איילת גולדין ועופרי ביבס מבינות זו את זו גם בלי מילים. אחת נושאת עליה 11 שנים של המתנה שלא נגמרת לאחיה, הדר, השנייה עברה כמעט שנה וחצי של מלחמה ארוכה וקשה להחזרת האח ירדן, אשתו שירי והילדים אריאל וכפיר. מלחמה שבסיומה הוא חזר בחיים - אבל גיסתה ושני אחייניה הקטנים הוחזרו כחללים.
בין השתיים נוצר חיבור שמבוסס על מאבק משותף, על אומץ ועל התחושה שאין בעולם הרבה אנשים שמבינים אותן עד הסוף. אבל רק אחרי 7 באוקטובר, מודה עופרי, הצליחה לרדת לעומקם של הקשיים שאיתם התמודדה משפחת גולדין. "התחושה היא שאם היינו מצליחים אז לשנות את המציאות, 7 באוקטובר לא היה קורה", היא אומרת. "אני גרתי ברעים ארבע שנים, עשר דקות מאנדרטת החץ השחור, שבה נערכו עצרות למען הדר בימי שישי ‑ ומעולם לא הייתי שם. הייתי מאוד בבועה שלי. 7 באוקטובר זרק אותי לתוך המערבולת. אחד הדברים שחיזקו אותי היה המפגשים עם המשפחות והציבור, אבל כמה לבד הם בטח הרגישו אז".
"אני לא מסתובבת בתודעת האשמה", אומרת איילת. "אנשים לא צריכים לבקש ממני סליחה. אנחנו עם הפנים קדימה וצריכים לפתור את זה, את הבור הזה שנפלנו אליו להרבה שנים, שהתחיל בהפקרה של הדר ואורון ושל אברה והישאם. בסוף אנחנו מדברים על שני חיילים ושני אזרחים שהופקרו שוב ושוב. זה לא רק הסיפור של הדר, זה הסיפור של החברה הישראלית".
"חמאס יודע איפה כולם. הם נחטפו וצריך להשיב אותם"
ממש כמו היום, כשההיסטוריה העגומה שוב חוזרת על עצמה, הדר גולדין נחטף במהלך הפסקת אש במבצע צוק איתן, שאותה הפר חמאס. "הדר נחטף בהפסקת אש שארה"ב והעולם ערבו לה, והופקר", אומרת איילת. "אחר כך היו עוד הסכמים, אחרי צוק איתן, המרמרה, שומר החומות, שנים של הפקרה. צעקנו 'הומניטרי תמורת הומניטרי': זה הרי לא ייתכן שנותנים להם מזוודות כסף, מגדלים אותם, ולא דורשים את החטופים, שזה בעצם לדרוש את הערכים שלנו. המאבק של משפחות החטופים ושל כל החברה הוא זה ששינה את המציאות. עכשיו אנחנו בקרב מאסף. אני לא אתן למציאות של אחרי צוק איתן לחזור. חמאס יודע איפה כולם. הם נחטפו וצריך להשיב אותם. אפשר להשיב אותם".
למרות הזמן שעבר הגעגוע נותר זהה, היא אומרת: "בשבילי הדר יצא אתמול מהבית. רק מי שאיבד אדם קרוב, מבין את זה. משהו במושג 'שנים' משתבש, חלק ממך נשאר שם". עופרי מהנהנת. "קיבלתי את ירדן בחיים, אבל הוא לא אותו ירדן שנחטף. את שירי והילדים קיבלנו כחללים. סגירת מעגל? לא יודעת אם תהיה. יש לי המון שאלות פתוחות: מה עבר עליהם? מה היה ברגעים האחרונים?".
איילת: "לנו אמרו שהפציעה של הדר הייתה כל כך חמורה, שגם אם היה מועבר במסוק לבית החולים - הוא לא היה שורד. לכי לישון עכשיו עם המשפט הזה. לכל מי שיקירם נרצח בשבי, לעצום עיניים בלי כל הדימויים - ייקח שנים".
עופרי עדיין זוכרת את הפגישה הראשונה עם איילת, בהפגנה למען החטופים. "כששמעתי אותה מדברת, בלי טקסט מוכן, ישר מהלב, אמרתי שאני נבוכה לדבר אחריה". איילת מספרת שהחיבור עם משפחות חטופי 7 באוקטובר היה מיידי. "כבר ביום הראשון למלחמה קיבלנו טלפונים: 'הבן שלי נחטף, למי פונים?'. חברנו למטה, נתנו רשימות, עשינו כל מה שיכולנו. הקשר בינינו זה קשר של מלחמה, של שותפות גורל. זו הבנה בלי מילים, ולפעמים גם הומור שחור שרק מי שבפנים מרשה לעצמו".
עופרי: "אנחנו מנסות לקבוע לקפה, לא תמיד מצליחות, אבל כשאני שומעת את איילת או את לאה אני אומרת, 'רגע, שקט, איילת/לאה מדברות'. למדתי מהפרספקטיבה שלהן על המאבק וגם על החיים עצמם: איך חוזרים לעבוד, איך מגדלים ילדים שמחים בתוך הסערה".
איילת: "הדבר האחרון שהדר היה רוצה זה משפחה מפורקת. זאת הצוואה שלו: לחיות, לעשות, לשמוח. אמא שלי תמיד אמרה: אנחנו 'משפחה שבויה'. לא 'שכולה'. למרות הכול, בכל מקום שהלכנו, הרגשנו עטופים. והיום כל החטופים החיים פה, ועכשיו זה התור של הדר. הדר צריך לחזור. וכל יתר החללים".
"האהבה לא מחזירה אותם"
שתיהן גם הפכו, על כורחן, לסמל. לא תמיד קל להתמודד עם המשא הזה על הכתפיים. עופרי: "זה גם וגם - לפעמים אני רוצה להתכנס, להיות באבל הפרטי, להחליט איך להנציח. יש תחושת חוסר שליטה. המשפחה שלי היא כבר לא רק שלי. אבל ביום-יום הם חסרים לי. כל האהבה בעולם לא מחזירה אותם".
4 צפייה בגלריה
ירדן לצד שירי, אריאל וכפיר ז"ל. "לא יודעת אם תהיה סגירת מעגל"
(צילום: מתוך האינסטגרם )
איילת: "זה גם מחזק. הוא נוכח כל הזמן. חיילים וקצינים כותבים לנו: 'אנחנו איתכם'".
עופרי: "הבת שלי ואריאל נולדו בהפרש של חודשיים וגדלו יחד. כשהיא עלתה לכיתה א' אריאל עלה יחד איתה במחשבות שלי. לראות את איילת זה להבין שאפשר לאט-לאט לחזור לשגרה, שזו מילה שאני לא אוהבת. אפשר בית שמח. זה לא מוריד מהכאב".
המסקנה שלהן ברורה. "אסור ליפול לנרטיב ש'משהו נגמר'. תקומה בלי זה זו תקומה של חמאס. אי-אפשר לבנות עתיד כשכל ילד שמתגייס יודע שהוא יכול להיות מופקר", אומרת איילת.
"הניצחון יושלם רק כשכולם יהיו פה", עופרי מוסיפה. "יש לי תמונה בראש: מכונית שמביאה את הדר, ואחריה כל יתר החללים. כולם פה".
פורסם לראשונה: 00:00, 31.10.25
