סער נורסקי הגיע למילואים במוצב ארעי בשדה פתוח על גדות נהר הירדן בעמק החולה עם הקרוואן הנייד שלו. הקרוואן חנה צמוד למוצב, ובבקרים הוא היה מכין שם טוסטים לחברים בצוות. ב-22 באוקטובר 2024, בדיוק שנה אחרי שחזר מטיול באמסטרדם והתגייס למילואים, רקטה ששוגרה מלבנון התפוצצה לידו והוא נהרג מפגיעת הרסיסים. עוד שלושה חיילים נפצעו. האזעקה, שנשמעה באמצעות הערכה הניידת שצורפה לסוללת התותחנים שבה שירת רס"ר נורסקי ז"ל, הופעלה כ-40 שניות לפני נחיתת הרקטה, ולפי הנחיות פיקוד העורף באזורי העימות זמן ההתמגנות מוגדר "מיידי" - כלומר צריך להתמגן מיד עם הישמע האזעקה. נורסקי וחבריו נכנסו כפי שהונחו לתומ"ת (תותחן מתנייע) המשוריין, אלא שאז הבחינו שאחד החברים חסר. נורסקי רץ מיד לאוהל, ומצא שם את חברו ישן עם אטמי אזניים. השניים רצו לתומ"ת, ראשון נכנס החבר וסער מיד אחריו. הרקטה נפלה כשסער עוד לא הספיק לסגור את הדלת האחורית ורסיס מתכת שחדר לגזע המוח פצע אותו אנוש. החברים שבפנים נפצעו בגפיים ובנפש. סער נורסקי מת מפצעיו זמן קצר אחר כך.
מעדויות חיילים בזירה עלה כי חיזבאללה ירה רקטה מסוג גראד 40. מומחי בליסטיקה שאיתם דיברנו, ביניהם גם א', ד"ר לאווירונאוטיקה שעבד 28 שנים ברפאל, מציינים כי רקטת גראד מהסוג הזה שנורתה ממרחק משוער של כ-20 ק"מ הגיעה ליעדה בתוך 80-70 שניות.
אם כן, מדוע נורסקי ז"ל וצוותו קיבלו התרעה כ-40 שניות לפני הפיצוץ? התשובה: כי פיקוד העורף חילק את הארץ לאזורי התגוננות, ולכל אזור הגדיר זמן התרעה קבוע מראש. לא משנה אם הירי בוצע קודם – ההתרעה תתחיל לפי הזמן שהוגדר. המשמעות? גם אם השיגור מלבנון התגלה במערכות חיל האוויר 70 שניות לפני זמן הנחיתה המשוער, עדיין האזעקה תישמע רק 30-40 שניות לפני הנפילה. במקרה של נורסקי, כך מעריכים מומחים, הרקטה שוגרה מעומק לבנון, לא מאזור סמוך לגבול, והיה ניתן לספק התרעה של לפחות 70 שניות לפני הנפילה. 30 שניות שהיו עשויות להציל חיים.
למרבה הצער, במהלך חרבות ברזל נהרגו בישראל 69 בני אדם שלא הספיקו להתמגן מירי תלול מסלול (תמ"ס) מרצועת עזה ומלבנון (לא כולל שיגורים מאיראן וחללים מפגיעות רקטות בשטחי אויב). במקרים רבים הייתה השהיה מכוונת מצד פיקוד העורף של זמן ההתרעה. כלומר, טכנית ניתן היה לתת התרעה מוקדמת יותר, אך בפיקוד העורף החליטו שלא לשנות את הנהלים. "בחלק מהמקרים אנחנו מחכים עם הפעלת האזעקות כדי לראות שהאזור שנתריע בו הוא באמת האזור המאוים. אנחנו קוראים לזה 'יציבות האיום'", מסביר לנו גורם בפיקוד העורף. "יציבות האיום" פירושה זיהוי ודאי של האזור שבו צפוי ליפול הכלי ששוגר לישראל. ככל שהרקטה מתקדמת במסלול השיגור, כך ניתן לחשב בדיוק רב יותר את נקודת הנפילה ולהתריע באזור מצומצם יותר. כך שהמתנה ארוכה יותר שווה התרעה ממוקדת יותר, אך גם קצרה יותר.
