הסערה סביב חקירתה של הפצ"רית לשעבר, החשודה לכאורה בעבירות של טיוח, מרמה ושיבוש הליכי חקירה, והדיון סביב הצורך למנות חוקר עצמאי לבדיקת הפרשה - אינם רק עוד פרק בדרמה משפטית או פוליטית. הם משקפים כשל מבני עמוק הרבה יותר: מדינת ישראל מתנהלת ללא מערכת ממשל מודרנית, נטולת מנגנוני בקרה, פיקוח ואחריות הדדית בין מוסדות השלטון ועם מונופולין של היועצת המשפטית לממשלה בעיצוב מדיניות משברית.
כמו באסון מירון, במחדל הרכבת, בפרשת הרוגלות וביתר שאת במחדל 7 באוקטובר - גם כאן אנו חוזרים אל אותו דפוס ישראלי קבוע: חיפוש אשמים במקום תיקון שיטה. אנחנו מקימים ועדות חקירה, משעים בעלי תפקידים ומדיחים מפקדים - אך איננו נוגעים בשורש הבעיה: היעדר מנגנונים מוסדיים שמסוגלים להבטיח ניהול תקין, שקיפות, והפרדה בין סמכות פוליטית לבין סמכות מקצועית.
פרשת הפצ"רית ממחישה זאת היטב. מבנה מונופוליסטי, נטול בקרות שנפל בחטא ההיבריס. גם כאן, במקום לדון במבנה המערכת - אנו מתמקדים באדם אחד. החוק הישראלי אינו קובע מי מוסמך לחקור את ראש מערכת אכיפת החוק הצבאית כאשר מתעורר חשד לניגוד עניינים. היועצת המשפטית לממשלה מצויה בעצמה במצב בעייתי, שר המשפטים מבקש למנות תובע מיוחד, וההכרעה - שוב - עלולה לעבור לבג"ץ. ככה לא מנהלים מדינה. כך נוצר ואקום מוסדי שבו אמון הציבור מתערער, והמערכת מתכווצת לתוך עצמה.
חוסנה של ישראל לא יימדד רק בעוצמת צבאה, אלא גם ביכולתה לנהל את עצמה באחריות ובשקיפות. אם נמשיך להחליף אנשים במקום לתקן את השיטה - נמשיך ליפול לאותם כשלים, פעם אחר פעם
במדינות דמוקרטיות אחרות למדו מזמן כי אין דמוקרטיה ללא מנגנוני חקירה עצמאיים. בארצות הברית נקבע בחוק מנגנון Special Counsel - חוקר עצמאי החוקר מקרים שבהם התובע הכללי מצוי בניגוד עניינים. בקנדה קיימת יחידה ייעודית לחקירת עבירות של תובעים, ובבריטניה ממונה פרקליט חיצוני עצמאי לפיקוח או בדיקה בענייני פרקליטות ותובעים. בכל המדינות הללו, חקירה עצמאית אינה נתפסת כאיום על המערכת - אלא כהגנה עליה.
בישראל לעומת זאת, היעדר חוק שירות מדינה כללי, ההבחנה המטושטשת בין מדיניות לביצוע, החדירה הפוליטית למערכות המקצועיות, משפטיזציה שהרימה ראש, ותרבות של “נסתדר איכשהו” – יוצרים קרקע פורייה לשחיקה מוסדית. היעדר מנגנון חקירה עצמאי הוא רק סימפטום של מערכת שאיבדה את כושר הניהול והפיקוח שלה.
פרופ' אסף מידניצילום: קובי קואנקסישראל חייבת לעבור ממדיניות של “כיבוי שריפות” למדיניות של ניהול מדינתי מודרני: לקבוע בחוק מנגנון למינוי חוקר מיוחד, להפריד בין ייעוץ, חקירה ותביעה, ולהקים יחידות מדידה ובקרה עצמאיות בשירות המדינה ובמערכת הביטחון.
חוסנה של ישראל לא יימדד רק בעוצמת צבאה, אלא גם ביכולתה לנהל את עצמה באחריות ובשקיפות. אם נמשיך להחליף אנשים במקום לתקן את השיטה - נמשיך ליפול לאותם כשלים, פעם אחר פעם.
פרופסור אסף מידני, חוקר מדיניות ומשפט ציבורי, האקדמית ת"א-יפו
