵיהֶם הֶעֱבִירוּנוּ וַיְבִיאוּנוּ עַד-הֲלֹם וּבִתְפִלָּתָם מֵאֵת ה' שְׁאֵלוּנוּ".
אריה ארליךצילום: אלחנן קוטלרנכון: עברנו שנתיים קשות. החברה הישראלית של אחרי 7 באוקטובר איננה החברה הישראלית שלפניה (לא שלפני כן היה עולם התורה כוס התה של הפוליטיקאים והתקשורת). ונכון, בתוך בליל הקולות הציניים של פוליטיקאים גורפי הון פוליטי אפשר לשמוע גם זעקה אותנטית של מילואימניקים ובני משפחותיהם שנאנקים מכובד המשימה הצבאית. זה לא ייפתר ביד קשה של יועמ"שית אובססיבית, בג"ץ דורסני או שוטרים צבאיים שלוקחים תלמיד ישיבה לכלא בעיצומם של ימי השבעה על אביו שנפטר (מקרה שקרה השבוע). זה יקרה בהבנה, ברגישות, בהידברות. הדרך הנוכחית תביא לגיוס של דבר אחד: עוד מנדטים למדורת הקיטוב של החברה הישראלית.
אני אהיה שם מחר בשערי ירושלים, ולצד מאות אלפי אחיי החרדים אתחנן בשערי שמים: הו, אחים נענים! הכירו נא בחשיבותו של בית המדרש הישן ואל תיגעו בו לרעה. משם תתקצר הדרך לפתרון ולאיחוי לאומי.