אלא שלפי א', מומחה הבליסטיקה, ניתן להגיע לחישוב מדויק של נקודת הנפילה זמן קצר מאוד מרגע השיגור. כל עוד המנוע פועל הוא מייצר רעשים והפרעות לתנועת הרקטה, אך ברגע שהוא נפסק הרקטה נכנסת למסלול בליסטי המאפשר חיזוי מתמטי של אזור הפגיעה. בגראד 40, אותה רקטה שגבתה את חייו של נורסקי ז"ל, המנוע כבה בתוך שתיים-שלוש שניות. בפיקוד העורף טוענים שיש עוד פרמטרים שמשפיעים על חיזוי ודאי, אבל לא מוכנים לפרט.
"אנחנו רוצים לאזן בין התרעה לשגרת החיים, ולא על כל התרעה להכניס חצי מדינה לממ"ד", אמרה אל"מ ענת ג'רבי, רמ"ח אוכלוסייה בפיקוד העורף, בדיון שנערך בנושא בכנסת. "ככל שנעשה יותר התרעות, זה יגביר את החרדה", הוסיפה. בתגובה לדברים האלו אומרת לנו ספיר נורסקי, אמו של סער ז"ל: "הייתי מעדיפה לקבל התרעה ולהיכנס לממ"ד גם אם יתברר בסוף שהרקטה לא לכיוון שלי, מאשר שייתנו לי התרעה של 20 שניות ואולי לא אספיק להתמגן".
ההתרעות הקצרות האלו, כך מגלה תחקיר "7 ימים", הן לא גזירת גורל, אלא תוצאה של מדיניות פיקוד העורף המעדיפה זמני התרעה קבועים במקום לבלבל את הציבור עם הנחיות מקדימות וזמני התרעה משתנים. יש בכך גם היגיון, אבל בפועל הרבה מתושבי הצפון ועוטף עזה הסמוכים לגבולות לא מספיקים להתמגן בזמן כה קצר. עשרות כבר שילמו על כך בחייהם. עכשיו, כשבמערכת הביטחון מביעים חשש מהתלקחות הזירה הצפונית, אפשר לשנות את זה. זה עניין של החלטה.
× × ×
יצחק שינובר הוא מהנדס אלקטרוניקה ומורה לפיזיקה, וגם רס"ן במילואים ששירת מעל ל-28 שנים בחיל האוויר ובמשרד הביטחון. הוא היה שותף לפיתוח מערך הגילוי להתרעה מפני ירי תלול-מסלול ובמסגרת עבודתו תיחקר אלפי שיגורים של רקטות וטילים. לפני כעשור, שינובר נתקל בגילוי מפתיע.
הוא צפה בכתבה שצילם בקיבוץ נירים יגאל מוסקו, כתב חדשות 12, ביום האחרון למבצע צוק איתן. בכתבה מוסקו התהלך ברפת הקיבוץ כשלפתע נשמעה התרעת צבע אדום. עשר שניות חלפו עד שנשמע פיצוץ אדיר מנפילת פצמ"ר בסמוך לצוות הצילום. חבר הקיבוץ שחר מלמד ז"ל והרבש"ץ זאביק עציון ז"ל נהרגו מהפגיעה. גדי ירקוני, רכז המשק של הקיבוץ, איבד את שתי רגליו.
הצילום המחיש לשינובר את צדקת הטענה של תושבי העוטף כי משך ההתרעה אינו מספיק כדי להתמגן. הוא ניגש לאולפנים ובחן את שעות האזעקות כפי שנשמרו בחומרי הגלם; את אלו השווה לשעות המדויקות שבהן מערכות הגילוי של חיל האוויר העבירו את ההתרעה לפיקוד העורף. הוא גילה פערי זמן משמעותיים בין הגילוי לבין ההתרעה בשטח.
כשבתום מבצע צוק איתן התגאו בצה"ל על גילוי והתרעה של כמעט 100 אחוז מהשיגורים מרצועת עזה, הישג מרשים לכל הדעות, זה נראה לו מוזר. למרות ההצלחה בגילוי, 15 הרוגים מפגיעות רקטות וטילים לא הוזכרו בסיכומים. אלו אנשים שלפחות חלקם קיבלו התרעה קצרה מדי, ולא הספיקו להתמגן כראוי. שינובר הבין שהאפשרות להאריך את ההתרעה קיימת, והתחיל לנסות לשכנע את כל מי שיכול כדי לערוך את השינויים - אך שוב ושוב נתקל בסירובים.
