ככה נראית הפגנה גדולה. אולי לא עצרת המיליון, אבל לא הרבה פחות מזה. אם כמות דומה של אנשים מהציבור החילוני-ליברלי הייתה יוצאת לרחובות כדי להפגין על האינטרסים שלהם, היינו כנראה נראים אחרת.
כל הסיפור נדחס לתמונה אחת, שצילם יונתן כהן ופורסמה ברשתות החברתיות. הצילום, מתחנת נבון בירושלים. מצד אחד של המדרגות הנעות, כשפניהם הצעירות והצוהלות מופנות אל הצלם, מפל של חיילים וחיילות במדיהם הירוקים, בדרכם אל הרכבת שתיקח אותם לבסיס. מהצד השני, בצד העולה, עם הגב למצלמה – עומדים בצפיפות גדולה חרדים במעיליהם ובמגבעותיהם השחורים, עולים מהרכבת שלקחה אותם לרחובות ירושלים.
זה העולה וזה היורד. קווים מקבילים שלעולם לא ייפגשו.
חוק הגיוס החדש של ביסמוט, שצריך להיקרא חוק הפטור מגיוס של אטיאס, ח"כ לשעבר, איש ש"ס שעיצב וכתב את החוק, הוא ניסיון נוסף לאפשר הזרמה מחדש של מיליארדי שקלים לצעירים חרדים בגיל גיוס שבחרו להשתמט.
המוני נוסעים חרדים עומסים תחבורה ציבורית רכבת בדרך לירושלים לעצרת
(יהונתן כהן)
דרעי יודע שהחוק ההזוי הזה ייפסל בבג"ץ. הוא מבין שהולכים לבחירות. הוא מאמין שהבחירות עלולות להיגמר בתיקו ולהוביל לעוד סבבי בחירות. מטרתו היא להחזיר את אנשי ש"ס שהתפטרו מהממשלה, לחזור ולשמש כשרים בממשלות האלה. חוק ההשתמטות של אטיאס אמור להיות הסולם של דרעי וסיעתו לחזור לשם. הנה, הליכוד עושה את כל מה שאפשר כדי לחוקק חוק גיוס כפי שהבטיח, זה מה שיגיד לרבנים שאוחזים במעילו.
ההפגנה נועדה בעיקר לתעל את הכעס של הציבור. מעין עצרת פריקת תסכול. והייתה שם התפרקות. מכות, דחיפות. אלימות, זריקת בקבוקים וקרשים. מבחינתו של הציבור החרדי, המערכת המשפטית, התקשורת וחלק גדול מהציבור רוצה לגייס אותם בכוח והקואליציה לא מצליחה לפתור להם את הבעיה. לא מציגה להם שום פתרון.
ההפגנה הייתה הניסיון שלהם להגיד: אל תתעסקו איתנו. אנחנו נשתק לכם את המדינה.
המינוי המדאיג
האזרח הסביר בטח שואל את עצמו מתי זה יקרה. מתי הוא יבין שמבלי לשים לב הצפרדע בושלה, ושמאוחר מדי לקפוץ. הרי זה לא יגיע עם טנקים. זה יגיע עם עוד חקיקה, עוד נאום, עוד מינוי, עוד הדחה. אבל בשלוש השנים האחרונות, המים התחממו ואנחנו רק התרגלנו לטמפרטורה החדשה. ועכשיו, כשאנחנו עומדים בתוך האדים, קשה לדעת אם אנחנו עדיין במדינה חופשית או רק בזיכרון שלה.
בוועדת החוץ והביטחון יש 34 חברים. 17 חברים קבועים שלכל אחד אפשר למנות ממלא מקום. לוועדת החוץ והביטחון אין באמת משמעות, כי כל מה שנידון שם ממילא דולף. ועדת המשנה לשירותים חשאיים זה סיפור אחר לגמרי
כזה היה המינוי המדאיג שפורסם ביום רביעי בלילה, מינויה של ח"כ טלי גוטליב במקומו של יולי אדלשטיין כחברה בוועדת המשנה למודיעין ולשירותים חשאיים של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת.
בוועדת החוץ והביטחון יש 34 חברים. 17 חברים קבועים שלכל אחד אפשר למנות ממלא מקום. לוועדת החוץ והביטחון אין באמת משמעות, כי כל מה שנידון שם ממילא דולף. ועדת המשנה לשירותים חשאיים זה סיפור אחר לגמרי. זו ועדה שבה דנים בנושאים הביטחוניים הכי רגישים במדינה. חברים בה חמישה-שישה אנשים, והכוח שלה לא פורמלי, אלא בנוי על אחריות ועל שמירה מוחלטת על סודיות.
