בישיבת הממשלה השבוע כבר אפשר היה להבין לאן כל זה הולך. ראש הממשלה בקולו הוביל את הנרטיב, וכרגיל, בלי טיפת בושה או מודעות עצמית. "האירוע בשדה תימן גרם לנזק תדמיתי עצום למדינת ישראל ולצה"ל", אמר נתניהו. "זה אולי הפיגוע ההסברתי הקשה ביותר שמדינת ישראל חוותה מאז הקמתה".
האומנם? האם זה הפיגוע ההסברתי הכי קשה? האם במדינה שכבר שנתיים מנהלת מלחמה שהחלה בטבח נוראי, שנעשו בו מעשים שעד היום אנחנו מזדעזעים מאכזריותם, ושלמרות זה "הצלחנו" להפנות את כל העולם נגדנו, להגיע למצב שכינון מדינה פלסטינית הוא עניין של זמן ולהעמיד את חיילי צה"ל בסכנת מעצר אם ייצאו לחו"ל – האם בדירוג של פיגועים הסברתיים, פרשת הפצ"רית זו הפרשה הכי קשה?
"פרשה", כפי שאמר נתניהו, "שמחייבת בדיקה עצמאית, בלתי תלויה", חקירה של "מי הדליף, איך זה קרה, ומה נעשה כדי לוודא שמקרים כאלה לא יחזרו, כי הרי מדובר באירוע חמור ביותר שמערער את אמון הציבור במערכות המדינה ובצה"ל".
אם מישהו היה נקלע לישיבת הממשלה ושומע את דבריו של ראש הממשלה ללא ההקשר, הוא היה אוחז בראשו מרוב הפתעה. הרושם שלו היה שנתניהו התרצה ומסכים להקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר. כי מי היה מאמין שהדברים הקשים האלו מתייחסים לאירוע שהתחיל כלא דרמטי, כמעט אזוטרי, של הדלפה, אירוע שכמותו קורים עשרות מדי יום, ונעשים על ידי הבכירים ביותר במערכת הפוליטית והצבאית.
אבל הרי מדובר בארץ זבת ארס ותרעלה, ובתוך שעות כבר צפינו בשידור חי בחיפושים אחרי הפצ"רית, שכפי שזה נראה באותו זמן התאבדה בחוף הצוק, ולמחרת כבר הוכנסה למעצר, כשעשרות צוללנים וסתם מתנדבים לוקחים חלק בחיפושים אחרי הטלפון הנייד שלה, בהתלהבות יתר, יש לומר. זאת בזמן שכל אחד שחי פה בשנתיים האחרונות מבין שלא אחרי גופתה של האלופה יפעת תומר-ירושלמי העיניים נשואות, אלא אחרי זו של היועמ"שית, גלי בהרב-מיארה.
והנה, אתמול הודיעה היועמ"שית שהיא מעבירה את ליווי חקירת תיק הפצ"רית לידי פרקליט המדינה, עמית איסמן. זה קרה אחרי שהיועצת המשפטית של משרד המשפטים, עו"ד יעל קוטיק, העבירה חוות דעת שקבעה שבהרב-מיארה מנועה מלפקח על חקירת תומר-ירושלמי. בהרב-מיארה הרגישה ככל הנראה שזה הזמן בשבילה לעשות את מה שקמפיין הרוע הסליל אותה לעשות מלכתחילה. היא תעביר לשלב זה של החקירה את הליווי לאיסמן, ואם יתברר שלא הייתה מעורבת, יוחזר התיק לידיה.
קשה להאשים את היועמ"שית במורך לב, בפחדנות או בתבוסתנות. נדמה לי שאין היום בציבוריות הישראלית אישה אמיצה כמוה. גלי בהרב-מיארה היא שומרת הסף האחרונה שנותרה לנו, שעמדה כחומה בצורה בין המערכת המשפטית לבין הפוליטיקאים ולבין ציבור מוסת, שמנסה כבר יותר משנתיים להדיח אותה מתפקידה, כחלק מהניסיונות לממש את חוקי ההפיכה המשטרית.