בעקבות הגילוי, שינובר חקר מאות ובהמשך אלפי שיגורים שנורו לשטח ישראל. הוא בדק במערכות הגילוי של חיל האוויר, והשווה את הממצאים להקלטות ממצלמות אבטחה ביישובים. ברוב המקרים הוא מצא פער של חצי דקה עד דקה בין רגע גילוי השיגור - ועד להפעלת ההתרעה מפיקוד העורף. בהמשך הבין כי השיהוי נובע משתי סיבות: הראשונה טכנית, ההתרעה מפיקוד העורף עוברת מספר תחנות עד שנקלטת במערכות הצופרים, וזה גורם לעיכוב של שניות בודדות; הסיבה השנייה היא מדיניות.
"בישראל משתמשים במערכות שבהן הצופרים משמיעים אזעקה באותו אורך, שנקבע מראש. הזמן המינימלי הוא 15 שניות, וככל שמתרחקים מהגבול משך האזעקה מתארך עד דקה וחצי", מסביר שינובר. באשקלון למשל, צריך להגיע למרחב המוגן בתוך 30 שניות, וזה גם משך האזעקה. כדי לקבוע את אורכה בכל יישוב, חישבו את זמן התעופה הקצר ביותר האפשרי מעזה או מלבנון עד לנפילה בשטחי היישוב. כך שבאשקלון בדקו כמה זמן ייקח לרקטה להגיע לעיר מהנקודה הכי צפונית ברצועת עזה, בזווית השיגור הצרה ביותר, והתוצאה הראתה 30 שניות. לכן, כל עוד אין תקלות, באשקלון תמיד תישמע אזעקה של 30 שניות לפני הנחיתה המשוערת, גם במקרה שבפועל הרקטה שוגרה מנקודה דרומית יותר וייקח לה יותר זמן להגיע.
אבל לדברי שינובר, את המגבלה הטכנית - מערכות צופרים עם אזעקה באורך קבוע, שניתן לפתור בשדרוג למערכות חדישות יותר - הפכו בפיקוד העורף לאידיאולוגיה. גם במצבים שבהם ניתן לתת התרעה ארוכה יותר, לפיקוד העורף חשוב לשמור על אחידות כדי שלא לבלבל את הציבור.
"אני לא יכול להגיד לאזרח 'במטח הזה יש לך 30 שניות', ובמטח אחר פתאום 15 שניות, ואז 60 שניות. הוא עוד לא ברמת בשלות לזה", משיב לטענות גורם בפיקוד העורף. בפיקוד חוששים שאם אורך האזעקות לא יהיה קבוע בכל יישוב, הציבור עלול שלא להתייחס להתרעות בדחיפות הנדרשת. כך נוצר מצב שאותו טיל ששוגר מתימן הפעיל אזעקה שנתנה למשפחה בקריית-מלאכי 60 שניות להגיע למרחב מוגן, ואילו למשפחה בתל-אביב דקה וחצי להתמגנות. "בשם עקרון האחידות, וכדי לכאורה לא לבלבל את הציבור, מתייחסים באופן זהה לכל השיגורים", אומר שינובר, "בשעה שצריך לשנות את התפיסה ולהתייחס לכל שיגור כפיגוע טרור שבדרך לפגוע בתושבים". משמעות הרעיון של שינובר היא שכל שיגור מקבל התרעה משלו, המאפשרת מקסימום זמן מיגון. בצבא לא התחברו לקונספט.
