לאחר שתוצאות פסק דין בג"ץ הסבירות הודלפו לעמית סגל, הקים מ"מ נשיא בית המשפט העליון דאז עוזי פוגלמן ועדה של יוצאי שב"כ בכירים שתגבש המלצות לשיפור שמירת המידע בעליון. בפועל, כפי שפירסמתי על בסיס עדויות של עובדים בעליון, לחברי הוועדה היה עודף מוטיבציה, הם חרגו מסמכותם וניסו לאתר את מדליף פסק הדין כאשר שאלו עובדים בעליון לגבי זהותו. קשה לדמיין, אך במסגרת "הבדיקה הפלילית" בפרקליטות הצבאית ומצ"ח לחשיפת מדליף סרטון שדה תימן, אותה "בדיקה מעמיקה" כפי שהוצהר לבג"ץ, אפילו דוברת הפרקליטות הצבאית לא תושאלה. וזו בדיקה שלפי החלטת בג"ץ היועמ"שית הופקדה לפקח עליה, כן? גם הקצין מתן סולומש שלדברי סנגורו אמר למנהל הבדיקה הפלילית, סגנה של הפצ"רית גל עשהאל, כי יש לו מידע בנושא, לא תושאל.
היועמ"שית ואנשיה התהדרו בפני בג"ץ כי בבדיקה הפלילית נעשה "שימוש בכלים טכנולוגיים" ומה לא. בפועל, אף אחד כולל היועמ"שית לא גילה מוטיבציה לזהות את המדליף. עומקה של הבדיקה כעומקה של הכנרת. שלא תהיינה אי-הבנות, אני נגד חקירת הדלפות, אבל את זה צריך להגיד בפה מלא ולא לעשות קולות של בדיקה.
טוב, הבדיקה הרשלנית הייתה אי שם בעידן התמימות, לפני שידענו שחבורת קצינים שאחראיים על אכיפת החוק בצה"ל משקרים ומטייחים, לפי החשד. אבל אחרי שנודע ליועמ"שית הדבר, במקום שהמוטיבציה תתגלה, רק נוספו סימני השאלה והתהיות על תפקודה ותפקוד אנשיה. עם הגיעו של המידע הראשוני, היא טיפלה בו בזריזות וכעבור כמה ימים אישרה לפתוח בחקירה. בהתאם, המשטרה קיבלה מבית המשפט צו איסור פרסום. אלא שאז, מתברר, רק דוברת הפרקליטות הצבאית נחקרה ורק הסלולרי שלה נתפס. צריך להבין, הדוברת היא בסך הכל הש"ג. היא ביצעה את הוראת הממונה עליה כאשר הדליפה, ואינה סמכות לגיבוש התצהירים השקריים לבג"ץ. אפשר להבין חקירה סמויה ורגישה שמתקדמת עקב בצד אגודל. אלא שכעבור יומיים בלבד, מערכת האכיפה בעצמה מסירה את צו איסור הפרסום, ומפרסמת את דבר החקירה, מבלי שאף אחד מבכירי הפרקליטות הצבאית והעומדת בראשו נחקר או נלקח לו הסלולרי. וזאת כבר אחרי שהדוברת מסרה למשטרה את הסלולרי שלה וזהות כל המעורבים הייתה ידועה, לרבות הפצ"רית. למעשה, ראש אח"מ בועז בלט והיועמ"שית חשפו את דבר החקירה ואיפשרו לחשודים להתארגן. כתבים תודרכו שלעת הזאת הפצ"רית אינה חשודה, ורק יצאה לחופשה. בטן-גב ממש.
גם אחרי פרסום החקירה, חולף לו יום, חולפים יומיים, והפצ"רית לא נקטפת עם אור ראשון של בוקר אחרי חיפוש מעמיק בביתה כמו בכל פרשה חמורה. לא. היא יושבת בביתה, רוקעת ברגליה מלחץ, אבל משום מה למשטרה וליועמ"שית לא לחוץ
גם אחרי פרסום החקירה, חולף לו יום, חולפים יומיים, והפצ"רית לא נקטפת עם אור ראשון של בוקר אחרי חיפוש מעמיק בביתה כמו בכל פרשה חמורה. לא. היא יושבת בביתה, רוקעת ברגליה מלחץ, אבל משום מה למשטרה וליועמ"שית לא לחוץ. ואז קרה הדבר, הפצ"רית נעדרת בחוף הצוק במשך שעות, וכשהיא חוזרת בריאה ושלמה, מתברר שמקום קבורתו של הסלולרי שלה לא נודע. נפל בעת מילוי תפקידו. כך יצא. אז ורק אז היא נעצרת, אחרי שהחקירה כבר נפגעה.
תנאי ה-VIP שבלט ובהרב-מיארה העניקו לפצ"רית היו יכולים לזכות להגנה כלשהי, וגם לא, לפני שחזקת התקינות המנהלית – אותה חזקה משפטית כי רשויות המדינה פועלות כדין – התאבדה עם פרוץ הפרשה כאשר נודע שראש מערכת האכיפה הצבאית משקרת לבג"ץ ולמשרד המשפטים. וכעת, אבדה הסבלנות, יש מאסה קריטית של סימנים, צבר מדאיג של תהיות, המצביעים כי שוב: הממונה על החקירה והפיקוח עליה לא מעוניינת לחקור, בוודאי לא בסטנדרטים של חקירות רגישות כאלה. עוד לא חלפו שבועיים מפרוץ החקירה, וכבר הנזקים ניכרים.
לפי מדד אוניברסיטת רייכמן לשנת 2025, פחות ממחצית האזרחים בישראל מייחסים אמון למוסד היועמ"שית (41%), ועוד פחות מכך לפרקליטות המדינה (35%). ניהולה הרשלני של חקירת הפצ"רית ודאי לא שיפר את הנתונים והוא חייב לעבור מהפך. זה יקרה כאשר יימצא פתרון יצירתי לזהות הגורם שינהל אותה, במקום היועמ"שית ואנשיה. היועמ"ש הקודם מנדלבליט פסל עצמו מחקירת השופט אייזקסון ומחקירת "מין תמורת מינוי", היו אלה צעדים מעוררי אמון וכבוד. מחוף הצוק הגענו לצוק העיתים, ובלית ברירה, זהו הצעד הנדרש.
