כשביקרתי לאחרונה ביקב שילה המחודש והיפה, שמעתי מהבעלים על ביקור שלו אצל קולגה בגליל העליון, וכיצד הוא נדהם לראות שהמשק הצפוני הפך ליעד מבוצר עם גדרות גבוהות, מצלמות וזרקורים. הבן שהגיע לחופשה של 48 שעות מעזה עלה לשמירת לילה, כי אין ברירה, וזה בניגוד לעבר, כשהכל היה פתוח ברמה של השארת מפתחות של הציוד החקלאי במתג ההתנעה, כי אולי השכן צריך.
מה השתנה? פרוטקשן. כנופיות, רובן ערביות, ממררות את חיי בעלי עסקים שמסרבים לזרום ולשלם דמי חסות. הוותיקים בינינו זוכרים שפעם אפשר היה לטייל בטבע, להשאיר את הרכב וללכת למעיין מבלי לחשוש שהוא ייגנב או ייפרץ. פעם גם אפשר היה להקים אוהל בטבע ולישון בנחת, אבל כבר שנים רבות שהביטחון האישי בישראל נמוג. מכוניות נגנבות, כנופיות ערביות מנהלות חילופי אש לאור היום, השטח רווי בנשק, וזה רק בתחום הפלילי, עוד לפני הטרור שגורם לאנשים להסתובב בתל-אביב עם אקדחים.
יקב שילה קונה את רוב הענבים שלו מחוות בשומרון המגדלות ענבי יין מהאיכותיים בעולם. החוות הללו אינן מגודרות, והגדרות הנמוכות שמקיפות את הכרמים עצמם נועדו להרחיק מהענבים את עדרי הצבאים ובעלי חיים אחרים. מדי פעם ניתן לראות נערה, אפילו בת 14, צועדת בביטחון מלא בשטח עם עדר צאן, באזור שבו לא שמעו על דמי חסות.
מה קורה כאן? האם זה בכלל בארץ? זו ישראל של הגדרות והחומות? ובכן, הבועה הבטוחה הזו נמצאת קילומטרים ספורים משכם, ודי קרובה לחור השחור הטרוריסטי שיצרה "ההתנתקות" בצפון השומרון, אזור שהפך למרכז הטרור של יו"ש במקביל למפלצת של עזה. המציאות הזו אינה תוצאה של משטרה וצבא שהשתדרגו במפתיע, אלא עוצבה על ידי האוכלוסייה האידיאליסטית שגרה שם, הנחושה לשמור על אדמות ארץ ישראל ללא חשש, מה שנקרא "נערי גבעות", שרובם בכלל אינם נערים אלא בעלי משפחות שהקימו חוות במקומות מבודדים. רובם עלו בתיאום מלא עם צה"ל על אדמות מדינה שהיו רגע לפני שדידתן על ידי קואליציה הכוללת את הרשות הפלסטינית, ארגוני שטנה של שמאל קיצוני, אנרכיסטים מחו"ל ובדואים ‑ במעורבות ומימון עצומים של האיחוד האירופי.
משפחה שעולה לחווה חדשה יודעת היטב שהיא תחיה בסכנה ולא תישן הרבה בלילות כי חייבים לשמור. המשק הצנוע אינו כלכלי לפחות בשנים הראשונות, וחייבים ברוב המקרים לעבוד גם בחוץ כדי לחיות. היתרון היחיד מבחינתה הוא הידיעה שהיא שומרת על נתח של המולדת מליפול בידי האויב, שכן באמצעות מרעה ניתן לשלוט על אלפי דונמים.
ביקורי אנרכיסטים
חלק מהחוות זוכות לביקורי אנרכיסטים שמבריחים להן עדרים, מחבלים בציוד, מגבים את ההתנכלויות הערביות, מפיצים שקרים ועלילות ואף תוקפים את הרועים. ברגע שקמה חווה חדשה, היא כעת בקו הקדמי, ואז החווה הקודמת שמאחוריה הופכת להיות עורפית ובטוחה יותר, וכך מתרחב המרחב הכללי הבטוח.
כשההתיישבות העובדת של תנועת העבודה עשתה את זה בתחילת המאה הקודמת היא זכתה, בצדק, לשירי הלל ולאהדה מכל עבר. אך החלוצים של היום נראים קצת שונה, יש להם כיפות ו"גוזמבות" - פאות מסתלסלות ‑ ולכן הם הפכו בחלק מהתקשורת לטמאים, למרות שהם לא המציאו כלום והם חוזרים על השיטות של קודמיהם ממפא"י והשומר הצעיר.