הטווח הרחב בזמני התעופה של הרקטות נובע משני גורמים: מרחק השיגור שלה מנקודת הנפילה המשוערת, וזווית השיגור. יש עוד משתנים, כמו דחף המנוע ומשקל הרקטה, אבל האמצעים שבהם משתמשים המחבלים ברצועת עזה מוכרים לישראל והם ניתנים להערכה קבועה, פחות או יותר. אם חמאס משגר פצמ"ר מבית-חאנון לשדרות - מרחק של כחמישה קילומטרים - לתושבי שדרות יהיו כ-15 שניות להתמגן. אבל אם חמאס יורה מאזור ג'באליה, שמרוחקת עשרה קילומטרים משדרות, זמן התעופה של הרקטה גדל ב-20 שניות לפחות. כך משפחה בשדרות יכולה לקבל 30 שניות להתמגן במקום 15 שניות. הפער הזה עלול להיות ההבדל במיגון של משפחות עם ילדים קטנים, ציבור מבוגר או אנשים עם מוגבלויות, וגם כאלה שבנסיעה ברכבם. ואם פצמ"ר מג'באליה תשוגר בזווית 60 מעלות, במקום בזווית צרה של 30 מעלות, משך התעופה יגדל ל-60 שניות ויוכל לאפשר התרעה של כמעט דקה שלמה לתושבי שדרות. אלו הבדלים של חיים ומוות.
ספיר נורסקי, אמו של סער ז"ל שנהרג מפגיעת רקטה במוצב: "הייתי מעדיפה לקבל התרעה גם אם יתברר בסוף שהרקטה לא לכיוון שלי, מאשר שייתנו לי 20 שניות ואולי לא אספיק להתמגן"
כששינובר הבין זאת כבר לפני עשור, הוא ניסה להשפיע מתוך המערכת. אז היה קצין בקבע בחיל האוויר, ובשל תפקידו במערך הגילוי היו לו קשרים עם פיקוד העורף. בתחילה הוא פנה למפקדי דרג הביניים האחראים על המערכות, אך כשהמשיך לדרג גבוה יותר - דווקא מפקדיו הנחו אותו לרדת מזה. אלא שבמחקרו שינובר התחבר למשפחות הרוגים שלא התמגנו בזמן, ומאז הנושא בנפשו.
"פגשתי משפחות מפורקות, ולא יכולתי להשלים עם האובדן הזה", הוא מספר. "העובדה שבלחיצת כפתור אנשים יכולים להינצל שיגעה אותי. יחס העלות-תועלת פה מובהק, בהשקעה אפסית אפשר להציל חיים". אז הוא המשיך, בצבא לא אהבו את זה, ואפילו איימו עליו בהעמדה לדין בגין ניסיון המרדה. בסוף הוא לא נשפט, אבל קיבל ענישה "חינוכית" לדבריו. “המפקד שלי אמר לי להגיע למשרד עד 8:00 בבוקר בכל יום ולהתקשר אליו להודיע שהגעתי. בנוסף, הייתי צריך להעביר הרצאה למחלקה ולתאר איך פעלתי בניגוד להנחייתו".
למה אתה חושב שניסו להשתיק אותך?
"יצרתי רעש במערכת, ומפקדים אוהבים שקט. במיוחד אחרי צוק איתן, שאז המערכת נהנתה משבחים ומתקציבים מוגדלים לרכש ולשדרוג מערכות".
שינובר לא הפסיק, וכשהתקדם לתפקיד בחיל אחר פנה למי שהיה אז ראש מטה פיקוד העורף, תא"ל דדי שמחי, ולאלוף הפיקוד דאז תמיר ידעי, סגן הרמטכ"ל היום. "הם דווקא תמכו והנחו לבחון את ההצעה, אבל המפקדים תחתיהם מיסמסו את זה והמליצו לא לשנות. במצבים האלה המפקד הבכיר כמעט תמיד יעדיף את עמדת הדרג המקצועי הממונה", מסביר שינובר.
בשנים שלאחר מכן, שנות השקט המטעה, הנושא נראה פחות דחוף וגם שינובר הוריד הילוך. ואז הגיע 7 באוקטובר.
× × ×
כשפרצה המלחמה ורשימת ההרוגים מירי תמ"ס הלכה והתארכה, שינובר נדרך מחדש. לפני כשנה, בעקבות רצף בלתי נסבל של 22 הרוגים מירי רקטי בחודש אחד, הוא פנה למפקד פיקוד העורף דאז, האלוף רפי מילוא. "בכל האירועים החמורים שחקרתי", כתב שינובר לאלוף מילוא, "זמן ההתרעה האפשרי היה גדול משמעותית מהזמן שניתן. לדעתי הצורך המבצעי של הצלת חיי אדם עולה על הקושי והמורכבות ההסברתית. מדובר בשיפור שיביא באופן מיידי להצלת חיים".
