לפני כשלושה שבועות, נצח במונחים ישראליים, התפרסם בעיתון זה ראיון מקיף שקיימתי עם אלוף משנה אופירה אלקבץ, הסנגורית הראשית. הראיון התפרסם זמן קצר אחרי שאלקבץ פשטה את המדים ויצאה לחופשת פרישה. חלק נכבד יחסית מהראיון הוקדש לפרשת שדה תימן, פרשה שבעטייה הגישה אלקבץ בג"ץ נגד הפצ"רית, האלופה יפעת תומר-ירושלמי – אירוע יוצא דופן בתולדות הפרקליטות הצבאית שבו הסנגורית הראשית עותרת נגד הממונה עליה.
בעתירה דרשה הסנגורית הראשית לחייב את הפצ"רית לחקור את הדלפת הסרטון לערוץ 12.
המעניין הוא שבג"ץ משך ומשך את הטיפול בעתירה, ובדיון שהתקיים סוף-סוף בנושא נאמר שהפצ"רית הקימה צוות לבדוק את העניין, מה שהיום יכול להצטייר כבדיחה רעה. מכיוון שהדברים לא זזו הודיעה הסנגורית שתעתור שנית, רק שאז התפוצצה פרשת הפצ"רית.
ואני נדרשת לסיפור הזה לא רק בגלל שהוא יוצא דופן, לא רק בגלל ההתנהלות המדהימה של הפצ"רית המדליפה שמקימה צוות לחקור מי הדליף, אלא מכיוון שהוא אולי מסמן את תחילתה של הפרשה שמסעירה היום את הציבור הישראלי, ובצדק. ועוד יותר מזה נוכח העובדה שמשהו במערכת אכיפת החוק האמורה להבטיח קיומם של הליכים שוויוניים נגד בוזגלו כמו נגד תומר-ירושלמי, כלשון הקלישאה, לא עבד. ואיכשהו נדמה שממשיך לצלוע.
מזה נוכח העובדה שמשהו במערכת אכיפת החוק האמורה להבטיח קיומם של הליכים שוויוניים נגד בוזגלו כמו נגד תומר-ירושלמי, כלשון הקלישאה, לא עבד. ואיכשהו נדמה שממשיך לצלוע
תומר-ירושלמי לא נלקחה מביתה רגע אחרי ההחלטה על זימונה לחקירה – על אף החשדות הכבדים – בניגוד למשל למרים פיירברג, ראשת העיר נתניה, שנעצרה והובאה לבית המשפט אזוקה, כמעט בפיג'מה להארכת מעצרה. המשפט נגדה, למי שמתעניין, הסתיים בלא כלום. משטרה גם לא הגיעה לביתה של הפצ"רית כדי להחרים את המכשיר הסלולרי שלה או את המחשב האישי כמו שנעשה, באישורה, לתת-אלוף (במיל') אורן סולומון, אחרי התחקיר החמור שעשה על התנהלות הצבא ב-7 באוקטובר, בטענה שהוא חשוד בעבירות של ביטחון מידע. גם במקרה שלו ההר הוליד עכבר, והתיק נסגר, אם כי זה לקח שנה.
במה זכתה?
ואם היא לא זומנה מיידית לחקירה, וממילא לא לקחו ממנה את מכשיר הטלפון – ראיה שחצי מדינה מחפשת אחריה, קרוב לוודאי לריק – הרי כשהגיעה כבר לאולם המעצרים, למחרת הלילה שבו נמצאה, ידיה לא נאזקו, ולתקשורת לא איפשרו לצלם אותה. שום דבר דומה לאופן שבו נעצרו וצולמו אנשי כוח 100. אתמול איפשרו לקיים עימה דיון בזום על הארכה נוספת של המעצר, חלומו של כל איש ציבור שנחקר.
אריאלה רינגל הופמןועכשיו מגיעה השאלה, במה זכתה? למען ההגינות יש לומר שזו לא הפעם הראשונה שזה קורה כשמדובר בבכירים. זה נוהג פסול שחוזר על עצמו, ובוזגלו כבר הוזכר כאן. אבל זה אולי גם המקום להזכיר את הדברים הבאים: תומר-ירושלמי לא חשודה ששילשלה מיליונים לכיסה כמו שנראה, לכאורה כמובן, בפרשת ההסתדרות. להגיד שקרוב לוודאי שמי שטוען שעשתה את מה שעשתה ממניעים ראויים ולא למען רווח אישי - צודק. שהפרשה של שדה תימן היא אכן פרשה חמורה במיוחד ומחובתה של הפצ"רית היה להבטיח שהנושא ייבדק וייחקר, גם אם לא היה שם אונס.
אבל הבעיה היא שלא רק המעשה שעשתה הפצ"רית גורם לאובדן האמון הציבורי במערכת אכיפת החוק בישראל, אלא גם ההתנהלות שבאה אחרי שנחשפו הפרטים. אמון שדווקא היום, עם שובה של המהפכה המשפטית, קשה להגזים בחשיבותו.
פורסם לראשונה: 00:00, 06.11.25
