הסכנה גוברת - והמדינה אפילו לא אוספת נתונים: גורמי המקצוע תמימי דעים כי שנתיים של לחימה ומצב חירום מתמשך הם גורם סיכון ראשון במעלה לאלימות במשפחה. מילואים, פיטורים, חרדות ומתח בלתי נגמר - כל אלה משפיעים על הנעשה בתוך הבית, וסיר הלחץ המשפחתי עלול להגיע לסף רתיחה. לכך אפשר להוסיף גם את הזינוק הדרמטי במספר כלי הנשק במרחב הציבורי - ששינה את מאזן הכוחות בתוך הבית והעלה את רמת הסכנה.
אולם למדינת ישראל אין מאגר אחיד לריכוז הנתונים הנוגעים לרמת האלימות במשפחה, וניסיונות של החברה האזרחית לגבש תמונה המתבססת על מידע ממשרדי הממשלה הולכים ונעשים קשים משנה לשנה.
זה יותר מעשור שארגון ויצו מפרסם מדד המרכז את נתוני האלימות במשפחה מהרשויות השונות, בניסיון לשרטט תמונה מקיפה ככל האפשר של התופעה. השנה, כותבת עורכת המחקר ד״ר מיכל רום, המשימה הייתה קשה במיוחד: "כמו בשנים קודמות, תמונת המצב שעולה מהנתונים שהתקבלו, ולא פחות מזה - מאלו שלא התקבלו, מלמדת שיעור חשוב וכואב על מצבנו בישראל ביחס לתופעת האלימות נגד נשים".
בשל הקושי הגובר והיעדר שיתוף פעולה מצד משרדי ממשלה מרכזיים, החליטו בארגון שלא להמשיך לערוך את המדד. "השאיפה הייתה שנעשה זאת אחת לכמה שנים, והמדינה תמשיך אותנו מכאן", אומרת רבקה נוימן, מנהלת האגף לקידום מעמד האישה בוויצו. "בינתיים השנים חלפו, וממצב של ׳קצת קשה להשיג נתונים׳ מהמשרדים, הגענו למצב שבו הנתונים מגיעים אלינו באיחור, או לא מגיעים בכלל".
לדבריה, "אנחנו מתמודדות עם חוסר שיתוף פעולה וחוסר מקצועיות באיסוף הנתונים. זה קורה במדינת ישראל המתקדמת, הדיגיטלית, מדינת הסייבר, ועדיין אין מערכת אחת שאוספת את הנתונים ומנתחת אותם״. היא סבורה כי המדידה הלוקה בחסר היא תוצר של סדר עדיפויות: "לא סופרים את הנתונים כי 'לא סופרים' את הנשים. זה לא מספיק חשוב".
על פי מחברות הדוח, מתוך עשרה משרדי ממשלה ורשויות שאליהן פנו על מנת לבקש נתונים - רק שישה חזרו עם המידע. גם אז, לעיתים הגיע מידע חסר בלבד, ובעיכוב גדול. עם זאת, מציין הדוח לטובה נתונים עדכניים שנאספו לפני כשנה ביוזמת ״קווים אדומים״ - יוזמה משותפת למשרדי הממשלה, ארגוני חברה אזרחית ומגזר עסקי - שערכו בשיתוף משרד הרווחה והלמ״ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה". מדובר בסקר שמיפה לראשונה את היקפי תופעת האלימות במשפחה.
על פי הנתונים, לא פחות מעשרה אחוזים מהאוכלוסייה נפגעו בדרך כלשהי מאלימות של בן או בת הזוג. דווקא הנתון המטריד הזה צריך היה לדרבן את הממשלה לגבש מהלך מקיף יותר של מדידה - על מנת לזהות את הבעיות, החסמים והמקומות שבהם דרוש שיפור במענים. ״כישלון זה הוא לא רק טכני, אלא ערכי״, מסכמת ד"ר רום בדוח. ״הוא מעיד על סדר עדיפויות ציבורי שאינו רואה באלימות נגד נשים נושא לאומי ממדרגה ראשונה. כל טבלה וגרף בדוח הזה מייצגים חיים שנפגעו, משפחות שהתפרקו ואמון ציבורי שנשחק״.
זה לא חייב להיות כך: לצד נתוני האלימות החלקיים שנאספו ממשרדי הממשלה השונים מפרסם הארגון מחקר נוסף, הסוקר שיטות לאיסוף ומעקב אחר נתונים הנוגעים לאלימות נגד נשים בכמה מדינות בעולם. ״בכל המדינות שנבחנו המצב רחוק מלהיות מושלם בנוגע לאיסוף ולניהול הנתונים, וכולן מתמודדות עם אתגרים רבים שכרוכים בניסיון לאסוף מידע עדכני, מהימן, שיטתי ואמין, באופן שגם שומר על חיסיון הפרט״, מציינת ד"ר רום, ובכל זאת - המצב שם טוב בהשוואה לישראל.
בקנדה, למשל, פועלת זה עשורים מערכת לדיווח על פשיעה המסווגת כל אירוע על פי סוג העבירה - מה שמאפשר להצביע על מגמות. בנוסף, נערך סקר לאומי שעוקב אחר מגמות של הטרדה מינית ופגיעות מיניות. בבריטניה ובאוסטרליה פועלות מערכות מקיפות לאיסוף נתונים על אלימות נגד נשים, המבוססות הן על מערכות דיווח בזמן אמת והן על סקרים לאומיים.
פורסם לראשונה: 00:00, 09.11.25
