שבועיים אחרי פרוץ מלחמת חרבות ברזל, כשחשש כבד מפני מתקפת חיזבאללה ריחף מעל הצפון, עמדה עינב פרץ, הממונה על מחוז הצפון במשרד הפנים, בכניסה לקריית שמונה, מול שיירה של 50 אוטובוסים ריקים. הממשלה החליטה לפנות את 24 אלף תושבי העיר, אך שעות ספורות לפני כניסת השבת הבלגן חגג ורק בודדים עלו עליהם, היתר כבר ברחו קודם לכן. אלפי תושבים מצאו עצמם חסרי אונים, מחפשים קורת גג במקומות אחרים בארץ, ופרץ הייתה שם עבורם, כמו עבור שאר תשובי היישובים המפונים בצפון, כדי לנסות להשתלט על הכאוס.
"זה היה אתגר שונה לגמרי מכל פינוי 42 יישובי הצפון שפונו קודם לכן. עיר של 24 אלף תושבים שהתפזרו ל-500 אתרים שונים ברחבי המדינה, מטבריה עד אילת", נזכרת פרץ כיום, עם סיום מינויה לתפקיד הפרויקטורית בצפון שמתפרסם היום (רביעי) לראשונה ב-ynet וב"ידיעות אחרונות". היא מונתה לעמוד לפני קרוב לשנה, במינוי זמני, בראש מנהלת "תנופה".
פרץ (48), רואת חשבון ומשפטנית, מכהנת משנת 2022 כממונה על מחוז הצפון – הגדול בישראל – של משרד הפנים, ואחראית על 94 רשויות מקומיות. היא גם כלת פרס אבירת איכות השלטון בתחום הביקורת לשנת 2021, ולפני כעשור גם ניצחה את מחלת הסרטן. מאז אירועי 7 באוקטובר 2023 הובילה פרץ את ניהול המערכה המוניציפלית בצפון יחד עם ראשי הרשויות המקומיות, ותיכללה את הפעולות בשטח עוד לפני מינויה הרשמי לפרויקטורית. היא גיבשה תוכנית אסטרטגית מקיפה לשיקומו – תוכנית שהפכה בהמשך לבסיס להחלטות ממשלה.
"בבוקר 7 באוקטובר, הבנו שמתרחש אסון נורא בדרום ושיכול להיות שמשהו יתפתח גם בצפון ופתחנו חדרי מצב ושליטה. כעבור כמה ימים, ב-3:00 לפנות בוקר, קיבלתי שיחת טלפון ממפקד פיקוד העורף שאמר: 'עינב, ב-7:00 בבוקר מתחיל הפינוי'. מאותו רגע אני בסוג של משימה לאומית, מעבר לתפקיד הרשמי שלי", היא משחזרת.
"באותה עת לא הייתה לא 'תקומה' ולא 'תנופה', ולא היה מישהו שלקח פיקוד על הצפון. מתוך הקשר שלי עם הרשויות הבנתי שיש לנו אחריות לאומית וביחד עם ראשי הרשויות, ובגיבוי שר הפנים דאז משה ארבל ומנכ"ל המשרד באותה עת רונן פרץ, הבנו שכאן מתחיל האתגר האמיתי, שעדיין נמשך: לרכז את האירוע חסר התקדים הזה, גם בפרטים הקטנים. להבין מי מטופל רווחה, איפה הוא מטופל - ברשות הקולטת או ברשות המפונה, איפה הילדים ילמדו ואיך אנחנו מצליחים להתגבר על מחסור בסייעת כזאת או אחרת בגלל שהיישוב פונה למשל לאילת".
לאורך השנה שחלפה מאז עמד הצפון תחת אש חיזבאללה שהחריבה תשתיות, בתים ומבני ציבור והביאה לאובדן חיים רבים. כבר אז היה ברור לכולם שפינוי עשרות היישובים המרוחקים עד כ-5 ק"מ מהגבול לרחבי הארץ, עלול להיות מהלך של עזיבה בכיוון אחד, מחבל ארץ שסבל מחוסר השקעה ועניין ממשלתי לאורך שנים.
לפני מינויה של פרץ לתפקיד הפרויקטורית הייתה סוגיית שיקום הצפון רצופה בקרבות אגו, כיפופי ידיים בין שרי הממשלה והעומד בראשה, ושורת מינויים כושלים לתפקיד. פרץ הייתה הפרויקטורית החמישית שהתבקשה לקחת את התפקיד, והחליפה את האלוף (במיל') אליעזר (צ'ייני) מרום אחרי קדנציה בת חמישה חודשים בלבד. השר זאב אלקין שמונה לעמוד בראש המנהלות בנובמבר אשתקד קרא לה לקבל את התפקיד שהוגדר לאורך כל הדרך "מינוי זמני". היא התבקשה לעשות אותו ללא שכר, ובמקביל לעבודתה כממונה על המחוז הצפוני במשרד הפנים.
