ונניח שרה"מ ימנה בעצמו את כל חברי ועדת החקירה למחדל, אז מה הוא חושב שיקרה? שהם יגיעו למסקנה שנכון היה להעביר מיליארדי דולרים לחמאס? שמתוך המיליארדים, טוב היה להעביר להם כמיליארד דולר במזומן במזוודות? שנכון היה להכניס חומרי בנייה ששימשו לבניית מנהרות הטרור, בכמות שמספיקה לבניית עיר חדשה לכל תושבי רמת-גן? לאיזו מסקנה יגיעו נציגיו של רה"מ בוועדה? שנכון היה להתעלם ולהכיל במשך כל השנים את הטרור של חמאס? שנכון היה להפקיר את גולדין, שאול, מנגיסטו וא-סייד במשך למעלה מעשור? שטוב היה להזרים לעזה חשמל ומים ואוכל ודלק ותרופות ואפילו חיסונים לקורונה, בלי להציג שום דרישה לחמאס, לא ביטחונית ולא הומניטרית עבור אנשינו החטופים?
האם רה"מ חושב שאפילו אנשים שהוא ימנה יצדיקו את הפחד שלו לחסל את סינוואר שש פעמים? מה יגיד כל אדם שפוי על האדישות שבה התייחסה לשכת רה"מ לאזהרה שהגיעה אליה מלשכת שר המודיעין המצרי, מפני "משהו אימתני" מעזה, שלושה ימים לפני מתקפת חמאס? הסיפור המדהים הזה שהביאה סמדר פרי ("ידיעות אחרונות", 9.10.23, 11.10.23) נבלע בתוך הטירוף הכללי, אבל מה יגיד חבר בוועדת חקירה ואפילו אם יהיה בן דוד של רה"מ, על ההתעלמות מהתרעה מפורשת? בדבר אחד צדק נתניהו: "כשהטרור מריח חולשה הוא מרים ראש". אכן, "החמאס המורתע" הריח חולשה ותקף.
זו לא שאלה אם היה מחדל. 2,000 חללים, כמחציתם אזרחים שנטבחו, מייתרים את השאלה, ברור שהיה. המחדל גם לא נברא מעצמו באותה שבת שחורה. ההתנהלות של ממשלות נתניהו מול חמאס לאורך למעלה מעשור, העיוורון מול המציאות והתפיסה שאפשר לקנות שקט בכסף הובילה לאסון.
בתמצית אפשר לומר שנתניהו הגדיל את חמאס והקטין את צה"ל. את כל זה וגם את המחדל הכבד של מערכת הביטחון צריכה לבדוק ועדת חקירה ממלכתית. רוב מכריע בציבור תומך בהקמת ועדה כזאת, רואים זאת בכל סקר. מי שמתנגד לה יודע מה הוא רוצה להסתיר. הרי גם פשרת סולברג לא מקובלת על רה"מ, הוא מפחד מחשיפת האמת לאור השמש, הוא מעדיף להסתתר בריקבון האפלולי. התנגדותו הנחרצת של רה"מ לוועדת חקירה ממלכתית היא בסתירה למה שהוא עצמו הטיף במשך שנים – הוא תבע מאולמרט להקים ועדה כזאת אחרי מלחמת לבנון השנייה, ובשנה שלפני הטבח בעצמו תבע הקמת ועדה כזאת בדיוק, כדי לחקור את פרשת הרוגלות. מאז פרשו שופטים אקטיביסטים מבית המשפט העליון והוא נעשה שמרני יותר, כך שחוץ מפחד מפני האמת, אין שום סיבה הגיונית להתנגדותו של רה"מ. השרים הפחדנים יודעים זאת ולא אומרים מילה, אפילו אלה שבתחילת המלחמה דרשו בעצמם הקמת ועדה כזאת, אבל הם אפסים ואין מה לצפות מהם.
לא כולם היו שבויים במשך השנים בתפיסה החלשה מול חמאס. בינואר 2021 לפני כחמש שנים, הייתי בין החותמים על עתירה לבג"ץ, שדרשה את הפסקת שחרורם של מחבלים לעזה, לפחות עד שלא יוחזרו גולדין, שאול, מנגיסטו וא-סייד (החוק מאפשר להמשיך לכלוא מחבלים גם אחרי ריצוי עונשם, כל עוד לא הוכח שלא יחזרו לעסוק בטרור). המערכת התנגדה לדרישתנו, נוח היה לממשלה להמשיך לשחרר מחבלים בלי תמורה. הם חשבו שהם קונים שקט. חמאס לא שילם שום מחיר על החזקתם בשבי של הארבעה, להפך – זה השתלם לו. הוא קיבל כל מה שרצה ולא נדרש לתת תמורה כלשהי. נתניהו וממשלתו הקריבו במודע את הארבעה למען אשליית השקט, ושלא יעז לספר שהוא עשה הכל למען שחרורם כי הוא לא.
150 או 200 מחבלים תקועים במנהרות רפיח, מחבלים שהשתתפו בטבח, וסביר מאוד שבהם אלה שהרגו את החיילים שלנו אחרי תחילת הפסקת האש
רבותי הקונספציה חוזרת. 150 או 200 מחבלים תקועים במנהרות רפיח, מחבלים שהשתתפו בטבח, וסביר מאוד שבהם אלה שהרגו את החיילים שלנו אחרי תחילת הפסקת האש. רה"מ מתעקש לחזור להרגל הישן והרע שלו – להכיל, להכיל טרור ומחבלים. מספיק לו שהרוצחים יחתמו על נייר שהם נגמלו מטרור, מבחינתו לרצוח אין להם בעיה אבל לחתום על תצהיר כוזב – את זה הם בטח לא יעשו. את הרוצחים האלה צריך לחסל, אבל הממשלה מתקפלת ובכל מקרה את ההחלטות מקבלים האמריקאים בקריית-גת ולא רה"מ בקריה.
פורסם לראשונה: 00:00, 16.11.25