דיסקרטיות? אחריות? מי, האישה שנחשדת בחשיפת סודות מסווגים ובעבירה על חוק השב"כ? ספק אם הרמטכ"ל, ראש המוסד וראש השב"כ, שמופיעים מדי פעם בפני הוועדה יסמכו על המסורת רבת-השנים של הסודיות וידברו בפתיחות בפני חברת הוועדה החדשה. זו הסיבה, לדעת בכירים בליכוד, שהיא לא באמת הולכת להחליף את אדלשטיין בוועדה המשנה הזאת.
נתניהו בחיים לא יסכים לזה, אמר לי אחד השרים, הוא מכיר את הפה שלה.
כבר ראינו דברים שחשבנו שנתניהו לא ייתן להם לקרות. ובעניין הפה של גוטליב – אין לנתניהו שום בעיה, כל עוד הוא עובד בשבילו.
מי יסביר לתפוצות את מדינת ישראל טוב מיאיר נתניהו?
שלשום בלילה התברר לנו שהאיש בעל שלושת הכ"פים, כוח, כבוד וכסף, שר התרבות והספורט של ישראל, מיקי זוהר, מבקש למנות את בנו של ראש הממשלה, יאיר נתניהו, לתפקיד בכיר בהסתדרות הציונית. תחזרו על זה שוב. ולאט. יאיר נתניהו, חבר הנהלה בהסתדרות הציונית העולמית. כי הרי מי יסביר לתפוצות את מדינת ישראל טוב ממנו. מי מכיר את נפש הישראלי קרוב ממנו. מי ציוני גדול מיאיר שלנו, שאת השנים הקשות ביותר שידעה המדינה העביר במיאמי, כשהוא מנהל משם את אמו ואביו, ושולח מסרים מלאי רעל ומשטמה לכל מי שנראה לו שמאיים על שלטון נתניהו. זה האיש שמיקי זוהר, שר בליכוד ואפילו לא מההזויים ביותר, פעל בשם האב כדי למנות לתפקיד הנחשק הזה.
יש חתול? יש. יש שמנת? ועוד איך: משכורת של שר, לשכה, רכב ותקציב נכבד.
"המושחתים האלה חושבים שכולם כמוהם", אומר לי לפיד. "ברגע ששמענו על יאיר נתניהו, פוצצנו את ההסכם. לא יהיה".
השאלה כמובן, היא למה בכלל לעשות עסקים עם הליכוד, בעיקר כשמדובר בעסקאות מפוקפקות, שיש עתיד תמיד יצאה נגדם. למה צריך לקום עם פרעושים, כשאפשר פשוט לא לישון איתם. למה אין באופוזיציה מישהו, מישהי, שאומר שאם רוצים להפיל את הממשלה הזו אין כאבי בטן לשום דבר, כפי שאמרה בזמנו מירי רגב.
לפני כמה שנים עלתה תזה שנתניהו רוצה להפוך את בנו ליורש שלו. זה כמובן התקבל בביטול. כבדיחה לא מוצלחת. קודם כל, איך ראש ממשלה במדינה דמוקרטית יכול להכתיר את בנו. ושנית, מי ייתן לו. הרי בליכוד רק מחכים לרגע שבו יתנפלו על עור הדוב. והנה, עברו כמה שנים, ובכינוס שנערך בבנייני האומה בירושלים, אישרו חברי ההסתדרות הציונית את הצטרפותו של יאיר כחבר הנהלה בארגון. יורשו של נתניהו? מי יודע. אולי. תלוי בנסיבות.
סימה קדמוןצילום: אביגיל עוזיאפשר לנחש כמה שעות העבירו בני הזוג נתניהו כשרקמו את הקומבינה הזאת לבן שלהם, וזה בזמן שדיונים במשפטו של נתניהו מבוטלים, כי ראש הממשלה עסוק בעניינים ביטחוניים, מדיניים, או סתם חולה.
בעצם אל תחשבו על ראש הממשלה. תתרכזו בחברי הליכוד. אנשים כמו מיקי זוהר, שהצליח מדי פעם לסמם אותנו במתק שפתיו. שרצינו לחשוב שמדובר בשר מתון, כזה שאפשר לבנות עליו כאיש עצמאי.
תחשבו על אלה שהחרישו כשזוהר הציג את מועמדו, אלה שעוד יכתירו את היורש.
פורסם לראשונה: 00:00, 31.10.25