מי שקלט היטב במי מדובר אלו מושבות הבדואים שנשלחו על ידי הרשות ומומנו על ידי האיחוד האירופי כדי להשתלט על שטחי C שבשליטת ישראל, לפי "תוכנית פיאד". זו תוכנית אסטרטגית שנועדה להקיף בהתיישבות ערבית את היישובים שלנו, את מחנות צה"ל ואת הצירים הראשיים, לצורך ניתוקם בעתיד. התשובה לכך היא החוות, וכשאחת כזאת עולה על הקרקע, מבינים הבדואים מהר מאוד את המצב, ונודדים הלאה. זהו המשחק האמיתי, מאבק על כל דונם ולמעשה על הקיום. כל הקמפיינים רוויי הכספים נועדו להילחם בפעולת ההצלה הזו ולסכל אותה כדי להציל את פרויקט המדינה הפלסטינית הגוסס.
"תוכנית פיאד" נועדה להקיף את היישובים שלנו, את מחנות צה"ל ואת הצירים הראשיים, לצורך ניתוקם בעתיד. התשובה לכך היא החוות. זה המשחק האמיתי: מאבק על כל דונם ולמעשה על הקיום
כך למשל, בסוכות 2023 עלתה על הקרקע חווה ובשמחת תורה כבר פרצה המלחמה. הבעל, מ"פ צנחנים במילואים, קפץ לכפר עזה, והאישה נשארה בחווה עם שלושה ילדים קטנים, כמה נערים וכמה חיילי אבטחה. הם חיו באוהלים בבוץ של החורף ומול ניסיונות התנפלות של ערביי הכפר הסמוך. אחרי חמישה חודשים חזר הבעל מהמילואים וראה חווה בשלבי הקמה מתקדמים של הנערים הגרים בה.
החווה הזו לבדה שומרת על 10,000 דונם הצמודים לראש-העין, אזור שהיה רווי בהשתלטות מכוונת ואסטרטגית לאורך הקו הירוק ממזרח לגדר. זמן קצר לאחר עלייתה פסקו גניבות העתיקות באתר הארכיאולוגי הסמוך, פסקו שריפות הפסולת שחנקו את התושבים בתוך הקו הירוק באזור ופסקה השתלטות על אדמות המדינה שחזרו להיות שטחי אימונים של צה"ל, שכבר התייאש ועזב.
לא מעט עומס של משימות המוטלות על צה"ל פשוט נעלם
במקרה אחר נפטר חוואי בצפון עמק הירדן והיה חשש שהכפר הסמוך, הידוע כאימפריית פרוטקשן, ישתלט על הקרקעות. זהו מקום קשוח ביותר ולכן פנו לחוואי מהשומרון שנענה לאתגר ומיקם שם משפחה מתאימה. כבר בשבועות הראשונים הם כובדו בצרורות של כדורים ששרקו מסביבם, אבל לא נרתעו והיום החווה משגשגת, והשטח נשאר בידי עם ישראל.
צה"ל מצידו שם לב לכך שחוות משמעותן ביטחון, ולא מעט עומס של משימות המוטלות עליו פשוט נעלם באזורים שבהם הן קמו. הנוסעים על כבישים ביו"ש, שהיו רגילים להביט בדאגה למקומות שמהם התרגלו לחטוף אבנים, רואים שם פתאום דגלי ישראל. כך מצטמצמים יידויי האבנים, ההשתלטויות על שטח, הפגיעות העצומות באיכות הסביבה וכו'. במקרים רבים מתברר שיותר יעיל וחסכוני להקצות חיילים לשמירה על חווה כי היא שומרת על שטח עצום.
בועז העצני צילום: פורסטריין"האנרכיסטים החדשים", זעקה הכותרת של "7 ימים" בשבוע שעבר, ובכתבה תוארו מעשים חמורים של תקיפת ערבים, חיילים ואף מתיישבים אחרים בידי גרעין אלים המכונה "ברברי הגבעות". בכמה אנשים מדובר? להערכתי כמה עשרות. גם אם מדובר ביותר, כדאי שרשויות האכיפה יתחילו לעשות את תפקידן ויטפלו בתופעה לטובת כל הצדדים, כדי שחלילה לא נחשוד שיש מי שמעדיף לתת להם להשתולל כדי להכפיש את הרוב המוחלט של החוואים החלוצים המופלאים שמיישבים את הארץ.
ואם כבר מטפלים באנרכיסטים, לא יזיק להתחיל לטפל ברצינות גם באלו משמאל שמגיעים לשטח, מתסיסים אותו וכמעט שלא זוכים לתשומת ליבם של התקשורת והחוק.
פורסם לראשונה: 00:00, 14.11.25
