בכל דיווח בכלי התקשורת החרדיים על מעצרם של עריקים שלא נענו לצווים שנשלחו אליהם מהצבא, נכתב כי הם "נעצרו בעוון לימוד תורה". גם יו"ר דגל התורה, ח"כ משה גפני, אמר בתום ביקור אצל חלק מהעצורים כי זהו "כתם גדול על מדינת ישראל, שמי שלומד תורה נעצר ומושלך לכלא. זוהי מציאות בלתי נסבלת ובלתי מתקבלת על הדעת".
גפני צודק: זו אכן מציאות בלתי מתקבלת על הדעת. הבעיה היא שזאת פשוט לא המציאות במדינת ישראל. ומכיוון שמתקיים מאמץ בהול של דוברים חרדים לצייר את אותו מצג שווא מעל כל במה ובכל ראיון, נדמה שצריך לומר גם את המובן מאליו: חוקי מדינת ישראל לא אוסרים על לימוד תורה, ולכן אף אחד - אבל ממש אף אחד - לא נעצר בשל כך.
מי שכן נעצר מצא את עצמו בסיטואציה הזאת משום שלא התייצב למרות שקיבל צו חוקי שהורה לו לעשות כך, וזה לא משנה אם הוא למד תורה, רפואה או מדיטציה טרנסנדנטלית. רק השבוע, למשל, עלה ציוץ בדף ה-X של "מסרבות", המקדם סרבנות לשירות צבאי, על מישהי בשם דניאל שנשפטה ל-20 יום בכלא צבאי כי סירבה להתגייס. אף אחת שם לא חשבה לטעון שהעבירה שבה דניאל חשודה הינה "תמיכה בשלום".
לכן גם העצורים החרדים ועורכי דינם לא באמת נשענים על השקר של "נעצר בעוון לימוד תורה": הם בכלל התמקדו בטיעונים פשוטים כמו "מרשי לא ידע בכלל שנשלח אליו צו" או "לא קיבל את שיחת האזהרה מהצבא". בשום פורום משפטי ראוי לא ניסו לטעון לרדיפה על רקע אמוני.
והסיפור הוא שבזמן שישראל מתמודדת גם ככה עם השמצות אנטישמיות על "רצח עם" ו"הרעבה", גם בתוכה מתקיים קמפיין אנטי-ישראלי. ואמנם השפה היא לא אנגלית אלא עברית ויידיש והפלטפורמות אינן "הניו יורק טיימס" אלא עיתונים שנקראים בבני-ברק ובאלעד - אבל המשמעות חמורה דיה. הקמפיין מציב את ישראל באותה שורה עם מלכויות הרשע שרדפו יהודים בהיסטוריה, וכך הוא גם מחנך מאות אלפי ילדים שיהיו חלק מהעתיד של המדינה. אם ישראל חפצת חיים, הדור הזה יצטרך להרגיש חלק ממנה ולא לחיות בתודעה של מאבק תמידי נגדנו.
גם המסגור המקומם של העצורים כ"חטופים", והנפת תמונותיהם לצד הסמל הצהוב, הוא פוגעני, ולא רק בגלל ההשוואה המבחילה: מה שמטריד הוא המסר הסמוי שעובר לילדים בני עשר ו-12, שחובשים את הכובע עם המיתוג הבעייתי ומניפים שלט שאינו אמת. המשוואה שהילדים כן לומדים היא שחמאס חטף יהודים וישראל עוצרת חרדים והמאבק הוא אותו מאבק. למי שלא בקיא במספרים, יש להסביר שהילדים האלה יהיו נתח אוכלוסייה משמעותי יותר ויותר, והמשבר שלהם מול המדינה מתחיל עוד לפני בר-המצווה.
שילה פרידצילום: טל שחר גם המחאה שממוסגרת כ"עצרת תפילה" ומארגניה מדגישים "היא לא הפגנה נגד המדינה" – היא בהחלט אירוע שמסמן את הקו. במסכת תענית נקבעו הסיבות שבגינן יש להוציא את הציבור לתפילה ברחובה של עיר: רעב, שבי, בצורת, או אם צרו על עיר. למרבה הצער, חלק מהדברים הללו התרחשו - ואיש ממנהיגי הקהילה לא הרים את הכפפה. אבל במלחמה מול גיוס חרדים – דווקא כן. ואידך זיל גמור.
