ספר ההוראות על מה צריך לעשות לאלופה יפעת תומר-ירושלמי נכתב במיליוני עותקים כבר שנה וחצי. "לכיכר העיר, מייד, כפי ששפכה את דם החיילים" כתב מישהו שמזדהה בשמו המלא. "להכניס אותה ביחד עם הנוחבות", כתב אחר. גם "מוות לבוגדים עם משפט או בלי משפט", "לתלות אותה בכיכר החטופים" או לחלופין "לשפד אותה בכיכר דיזינגוף" כיכבו בין ההצעות.
כאלה יש בשפע במבחר המקרי לגמרי (שנאסף בחלקו על ידי "פייק ריפורטר") של הדברים שנכתבו ביומיים האחרונים על הפצ"רית: "את מתכנני ומדליפי הסרטון המפוברק של שדה תימן צריך לשפוט ולתלות בעוון בגידה חמורה בשעת מלחמה"; "להלביש אותה כחול לבן לקעקע דגל ישראל עלהמצח ולזרוק אותה לגבול. מיץ של הזבל. נוחבה"; ו"קאפואית ובוגדת מסריחה! דינה עונש מוות. שכל הקאפויים במערכות ילמדו ויש הרבה". לינץ' חסר מעצורים, בלי לקחת שבויים.
לא היה צריך שהפצ"רית תמות כדי לדעת שמכונת הרעל הורגת. מילים הורגות, בוודאי כשהן כוללות הסתה על מעשים נגד ביטחון המדינה, בגידה ופגיעה בחיילי צה"ל. מכונת הרעל במתכונתה המיושנת הביאה לרצח ראש ממשלה לפני שלושים שנה, וכעת זו רק שאלה של זמן עד שהיא תביא לרצח נוסף. ואת מי שלא תצליח להרוג פיזית, היא תדאג לרצוח את נשמתו, ולהפוך אותו למקולל ומצורע. אבל הנזק שנגרם לאנשים מסוימים, שלחלקם הגדול אנחנו חייבים כל כך הרבה, הוא רק הקצפת על העוגה העצומה והתופחת של נזקים שהמכונה גורמת למדינת ישראל מבפנים ומבחוץ.
ינון מגל חיזל"ש את המבוכה והורה לחזור לעניינים, כשכתב, שתי דקות אחרי שנודע שהפצ"רית בחיים, רק שלוש מילים ואימוג'י קורץ :"אפשר להמשיך בלינץ'"
אתמול הטבח האינטרנטי המאורגן נפסק לשעתיים. בזמן שמדינה שלמה עקבה בלי לנשום אחרי הדיווחים על החשש הכבד לחייה של הפצ"רית, התעורר כנראה בלב פרנסי המכונה החשש שמישהו עוד עלול להאשים אותם. דובר הליכוד גיא לוי ניסה לעצב מחדש את האירוע כשהגדיר את האפשרות שהפצ"רית התאבדה כ"כל הטירוף הזה שאנו רואים עכשיו" והטיל את האשמה על היועמ"שית שהייתה צריכה לעצור את הפצ"רית, אבל "לא גבתה ממנה גרסה ולא שמה אותה אפילו במעצר הגנתי". המסקנה ברורה: היועמ"שית חייבת להעצר ולהחקר באופן מיידי.
ואם היה ספק באשר ליד המכוונת המנענעת את עריסת הארס, צץ לו מיד הרעלן הבכיר, לא החכם שבהם אבל ללא ספק המשפיע והאפקטיבי ביותר, דמון אקס מאכינה, ינון מגל שחיזל"ש את המבוכה והורה לחזור לעניינים, כשכתב, שתי דקות אחרי שנודע שהפצ"רית בחיים, רק שלוש מילים ואימוג'י קורץ :"אפשר להמשיך בלינץ'". ואכן, זמן קצר לאחר מכן הגיעו המפגינים לביתה וצרחו: "בושה. זה הסוף שלך. לא ניתן לך יותר לנוח. בתוך העם שלנו נמצאים בוגדים".
תומר-ירושלמי חיה. האירוניה, לעומת זאת, בוודאי מתה מבושה
תוך כדי הדרמה הזו נודע כי מפכ"ל המשטרה הורה ללא סמכות לפתוח בחקירה על הסתה נגד השר הממונה עליו, אחרי ששקמה ברסלר צייצה כי "אלה שהסיתו נגד רבין קבלו שליטה במשטרה". אין חשש שמישהו במשטרה יפתח בחקירה על אלפי קריאות מפורשות לרצח מנהיגי אופוזיציה, פקידי ציבור ועיתונאים, כמו אלה נגד האלופה. אני מדבר גם מניסיון אישי. תלונות שהגשתי במשטרה על למעלה ממאה כאלה שכוונו אלי בעקבות דברים שכתבתי מעל עמודים אלו, לרבות פירוט רב על השיטות השונות והמגוונות שבהן צריך להביא למותי, נתקלו באדישות מוחלטת.
למרבה הצער גם התקשורת המרכזית, לרבות כותבים מכובדים בעיתון הזה, נפלו קורבן לשקרי המכונה. כותב אחד, מומחה למשפטים, השווה את האירוע לבידוי הראיות בפרשת קו 300, לא פחות. בפרשה ההיא רצחו אנשי השב"כ שני מחבלים, וניסו לטפול את האשמה ברצח על שר הביטחון, ואחר כך ראש הממשלה, ואחר כך קצין צנחנים ראשי. בעניין שדה תימן הורתה הפצ"רית להעביר כמה שניות מסרט שממילא היה הופך לנחלת הכלל, ושממילא יש לה זכות לקבוע מתי ייחשף, והייתה חלק מחבורה ששיקרה לאחר מכן בנושא. באמת - פרשות דומות, ממש תאומות. כותב מכובד אחר טען כי "קשה לאזרחי ישראל לעכל שלובשי מדים – גם אם הם חלק ממערכת התביעה הצבאית – מדליפים חומרים הפוגעים בחיילי צה"ל ובעורף בזמן מלחמה", כלומר לא המעשים הברבריים, המתוארים בפירוט בכתב האישום שהגיש צה”ל, הם שגרמו את הנזק, אלא חשיפתם לציבור.