בעקבות הפנייה הוא זומן לדיון אצל ראש ענף התרעה בפיקוד העורף, שאחראי על ההיבט הטכנולוגי. בפגישה נמצא גם ראש מדור התנהגות, האחראי על קביעת ההנחיות לציבור. "אחד הבכירים שם אמר לי, 'שינוי זה לא דבר טוב'", מספר שינובר. בדיון דחו את המלצותיו, אבל הוא לא ויתר ופנה שוב לאלוף הפיקוד, בבקשה לפגישה אישית. משנותר ללא מענה פנה הלאה, לשר הביטחון, ישראל כ"ץ, שלוש פעמים בשנה האחרונה. "זו חובתנו המוסרית לספק הגנה", כתב, "לאור הדחיפות אני מבקש להמליץ על התערבותך בנושא".
במקביל פנה גם לחברי כנסת וגם לראש המל"ל, צחי הנגבי. בפברואר השנה נראה שמאמציו סוף-סוף נושאים פרי, כשח"כ מישל בוסקילה כינס לראשונה את הוועדה שבראשותו, ועדת המשנה לענייני העורף, הפועלת תחת ועדת חוץ וביטחון, ושם התקיים דיון שבו שינובר מציג את דבריו ונציגי פיקוד העורף נדרשים לענות.
"אני אבא של אלמא, שנרצחה עם עוד 11 ילדים במגרש הספורט במג'דל שמס. זמן ההתרעה היה שש שניות. סוג הטיל היה פלק 1. רוב הילדים נהרגו בכניסה למיגונית", אמר איימן אלדין בדיון. "למה לא היה יותר זמן?" שאל. מבדיקת "7 ימים" עולה כי זמן ההתרעה בפועל היה 20 שניות. "אנחנו לומדים ומתחקרים כל אירוע", השיבה לו תא"ל לירון דונל, ראש מטה פיקוד העורף. "אנחנו מחשבים את הזמן (של ההתרעה - ג"א) מול טווח השיגור הקצר ביותר. כשטווח השיגור מאוד קצר, יש מקומות שהם אפילו מיידיים, כמו מג'דל שמס, שאין זמן בכלל".
אלא שבמקרה הזה דובר צה"ל בעצמו פירסם את מסלול השיגור מלבנון ואת סוג האמל"ח, כך שניתן לחשב ולהעריך את משך התעופה בקירוב מספיק ולומר כי הרקטה הייתה באוויר כ-40 שניות. אם מתייחסים לטווח הקצר, ולוקחים בחשבון את האזור ההררי שמקשה על הגילוי והשיהוי הטכני שבין המערכות, אפשר היה להתריע לפחות 15-10 שניות קודם. זו הערכה זהירה שניתנה על ידי שני מומחים שונים לטילאות, בהם א', שהיה מבין מפתחי מערכת ההתרעה של "צבע אדום", והיא נסמכת גם על נתונים גלויים ממחקרים מפורסמים. לפי הנחיות פיקוד העורף, באזורים פתוחים שזמן ההתמגנות בהם מוגדר מיידי, יש להישכב על הקרקע עם ידיים על הראש, אלא שבמגרש הכדורגל הייתה מיגונית שאליה הילדים ניסו להיכנס. שניות בודדות היו יכולות להציל חיים.
"אם מצד אחד נהפוך את האירוע למורכב עבור האזרח מול כלל השיקולים המבצעיים (שהם מסווגים ולא ניתן לחשוף אותם לציבור - ג"א), ומצד שני נדרוש ממנו התנהגות אחרת בכל איום, הוא לא יידע איך להתמגן", אמרה תא"ל דונל בכנסת. כלומר, לפיקוד העורף יש שיקולים מבצעיים שלא ניתן לחשוף לציבור, והוא גם לא סומך על האזרח שיגיב בהתאם כשמשך האזעקה משתנה משיגור אחד לאחר.
