פרשנים כתבו שיש כאן טעות משפטית גסה שאפילו בית המשפט האוהד ביותר לא יוכל להגן עליה. היועצת המשפטית של משרד המשפטים כתבה חוות דעת מנומקת שהבהירה שאסור להמשיך לצעוד באותו נתיב. שופטי בג"ץ באולם ומחוץ לו התחננו בפני באי כוחה שתוותר ותתפשר, לאחר שהפריכו את כל טענותיה אחת לאחת. אבל היועצת המשפטית ואנשיה המשיכו כדרכם להתבצר בעמדתם ולהתחפר בעקשנותם, עד שלחובתם - ולחובתם בלבד - נזקף התקדים המסוכן מאוד שקבע בג"ץ אתמול, ובמסגרתו אישר התערבות של גורם פוליטי בהליך פלילי באופן שמכרסם, גם אם בצורה מאוד תחומה ומוגבלת, בעקרון עצמאות התביעה הפלילית בשיטתנו. תקדים שמוטב לכל שלא היה נקבע.
לא שהייתה לשופטי בג"ץ ברירה. היועמ"שית התעקשה בניגוד לדין לא רק ללוות בעצמה את חקירת ההדלפה, אלא גם נמנעה מלקבל כנדרש מהיועצת המשפטית של משרד המשפטים חוות דעת לגבי ניגוד העניינים שלה. רק בלית ברירה, כשהגיעו תלונות במסגרת קדם-בג"ץ, התבקשה אותה חוות דעת. אבל גם אז, משעה שהאחרונה קבעה שהיועמ"שית בניגוד עניינים ואסור לה ללוות את החקירה, מיהרו אנשיה להטיל ספק במקצוענות אותה יועצת "זוטרה", תידרכו על "פגמים" שנפלו בחוות דעתה ואף הכפישו אותה. בסופו של דבר, בדקה ה-91 לפני הדיון, הסכימה בהרב-מיארה להעביר את הסמכות לפרקליט המדינה למרות שגם עיוור היה רואה שהוא מצוי בניגוד עניינים דומה כשהיא שוב נמנעת מלבקש את חוות דעת הייעוץ המשפטי של המשרד. בפרפראזה על אמרתו הידועה של אבא אבן, ניתן לומר שבפרשה זו היועמ"שית לא החמיצה שום הזדמנות להחמיץ הזדמנות לפעול כדין.
היוע"משית ואנשיה המשיכו כדרכם להתבצר בעמדתם ולהתחפר בעקשנותם, עד שלחובתם נזקף התקדים המסוכן מאוד שקבע בג"ץ
השופטים כותבים זאת מפורשות: "לוּ הייתה הפרקליטות משנסת מותניים ועורכת בדיקה יסודית ועניינית של ניגודי העניינים הכרוכים בפרשה על ידי הגורם המוסמך לכך, ומשכילה למצוא מתוך שורותיה גורם בכיר שלא מתעורר לגביו חשש כאמור – ייתכן שהתוצאה הייתה אחרת". זה מתסכל, כי בקלות רבה אפשר היה לפעול אחרת. יש די גורמים מתאימים בפרקליטות וברשויות חוקיות אחרות שניתן היה להעביר אליהם את הסמכות.
יהירות של "אנשים אחרים"
דפוס פעולה זה של היועמ"שית, שנפסל לא בפעם הראשונה בבג"ץ האוהד ביותר שהיה אי פעם למי מהיועצים המשפטים לממשלות, נובע לא מחוסר מקצוענות (דיני ניגוד העניינים פשוטים מאוד) אלא מיהירות של "אנשים אחרים" שחשים שהכללים לא חלים עליהם, ובעיקר מהשתבללות בתיבת תהודה פנימית של עסקני משפט קנאים שעבורם הדיון המשפטי הוא מחלוקת פוליטית על כוח ותו לא. במובן זה היא הפכה שותפה לתפיסת עולמו של הנמסיס הגדול שלה – השר לוין – שאף הוא רואה את המשפט באותו אופן. לא בכדי גם עמדתו נדחתה ומינויו של השופט בדימוס אשר קולה נפסל בשל טעמים דומים: הוראות החוק הברורות שאוסרות עיסוק נוסף בשל חשש ליצירת ניגוד עניינים. עתה המבחן שלו הוא להתגבר על הכוחניות הדווקנית שלו ולמנות אדם שיתאים לדרישות שנוסחו בפסק הדין.
יובל אלבשןצילום: אלכס קולומויסקי כדי שזה יקרה עליו להתנתק מהבייס הקיצוני שלו, שדורש לא לוותר על מינוי השופט קולה למרות הפסילה. מאותם טעמים מוטב שהיועמ"שית גם תתנתק מהבייס הקיצוני שלה, שמאז פרסום ההחלטה מבקר את השופטים שנתנו את הפסיקה "המופרעת בתולדות בג"ץ" כשהם אפילו מותחים ביקורת על הנשיא עמית ש"דפק נפקדות" והשאיר את בחירת השופטים בידי הגורל, כאילו קיים שופט בעולם שהיה יכול להכריע אחרת. אם השניים יעשו זאת וישובו לעשות משפט במקום כוח, יש סיכוי שתפילת השופטים בסיום ההחלטה תיענה והם יגיעו גם בשלב זה ל"פתרון מוסכם, שייהנה מהכשר ציבורי רחב וינמיך את גובה הלהבות בשיח הציבורי", כי זה באמת מה ש"דָרוש בענייננו: מִשְׁפָּט שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שָׁלוֹם".
פורסם לראשונה: 00:00, 17.11.25
