אנשים רבים יגיעו הבוקר למחות נגד הגיוס. הם יזעקו מעומק הלב בתפילה שתופר הגזירה, שאותה יד נוראית הנשלחת להעלות את ילדיהם על מזבח השירות, תגדע. הם יתייחסו לשוטרי המשטרה הצבאית כפי שהתייחסו לחיילי הצאר ניקולאי הראשון ברוסיה שבאו לגייס צעירים יהודים לצבאו - הם יכנו אותם במילים מצמררות, שמענו וראינו.
אנחנו כבר לא מדברים באותה שפה, הציבור החרדי אפילו לא חש בבושה. יש בתוכו מי שמוכן להשוות עריקים עצורים לחטופים, יש מנהיגי ציבור המשווים בין דאגתה של אם חרדית שאולי בנה העריק ייעצר לבין אם ישראלית החוששת שבנה ייפול בקרב. ההפגנה הזו אינה נגד שירות חרדים בצה"ל, המשמעות שלה רחבה בהרבה. הציבור החרדי לא מוכן להצטרף לחובה הדתית והמוסרית להגן על הבית המשותף שלנו, הוא לא רואה עצמו כשותף במדינה היהודית.
הם ממהרים לחוקק. הם חושבים שהמלחמה נגמרה, שפרחים ננעצו בקני התותחים, שילדינו שבו משירות מילואים - וזה הרגע לתבוע פטור גורף. הם ממהרים כי הם חוששים מבחירות, כי הם יודעים שזו תהיה אחת הסוגיות המרכזיות. רק אמש "הותר לפרסום" קידם את פנינו, רק אמש למדנו שהמלחמה רחוקה מלהסתיים.
היום, אסור להתמקד במפגינים החרדים. עלינו לבחון דווקא את המפלגות הציוניות - מי עושה שיקולים פוליטיים על חשבון ילדינו
ההנהגה החרדית לא נלחמת למענם של לומדי התורה. היא נלחמת מלחמה אידיאולוגית, רחבה, נחושה ולגיטימית: היא נלחמת בציונות. ההגות החרדית רואה בהקמת המדינה מרידה במלכות שמיים, ממשלת ישראל איננה שונה מממשלה בגלות, אלמלא בג"ץ - אסור היה לכהן בה כשרים. מי שרוצה לעצום את עיניו ולחשוב שהוויכוח הוא על מכסות, טועה ומטעה. ההנהגה החרדית תדחה כל הצעה להסכם מפני שיש בה הכרה במדינה: לכסף של המדינה אין צבע, טעם וריח. מדי הזית, מהווים ביטוי לשייכות ולזהות. תקציבים - כן והרבה. גיוס - לא ולא!
אל תיפלו לבור, לא מדובר בלומדי התורה. לא מכבר פגשתי את אחד הנציגים הפוליטיים החרדים, אמרתי לו שאני מוכן לפטור לומדי תורה משירות - וכל שאני מבקש לדעת הוא מי מוגדר כלומד תורה? כמה שעות לימוד ביום נדרשות כדי לזכות את הלומד משירות? הח"כ הביט בי, חייך, ואמר: "אתה יודע להעריך שעות לימוד?! יש כאלה ששעה אחת, שעה אחת של לימוד ביום יכולה להציל את העולם! מי אתה ומי המדינה שתחליט כמה שעות לימוד נדרשות כדי להעניק את הפטור?!"
היום, אל לנו למקד את מבטנו אל עבר המפגינים החרדים. היום עלינו לבחון ולשפוט את תגובת הנציגות הפוליטית של המפלגות הציוניות. מי מתעתד לתמוך בחקיקה הזויה המנציחה את העוול? מי מגמגם למול ההפגנה? מי שוקל שיקולים פוליטיים וקואליציוניים על חשבון הילדים שלנו? מי מוכן להקריב את ימי המילואים של הילדים שלי, אולי אפילו לסכן אותם, כדי להבטיח שמושבו בכנסת לא יתנדנד עד לסוף הקדנציה. מי מצטרף לכת המוכרת סיפור כזבים על "תהליך" ו"הסכמה היסטורית"? עלינו להבטיח שייעלם מהחיים הציבוריים אם היעדים השערורייתיים לא ימומשו - ייעלם מהחיים הציבוריים, מפני שהוא ולא החרדים, הוא זה שרימה אותנו.
שי פירוןצילום: יונתן בלוםתלמדו מהחרדים: המונים יצאו לרחוב, על אף המחלוקות ביניהם. לא יינשאו נאומים. הם הבינו שיש להתאחד ולהיאבק כנגד פגיעה בציפור הנפש. מחנה המשתמטים מאוחד, מחנה המשרתים מפוצל. זו האמת הכואבת. שמונה מיליון ישראלים היוצאים להפגנה - ללא נאומים, ללא פוליטיקאים, ללא שלטים - שמונה מיליון אזרחים שהיו מתקבצים בשער העיר כדי לשיר יחד את המנון המדינה, היו מחזירים את האמון בתקווה. חיילינו ראויים לכך.
שי פירון, נשיא תנועת פנימה לשעבר שר החינוך
