מאתמול הפכה פרשת הדלפת הסרטון המבושל משדה תימן באופן רשמי לפרשת הפצ"רית יפעת תומר ירושלמי. אף שעצם יציאתה לחופשה אינו מהווה הודאה באשמה, ברור שהסכמתה לצאת מבטיחה שיש לפחות חשד סביר כלפיה. אחרת הייתה נאבקת בכל כוחה בהחלטה וכפי שראינו עד כה בפרשה זו - עומדים לרשותה כל הכלים והקשרים להצליח בכך בקלות: מהייעוץ המשפטי שהגן עליה בחירוף נפש בבג"ץ, עבור בתקשורת שצמודה אליה וכלה בחוקרי הפרשה עצמם שכפופים לה.
חשוב להבין שגם בלי להתייחס לתוכן הסרטון ולעלילת הדם הנוראה שהוא יצר כלפי לוחמינו, עצם ההדלפה מהווה עבירה פלילית חמורה, במיוחד כשהיא באה מסמכות כזו. סעיף 117 לחוק העונשין קובע ש"עובד הציבור שמסר ללא סמכות כדין ידיעה שהגיעה אליו בתוקף תפקידו, לאדם שלא היה מוסמך לקבלה, דינו - מאסר שלוש שנים". סעיף 119 לאותו חוק, שרואה בכך הפרת אמון, מוסיף עוד שנת מאסר.
על הפצ"רית חל גם חוק השיפוט הצבאי שקובע בסעיף 57 (2) ש"חייל שמסר ללא רשות פרט חשוב ביחס לצבא, שלפי פקודות הצבא או הנוהג הצבאי אין למסרו אלא למי שמוסמך לקבלו, בין שהידיעה נכונה ובין שאיננה נכונה, דינו - מאסר חמש שנים". וכל זה רק מסריקה ראשונית ולא ממצה של החוקים הרלוונטיים.
למרות זאת, אם היא המדליפה (או מאשרת ההדלפה), הצרות הפליליות של הפצ"רית רק מתחילות בהדלפה עצמה. הן מחמירות פי כמה בקשר להתנהלותה ביחס לחקירה (שמכונה בדיקה) שנוהלה לגבי ההדלפה. בדיקה שנוהלה על ידי סגנה ונציגי גופים שכפופים לה, כשרק בשלב מאוחר מאוד, בעקבות עתירה לבג"ץ, צורף כמפקח נציג מהפרקליטות. מאחר שברור שמינויים נעשה לכל הפחות באישורה (אם לא ביוזמתה) – נשאלת שאלת המניע שלה.
העובדה שהחקירה "נסגרה" לאחר בדיקת הפרקליטות הצבאית מזכירה את הליך הבירור הראשוני בפרשת קו 300, אז שתל ראש השב"כ דאז אברום שלום נציג בוועדת הבדיקה שידווח לו מבפנים וישבש ראיות
כפי שדווח לבג"ץ, אותו צוות בדיקה החליט על סגירת התיק בטענות שלא נמצא המקור, שאין עוד פעולות חקירות קונקרטיות שניתן לבצע וגם שאין חשד לפגיעה בביטחון המדינה. טענות שגרמו להרבה גבות להתרומם. ראשית, לנוכח העובדה שמספר הנחשפים לסרטון היה מצומצם מאוד – כנראה רק שמונה אנשים ובהם הפצ"רית. ושנית, לנוכח המשמעויות הקשות של עלילת הדם כלפי הלוחמים הספציפיים (מחלקת המדינה האמריקאית פתחה בחקירה לגביהם וכמותה מוסדות נוספים) וכלפי יכולת צה"ל עצמו להמשיך ולהילחם כשחייליו מתויגים כפושעי מלחמה מהזן השפל ביותר – כאנסי שבויים, מה שתרם להטלת אמברגו נשק עליו, לחשש הלוחמים להילחם פן יבולע להם וכו'.
העובדה שכך "נסגרה" הפרשה מזכירה את פרשת קו 300 ואת הליך הבירור בראשות אלוף מאיר זורע שנוהל בראשיתה. כזכור, ראש השב"כ דאז אברום שלום מינה כנציגו בוועדה את יוסי גינוסר והורה לו לדווח לו על העדויות בה ולסייע לשיבוש הליכים ולבידוי ראיות כדי להרחיק את האשמה מאנשי השב"כ.
אם אכן הפצ"רית קשורה להדלפה עולה חשש לדפוס פעולה דומה מצידה מתוך אותה מטרה: לדעת מה קורה בבדיקה, לשבש את בירור האמת ולחמוק מעונש. זאת אף ללא מודעות נציגיה בוועדה אלא רק מעצם כפיפותם לה ועבודתם היומיומית הצמודה. לכאורה מעשה קל יותר משל אברום שלום אבל מבחינת המניע מצבה חמור יותר: שלום טען שביקש לשבש הבירור כדי להגן על לוחמיו ועל ביטחון המדינה ואילו כאן, במידה שנעשה שיבוש, לא רק שהוא לא ניקה את הלוחמים אלא דווקא הוביל להמשך הפגיעה בהם ובביטחון.
יובל אלבשןצילום: אלכס קולומויסקי אם אכן כך הדברים, פרשת שדה תימן, שכבר הובילה להתנגשות בין שתי יחידות צה"ליות (מצ"ח ולוחמי כוח 100), עלולה להוביל להתנגשות בין שתי יחידות משפטיות: הפרקליטות הצבאית והאזרחית או בין שתיהן לבית המשפט העליון. זאת אם יתברר שהפצ"רית שיקרה ליועמ"שית והטעתה במזיד את שופטי בג”ץ. במצב הרעוע שאנו מצויים בו, זה עלול להביא לחורבן שלא נעמוד בו. גם משום כך יש לקוות שכמו שהחשדות הקשים ביותר נגד הלוחמים הופרכו, כך גם יהיה גורל אלה שנגד הפצ"רית.
