לגמרי לא פשוט לכתוב חוות דעת נגד היועמ"שית כשאת חלק מצמרת משרד המשפטים. כלומר, חוות הדעת עצמה היא פשוטה וברורה לחלוטין מבחינה משפטית. אין כלל ספק שהיועצת המשפטית לממשלה מצויה בניגוד עניינים פוטנציאלי בפרשת הפצ"רית, לאחר שגיבתה את חקירת הטיוח של ההדלפה מול בג"ץ, ומביך שבכלל נדרש לכתוב זאת. אבל נדרש היה אומץ להוציא אותה אחרי שבכירי המשרד, שכהרגלם מצופפים שורות מאחורי כל טעות של היועמ"שית, הודיעו שהכללים שונו ומעתה "ניגוד עניינים זה דבר שאדם מרגיש עם עצמו. אם בהרב-מיארה לא מרגישה ככה, אז אפשר לסמוך עליה". אימרו מעתה: אין יותר פרקליט בניגוד עניינים. יש רק פרקליט שמנוגדים לו ענייניו.
גם אם ניגוד העניינים לא היה כה חד-משמעי משפטית, הרי שאחרי השבר הנורא שגרמה "חקירת" הטיוח של ההדלפה שנעשתה בתוך המשפחה באמצעות מה שמכונה "הקמת חומות פנימיות", צריך להיות מנותק לגמרי כדי להניח שאפשר עדיין להגן מפני הפוטנציאל המשחית של ניגוד העניינים באותו אופן. לא שזה עצר את ההתקפות נגד יועמ"שית משרד המשפטים. מסתבר שהכללים שלפיהם היועמ"ש המשרדי הוא בעל הסמכות להחליט על ניגוד העניינים במשרד, וחוות דעתו מחייבת עד שבית המשפט קובע אחרת, אינם חלים כשמדובר במי שמעז לחרוג רחמנא ליצלן מהמחשבה האחידה. מה שיקבע אם היועמ"ש הוא שומר סף (או לא) הוא זהות הבעלים שעל סף ביתו מדובר. כמובן הצביעות לא פסחה על קנאי הצד השני: מתנגדי היועמ"שית ההדוקים והצעקניים ביותר קראו לה לכבד את מעמד שומרי הסף והתקשו להבין איך היא מעיזה לא לקבל את חוות הדעת של הייעוץ המשפטי בהרכנת ראש ובאמירת אמן.
אחרי שהתעקשה במשך שבוע על הותרת הסמכות בידיה בניגוד לדין ולהיגיון, ממשיכה היועמ"שית בניסיונות ללכת בלי ולהיות עם
כל זה היה צפוי בדיוק כמו התעקשות היועצת המשפטית לממשלה להתחפר בטעותה גם אחרי שקיבלה את חוות הדעת של יועמ"שית המשרד והסכימה לה. החלטתה להעביר את סמכות הליווי בשלב זמני זה דווקא לידי פרקליט המדינה מוטעית. מדובר במי שהמשנה הבכיר שלו קשור ישירות לפרשה (כמי שהופקד על כשרות חקירת ההדלפה בראשות סגן הפצ"ר) ושהוא עצמו כפוף ליועמ"שית ישירות. משמע שבדומה לסגן הפצ"רית יש אפשרות שהוא ייאלץ להורות על חקירת מי שממונה עליו. זה באמת לא מובן. אחרי שהתעקשה במשך שבוע על הותרת הסמכות בידיה בניגוד לדין ולהיגיון, ממשיכה היועמ"שית בניסיונות ללכת בלי ולהיות עם. אפשר בהחלט להבין מדוע היא מסרבת להעביר את סמכותה למי ששר המשפטים מינה (השופט אשר קולה) כדי לא לתת דריסת רגל לשר בחקירות, אולם יש גורמים מרוחקים אחרים שניתן היה להסמיכם, כמו אחד מיועמ"שי הארגונים הביטחוניים או רשויות חקירה אחרות למשל.
כך או כך, החקירה המשטרתית הרגישה ביותר שידענו בהקשר לגורמי אכיפת החוק, חקירה שתוצאותיה עלולות באמת למוטט את מבצרי אכיפת החוק על יושביהם, נותרת למעשה ללא פיקוח עד שבג"ץ יכריע. לאור המחדלים העצומים שכבר נאספו בחקירה זו בשבוע האחרון, זה חייב לקרות מהר. גם כך הציבור, שאיש מראשי המערכת לא חש חובה לדבר אליו ולתת לו הסבר, מביט בתדהמה על מה שנחשף ותוהה: האין פרקליטים בירושלים?
פורסם לראשונה: 00:03, 07.11.25