היא מכירה יותר מכל אחד מאיתנו במה מדובר, ויודעת מה היא עושה. ויכול להיות שהיא צודקת, ושבמקרה זה היא עושה טוב לעצמה ולמה שהיא מייצגת, ובכלל – מוטב שתמנה בעצמה את מי שיחליף אותה ולא תאפשר ליריב לוין להחליט מי יבוא במקומה
אבל גם אם רבים סבורים שאין לה שום סיבה להדיר את עצמה, שהיא אינה מעורבת בהדלפה, ושיש חשש שאם תיכנע עכשיו ללחצים זה יהיה תקדים למסעות לחצים עליה גם בתיקים אחרים – נדמה לי שצריך לסמוך גם הפעם על שיקול דעתה ולכבד את החלטתה. היא מכירה יותר מכל אחד מאיתנו במה מדובר, ויודעת מה היא עושה. ויכול להיות שהיא צודקת, ושבמקרה זה היא עושה טוב לעצמה ולמה שהיא מייצגת, ובכלל – מוטב שתמנה בעצמה את מי שיחליף אותה ולא תאפשר ליריב לוין להחליט מי יבוא במקומה.
אופס. עוד לא הספקנו להגיד "עמית איסמן", וכבר נשלח מכתב רשמי ממשרדו של שר המשפטים שבו הוא מטיל את התפקיד על השופט בדימוס אשר קולה. אפשר לדמיין באיזו קלילות זרמה הדיו על נייר המכתבים של לוין שחתם על ההסמכה. באיזה אושר. ובכלל, מהר מאוד הסתבר שיש לא מעט קונים לתפקיד. מפכ"ל המשטרה השתחל לסיפור והודיע שהמשטרה תנהל את החקירה עד שבג"ץ יודיע את החלטתו. צפו לעוד מתנדבים בימים הקרובים.
ואי-אפשר בלי להגיד כלום על הפצ"רית, שספגה גם היא במשך זמן רב כמויות של רעל ושנאה. קשה לסנגר על מעשיה והיא ראויה לכל גינוי, למעט האמפתיה שעשויה להיות לנו כלפי כל אדם שדעתו השתבשה עליו, ובשל כך ביצע עבירה.
וצריך לזכור, מה שרובנו לא זוכרים, שיש ניסיון ציני, מניפולטיבי, לסובב את הדברים כאילו העיקר הוא סיפור ההדלפה, ולא הסרטון עצמו, שצריך לעורר זעזוע בכל מי שרוצה להאמין שכל חיילינו הם מלח הארץ, ושהם אינם מסוגלים לבצע מעשי זוועות כפי שעלו מאותו סרטון בשדה תימן.
הפצ"רית עשתה מעשים שלא ייעשו. היא איבדה את שיקול דעתה – במקום להדליף את הסרטון היא יכלה פשוט לכנס את הכתבים הצבאיים או הפוליטיים ולהציג אותו בפניהם. ואם כבר הדליפה – ברגע שנודע לה שמונה חוקר לפרשה, הייתה צריכה לעדכן אותו ולא להסתיר ממנו כפי שעשתה.
אם הלכה לים וביימה את ההתאבדות כדי להעלים את הטלפון – היא פושעת. נקודה. אין דרך אחרת להגיד את זה. אבל מדובר בקצינה – כפי שעולה מעדויות שונות של קולגות שלה – שעיקר הביקורת נגדה הייתה דווקא על המתירנות שלה, ושהיא נתנה לצבא לפעול בחופשיות כפי שמעולם לא היה קודם
אם הלכה לים וביימה את ההתאבדות כדי להעלים את הטלפון – היא פושעת. נקודה. אין דרך אחרת להגיד את זה. אבל מדובר בקצינה – כפי שעולה מעדויות שונות של קולגות שלה – שעיקר הביקורת נגדה הייתה דווקא על המתירנות שלה, ושהיא נתנה לצבא לפעול בחופשיות כפי שמעולם לא היה קודם. וזה לא מקרה שחצי עולם מאשים אותנו ברצח עם, והחצי השני בפשעי מלחמה.
מה שקרה פה זה סינדרום אלאור עזריה, שהעיקרון העליון שלו הוא שכשמדובר בערבים – מותר לעשות להם הכל. לדפוק להם כדור בראש, או להתעלל באכזריות באיש חמאס שאינו נוח'בה, ולדחוף לו אלה, איפה שזה לא יהיה.
ומי שמעז לצאת נגד האנשים האלה, עזריה או חמשת החשודים משדה תימן – מיד מפעילים קמפיין נגדם. מה"פרקליטה של חמאס" ועד ל"שופכי דמם של חיילינו הגיבורים".
פורסם לראשונה: 00:02, 07.11.25