האלופה תומר-ירושלמי חיה. האירוניה, לעומת זאת, בוודאי מתה מבושה. החקירה נגד הפצ"רית על ההדלפה לערוץ 12 נפתחה בעקבות מידע שהעביר ראש השב"כ החדש דוד זיני. הפצ"רית עשתה דבר פסול ואסור כשאיפשרה תחת פיקודה מסירת מידע שקרי לבג"ץ או עשתה זאת בעצמה מול דרגים צבאים ומדיניים. כמו שקורה פעמים רבות בסיפורים הללו, הניסיון לטייח ולהעלים חמור שבעתיים מהמעשה עצמו.
הפצ”רית רשאית להחליט כי המידע המדובר, קטע מתוך תיעוד מצלמות המעקב את הזירה בה לפי כתב האישום התרחשה התעללות מזעזעת, ניתן לפרסום, זאת לאחר שהוא ממילא הוצג לשופטים בהליכי המעצר, לנחקרים ולעורכי הדין שלהם.
"לא הייתה לנו ברירה"
"הם לא מבינים שלא הייתה לנו ברירה? שזו הדרך היחידה להתמודד עם גל ההליכים המשפטיים בעולם, להוכיח שאנחנו מסוגלים לחקור את עצמנו בעצמנו?", אמרה הפצ"רית בדיון סגור לפני כחודש וחצי, מבטאת את התסכול שהיא ועמיתיה חשים לנוכח ההתנפלות עליהם.
לישראל הגיע בשנה האחרונה מידע כמוס כי בהאג ובפורומים נוספים מתכננים עוד ועוד הליכים משפטיים נגד חיילי צה"ל, וגם נגד נתניהו, גלנט, כ"ץ ואחרים. הדרך האפקטיבית היחידה, מסכימים כל הגורמים הבקיאים בנושא, להתמודד עם המצב הזה בהצלחה היא להוכיח שמדינת ישראל יודעת לבד, שיש לה מערכת משפט עצמאית, שתחקור ותשפוט ללא מורא וללא משוא פנים את מי שביצעו עבירות פליליות, גם כלפי מחבלים.
"קיבלנו תלונה ודיווח רופא על הנזקים החמורים שנגרמו לעציר הזה", צוטטה הפצ"רית באותו דיון שהתקיים לאחרונה. "ומה ציפו מאיתנו שנעשה? הרי לו לא היינו פותחים בחקירה, מעבר לכך שזה גם לא חוקי וגם לא מוסרי וגם לא טוהר הנשק, והדבר היה נודע, והדברים האלה תמיד מתפרסמים בסוף, היינו גורמים בכך נזק עצום לצה"ל ולחיילי צה"ל ולמדינת ישראל". וכך, בזמן שהאשימו את הפצ"רית ועמיתיה בפגיעה בחיילי צה"ל, היא עשתה בדיוק ההפך וניסתה לפעול לטובתם ולטובת כולנו.
ראש הממשלה נתניהו אמר אתמול כי פרסום השניות מתוך סרטון מצלמות המעקב "גרם לנזק תדמיתי עצום למדינת ישראל ולצה"ל. זה אולי הפיגוע ההסברתי הקשה ביותר שמדינת ישראל חוותה מאז הקמתה". נתניהו רוצה שכולם ישכחו את מה שבאמת יכול להיחשב לפיגוע ההסברה הקשה ביותר - התעלול שמקורבים אליו יזמו בהקמת הקרן ההומינטרית לעזה, ה-GHF, שבמסגרתו הלאימה ישראל בטיפשות שאין לה סוף את העניין ההומניטרי בעזה, וספגה את האשמות העולם על הרעב שנוצר.
בתחרות השיסוי והביזוי של מי שיצרו את מארג השקרים מסביב לפרשה, ובראשם ראש הממשלה ושר הביטחון, נראה שהפעם כ"ץ מנצח. ביום שבת, בשעה 16:18, כתב השר: "הבוקר הודעתי על הדחתה של הפצ"רית יפעת תומר ירושלמי מתפקידה ולא הסתפקתי בהוצאתה לחופשה. מי שמעליל עלילות דם על חיילי צה"ל ומעדיף את טובת מחבלי הנוח'בה על פניהם - אינו ראוי ללבוש את מדי צה"ל ומקומו בבית הסוהר".
רונן ברגמןצילום: יאיר שגיאכ"ץ חולם כנראה על מעמד דומה למשפט דרייפוס שבו יתלוש את הדרגות מכתפיה של הפצ"רית אבל, קשה להבין על מה לעזאזל הוא מדבר. מה שהוא מכנה "עלילות דם" הוא כמה שניות, מתוך תיעוד נרחב של סרטי וידאו שהוגשו כולם והתקבלו כראייה במשפט נגד אותם חמישה מילואימניקים מ"כוח 100", שבו הוגש כתב אישום חמור ביותר על עבירות אלימות קשות מאוד, שכמעט הביאו למותו של עציר. יש להבדיל בין הכחשת העברת הסרט לכלי התקשורת, הפסולה בכל צורה, לבין תקפות הראיות ומשמעותן.
שר הביטחון ישראל כ"ץ סירב להגיב.
