מחיר הדמים של האלימות בחברה הערבית: עמאד יאסין, רק בן שבע, תושב עראבה שבצפון, איבד לפני חודש את אביו עבד אל-רחמאן (38) בנסיבות מחרידות: הוא נורה ונרצח. "קשה לנו מאוד בלי אבא", הוא אומר. "נכון שאני ילד, אבל אחרי הרצח אני מרגיש שאני אבא של כולם ועליי האחריות. הייתי הולך לבית ספר עם תיק במשקל שלושה קילו, היום אני הולך עם 16".
לעמאד יאסין עוד חמישה אחים ואחיות ואמו בהיריון. "אהבנו את אבא. אני לא יודע למה רצחו אותו. כולנו שואלים עליו כל יום. בכל ערב, כשאנחנו הולדים לישון, אנחנו נזכרים ברגעים שאבא היה מנשק אותנו, והיום אנחנו בלעדיו". ג'אדה יאסין, אחותו של עמאד, מוסיפה: "אנחנו ילדים שנשארנו בלי אבא. אין לנו חיים כמו שהיו לנו קודם. אבא חסר לנו".
עמאד וג'אדה לא לבד. מספר היתומים בעקבות מקרי רצח בחברה הערבית מתחילת השנה עומד על 206. רק בחודש אוקטובר נרצחו 25 בני אדם כתוצאה ממקרי אלימות בחברה הערבית, והותירו אחריהם 27 יתומים. מתחילת חודש נובמבר נרשמו עשרה קורבנות נוספים, ואיתם נוספו עשרה ילדים למעגל היתמות.
בשבוע שעבר תהליל עאמר, צעירה בת 28 מאשקלון, נרצחה ביריות ליד מטע זיתים בכפר קאסם, עיר הולדתה, והותירה אחריה שני ילדים. לפניה סאלח עאבד (42), תושב נצרת, נורה למוות בתוך רכב. הוא היה קבלן בניין, נשוי ואבא לארבעה שנותרו יתומים. לפניו נרצח חוסין סמוני (31), תושב יפו, וגם הוא הותיר אחריו ארבעה יתומים שגילם נמוך מ-12.
מתחילת השנה נרצחו 229 בני אדם בחברה הערבית. רוב מקרי הרצח, 17, אירעו בנצרת, 15 בלוד ו-11 ברמלה. לאחר מכן היישובים המובילים במספר מקרי הרצח בשנה החולפת הם אום אל-פחם (8), טירה (8), רהט (8), ערערה בנגב (8), כפר קאסם (7, כפר קרע (6) ועראבה (7).
"גדל כאן דור שלם של ילדים שצומחים לתוך טראומה", אומרת ד"ר באקה מואסי, מנהלת תחום החברה הערבית בעמותת "חמניות", המקום לילדים שאיבדו הורה. "רק לפני ארבעה חודשים נאלצנו לציין את המספר המזעזע של 100 ילדים יתומים. עוד לא הספקנו לעכל את המספר הזה וכבר הוכפל מספר הילדים היתומים כתוצאה מרצח ואלימות בחברה הערבית. צריך להבין, מדובר לא רק במספרים אלא ב-206 ילדים שחייהם השתנו באחת, משפחות שנגדעו.
"ולמרות הנתונים הקשים, מדינת ישראל עדיין לא מכירה ביתומי הרצח כקבוצה שדורשת מענה לאומי. אין תוכנית ממשלתית, אין תקציב ייעודי, אין מערך סיוע רגשי קבוע לילדים. היתומים האלו לא צריכים רחמים - הם צריכים מדינה שלוקחת אחריות ולא מותירה אותם ואת עתידם מאחור".
2 צפייה בגלריה
ד"ר באקה מואסי. "היתומים האלו לא צריכים רחמים - הם צריכים מדינה שלא מותירה אותם ואת עתידם מאחור"
(צילום: עמותת חמניות-המקום ליתומים בישראל)
עמותת "חמניות" פועלת בפריסה ארצית ומלווה מאות יתומים מדי שנה, גם בחברה הערבית, דרך מרכזי פעילות בנצרת, אום אל-פחם, ג'סר א-זרקא, יפו, רהט וכסייפה. במרכזים פוגשים הילדים היתומים ילדים נוספים שחוו אובדן הורה ובעזרת קהילת השווים שלהם, מעגלי התמיכה, פעילות וליווי מקצועי הם מעבדים את האובדן, לומדים לחיות לצידו ולצמוח ממנו. המרכזים מציעים מערכת תמיכה רגשית עוטפת וארוכת טווח.
היתומים, שמתמודדים בגיל צעיר עם אובדן עצום, מתארים מציאות עצובה וקודרת. "לפעמים אני יושב בחדר של אבא, מוציא את החולצה שלו ומריח אותה - ואני מרגיש שהכול מתמוטט", מספר ילד בן עשר מצפון הארץ. "אבא שלי לא אמור היה ללכת ככה מהעולם, אני רק רוצה לנקום את מותו. ביום אני יושב ומדבר פתוח, אבל בלילה, כשהכול שקט, אני לא מפסיק לחשוב על איך להחזיר לאבא שלי את החיים שלקחו לו, ולהחזיר אותו אליי. אני לא רוצה לנקום כדי להרוג, אני רוצה שמישהו יסביר לי למה זה קרה ושהצדק ייעשה, כמו שצריך להיות במדינה מתוקנת, אבל לא נראה שלמישהו אכפת".
"כשאמא שלי נרצחה פשוט הרגשתי שנעלמתי מהעולם", משתפת ילדה נוספת, בת 13, מיישוב אחר בצפון הארץ, שאיבדה את אמה כתוצאה מרצח בתוך המשפחה. "אני כבר לא הולכת לבית הספר. אין לי חברות - אני מפחדת שיודעים מי אני ומשהו רע יחזור. כל פעם שאני חושבת לצאת, הלב דופק חזק ואני חוזרת הביתה. לפעמים אפילו האור מאיים עליי. במרכז 'חמניות' יש מישהי שיושבת איתי ושואלת איך אני מרגישה, אבל רוב שעות היום אני שותקת ואני שקופה".
פורסם לראשונה: 00:00, 16.11.25