אלא שכמה שבועות לאחר מכן, ובניגוד לדברי הנציגים בדיון, פיקוד העורף שינה את מדיניות ההתרעות ובאפריל האחרון החל להתריע 3-5 דקות לפני הישמע אזעקה על ירי טילים מתימן. חודשיים אחר כך, במלחמה עם איראן, פיקוד העורף הוסיף הודעת שידור תאי - דהיינו הודעה מתפרצת לטלפונים הניידים, עשר דקות לפני ההתרעה הרגילה על שיגור טילים מאיראן. "הבנו שנדרשת גמישות", אומר גורם בפיקוד העורף. "ההתרעות לשיגורים מהאזורים האלה הן די רחבות, ולכן אנחנו מאפשרים לעצמנו להתריע מספיק זמן מראש בידיעה שיהיו אזורים שיקבלו הנחיה מקדימה, אבל בפועל לא תישמע בהם אזעקה”.
האפקט היה מיידי. "כשאני יודעת שעוד מעט תהיה התרעה, זה נותן לי שליטה על האירוע", אומרת טליה לבנון, מנכ"לית הקואליציה הישראלית לטראומה שמפעילה מרכזי חוסן ברחבי הארץ. "זה נותן לי זמן להתארגן, להכין את הילדים לכך שעוד מעט אולי תהיה אזעקה ולהיכנס יותר בנחת לממ"ד או למקלט. זה מאוד משמעותי, שלא לדבר על קשישים או אנשים עם מוגבלות, להתרעה מוקדמת עבורם יש אפקט מאוד מרגיע".
גורם בפיקוד העורף: "אני לא יכול להגיד לאזרח 'במטח הזה יש לך 30 שניות', ובמטח אחר פתאום 15 שניות, ואז 60 שניות. הוא עוד לא ברמת בשלות לזה"
אם כך, למה המדיניות הזו הייתה ייחודית לשיגורים מאיראן ומתימן, ולא השתנתה גם במקרים של ירי מעזה ומלבנון? "כי בטווחים האלה זמן המעוף הוא קצר יותר ואין לנו שהות מספיקה כדי להגיע לרמה גבוהה של יציבות האיום", אומר אותו גורם מפיקוד העורף. המומחים כאמור חולקים על ההסבר הזה. גילוי השיגור מתקבל בפיקוד העורף מחיל האוויר דקה, ולפעמים אפילו שתי דקות, לפני הנפילה הצפויה ביישובי הצפון, ובכל זאת ההתרעה נשארת קבועה ואין הודעה מקדימה. בפיקוד העורף אומרים שהגילוי של חיל האוויר לבדו לא מספיק כדי להפיץ התרעה, וכי אין מספיק זמן לתת הודעה מקדימה בטווח גיאוגרפי שאינו רחב מדי ומכניס אזורים גדולים מדי למקלט שלא לצורך. "זה הסבר מטעה, הרי על אותו גראד מלבנון, שיעוף אותו משך זמן, בקריית-ים יקבלו דקה התרעה ואילו בעכו הקרובה יקבלו רק 30 שניות התרעה", מקשה שינובר. "וזה רק בגלל שעכו קרובה יותר לגבול ואפשר לשגר אליה איומים קצרים יותר. היא תמיד תקבל פחות זמן התרעה".
הודעה מקדימה שכזאת הייתה יכולה להציל למשל את חייו של בריאן דירקטור ז"ל, שנהרג מפגיעת רקטת גראד מלבנון ב-21 בנובמבר 24', ימים ספורים לפני כניסתה לתוקף של הפסקת האש עם חיזבאללה. משך התעופה האופייני של רקטה כזאת הוא דקה וחצי, אבל לבריאן, כמו לשאר תושבי נהריה, היו 15 שניות של אזעקה. "באותו יום התחלפתי איתו במשאית והוא עשה את המסלול שלי", מספר אחיו ארתור. השניים יחד עם אביהם ניהלו חברת הובלות משפחתית, ובתחילת המלחמה התנדבו להוביל ציוד ואספקה לחיילים בגבול, ובהמשך הובילו ציוד של משפחות רבות שהתפנו מהצפון. "בריאן הוריד עובד שלנו בנהריה ועצר את המשאית בצד כדי לדבר איתי בטלפון. תוך כדי השיחה נשמעה האזעקה, ובריאן, שהכיר את המקום טוב, ידע שמאה מטר ממנו יש מקלט ציבורי; אבל הוא גם ידע שאין לו מספיק זמן כדי להגיע לשם, אז הוא יצא מהמשאית ונשכב צמוד לחומת הפרדה בגן המשחקים שהיה לידו. הרקטה נפלה שלושה מטרים ממנו. אם הוא היה מקבל התרעה מוקדמת יותר, הוא בוודאות היה ממשיך למקלט ויכול היה להינצל".
לגדי ירקוני, שאיבד את שתי רגליו בהתפוצצות הפצמ"ר בנירים בתום מבצע צוק איתן, ולימים מונה לראש מועצת אשכול, אין ספק מה נדרש לעשות. "צריך להבין שהתרעה זו הצלת חיים. קיבלתי עוד ארבע, חמש, עשר שניות? זה יכול להציל חיים של בן אדם".
בפיקוד העורף טוענים שהמחיר של התרעה מוקדמת יהיה שבנירים יקבלו יותר התרעות, ולפעמים יתברר שהשיגור כוון ליישוב אחר. מה עדיף?
"אני מעדיף לקבל התרעות גם של יישוב אחר אם זה יציל חיים. בפיקוד העורף צריכים להתייעץ עם מרכזי החוסן במועצות ולהגיע להחלטה משותפת. הם לא יכולים להחליט על דעתם בלבד. עברנו את הרעיון שהצבא יודע לבד הכי טוב. הצבא יודע טוב כשהוא מתייעץ עם אנשי המקצוע".
טליה לבנון, שאחראית על מרכזי חוסן ברחבי הארץ, מסכימה עם ירקוני. "נכון שניסיון העבר מהדרום מראה שריבוי התרעות מאוד-מאוד שוחק", היא אומרת, "אבל יש יתרונות רבים לכך שיהיה לאנשים משך זמן יותר ארוך להתארגנות, גם במחיר שהנפילה תהיה ביישוב ליד, ולדעתי היתרונות עולים על החסרונות".
× × ×
הדיון בוועדת המשנה לענייני העורף לא ממש עזר, בלשון המעטה, וביוני השנה העלו חברי הכנסת אלון שוסטר ומשה סולומון הצעה דחופה לסדר היום במליאת הכנסת. הם ביקשו לקבוע דיון בנושא בוועדת חוץ וביטחון, שמתכנסת באופן קבוע. בתגובתו, שר הביטחון כ"ץ גיבה באופן מלא את פיקוד העורף: "תהליך הסקת המסקנות בפיקוד העורף מבוסס על חקר ביצועים מקיף ועמוק ועל בחינת השיקולים המקצועיים והמבצעיים הרלוונטיים. מכיוון שמדובר בסוגיות מסווגות ורגישות ובשיקולים שכבר נומקו על ידי פיקוד העורף בוועדת המשנה לענייני העורף, נוכל להביא התייחסות מקצועית מפורטת לשאלות שעלו במסגרת דיון מסווג בוועדה".
הכנסת הצביעה פה אחד בעד קיום דיון בוועדה, אבל למרות שעברו כמעט חמישה חודשים דיון כזה עדיין לא נקבע. שינובר ותושבי ישראל ימשיכו לחכות.
תגובות:
מדובר צה”ל נמסר בתגובה:“פיקוד העורף אמון על מתן התרעה מיטבית לציבור ופועל לפי מדיניות התגוננות ומתן ההתרעה בזמן קבוע וידוע. פיקוד העורף פועל לייצר אמון הכרחי מול הציבור, כשבשילוב עם התנהגות נכונה והנחיות תקינות הוכח כמציל חיים. פיקוד העורף מבצע באופן שוטף תהליכי למידה ובחינה של המדיניות שהוא מתווה ושל זמני ההתרעה בפרט, תהליך שינוי זמני ההתרעה כולל מחקר מעמיק, המושפע מהיקף האיומים השונים על העורף, למידה מנתוני הלחימה, ושיקולים טכנולוגיים, מודיעיניים, התנהגותיים ומבצעיים.
בכל אירוע עם נפגעים בוצע תחקיר ייעודי ומקיף. צה״ל משתתף בצער המשפחות השכולות שאיבדו את יקיריהן במהלך המלחמה”.
מלשכת שר הביטחון לא התקבלה תגובה.