בשונה ממנהלת "תקומה" הדרומית שקיבלה לניהולה תקציב בסך של כ-20 מיליארד שקלים ומנגנונים גדולים של כוח אדם, התקציב של "תנופה" עומד על מיליונים ספורים, שברובם אפילו לא הגיעו עד כה. למנהלת כוח האדם המצומצמת מונו תשעה עובדים בלבד.
בעוד שמנהלת "תקומה" הייתה תחת אחריות משרד רה"מ וניתנו לה סמכויות רבות, מנהלת "תנופה" הרזה וחסרת יכולות האכיפה והביקורת על ביצוע ההחלטות, הוקמה תחת משרד האוצר. כעת, עם תום מינויה הזמני של פרץ, שהוארך שוב ושוב, מתכוון השר אלקין להביא לממשלה החלטה לאיחוד מנהלות הצפון והדרום תחת ניהולו של אביעד פרידמן, לשעבר מנכ"ל משרד השיכון. עד כה לא נמצא מחליף לפרץ בתפקידה.
מה היו המטרות שהצבת? מה הצלחת להשיג ומה עוד צריך להשלים?
"המטרה היא לשקם ולהצמיח את הצפון. פינוי של שנה וחצי הוא נזק שילווה אותנו, אבל גם הזדמנות שלא תחזור. זו הייתה משימת מילואים מבחינתי - להחזיר את התושבים, לשקם את היישובים, לכתוב את החלטת הממשלה ביחד עם הצוות שלי ובשיתוף משרדי הממשלה הרלוונטיים והרשויות בהובלת משה דוידוביץ, יו"ר פורום יישובי קו העימות.
"אני רואה את השנה שעברנו כהצלחה גדולה של עבודת המטה. כמעט 90% מתושבי הצפון חזרו הביתה, הרשויות קיבלו מאות מיליוני שקלים באמצעות משרדי הנגב והגליל וההתיישבות של השרים וסרלהוף וסטרוק, לצורך הכנת היישובים לקבלת התושבים ועוד. אם אני מסתכלת על פרק השיקום - אפשר להגדיר אותו כהצלחה. מכאן ואילך יש לנו משימת צמיחה".
הצלחה גדולה? מה לגבי התקציבים שמתעכבים?
"בסופו של יום הצלחנו לפתוח את כל בתי הספר, ואפילו במצב טוב יותר, והצלחנו להחזיר את הרוב המוחלט של התושבים לבתיהם, כשההערכות המוקדמות היו נמוכות משמעותית מהתוצאה הזאת. גם בית לא בונים ביום אחד, צריך סבלנות. בסופו של יום העברנו עד כה החלטות בסך 5.4 מיליארד שקלים, מתוך מסגרת תקציבית חמש שנתית של 12 מיליארד שקלים שהועמדה ליישובי קו העימות. לוקח זמן, אבל החזון קיים.
"אזרחי ישראל כולם צריכים להבין שמי שחזר לגבול הצפון הוא הציוני החדש, ומודל לנחישות והערכה, ואנחנו רוצים לא רק לשמור עליהם אלא גם לתת להם יותר. המצב של הצפון לפני 6 באוקטובר לא היה טוב – היו פערים בבריאות, תחבורה, תעסוקה וחינוך. אנחנו לא רוצים לחזור ל-6 באוקטובר, אלא למקום טוב יותר. התמונה לא ורודה, ויש לנו עוד משימות רבות לפנינו".
מה עם השקעות נוספות שנדרשות בתיירות, תחבורה, בריאות ועוד?
"הממשלה אישרה החלטות היסטוריות לצפון שהובילו ודחפו השרים זאב אלקין ובצלאל סמוטריץ', ביחד עם שרים נוספים. אבל זו רק ההתחלה וזה בהחלט לא מספיק. חשוב להבין שהמטרה שלנו הייתה לבנות לראשונה תוכנית שיקום אסטרטגית לצפון כולו - תוכנית עמוקה, מפורטת ועתירת משמעויות תקציביות, שמטבע הדברים דורשת עבודת מטה מורכבת בין משרדי הממשלה. היו החלטות ביניים שכן הועברו השנה, שנדרשו לתת מענה מיידי וחלקן הן כבר חלק מתוכנית החומש, אבל ההחלטות הגדולות והמשמעותיות הן רב-מערכתיות ומושפעות גם מהקשרים רחבים יותר".
היא מוסיפה כי "יש היום תשתית מלאה, מגובשת ומוכנה לביצוע. האחריות כעת היא לקבל את ההחלטות בזמן, כי כל דחייה מגדילה את המחיר העתידי של השיקום. אבל חשוב לומר ביושר: היום, בנקודה הזאת, גובשו ההחלטות, יש את התמונה המלאה ואני מקווה שבחודש הקרוב נראה החלטות משמעותיות שמגיעות לשולחן הממשלה לאישור. חובת ההוכחה עכשיו היא על היישום בפועל: אנשי הצפון לא יכולים להמתין. התחייבנו לחוזה חדש איתם, שכשהם יחזרו הביתה - המדינה תיתן להם תנאים ומשאבים טובים יותר.
"אם לא יעבירו את ההחלטות בזמן הקרוב, התוכניות שבנינו עלולות להתפוגג והאמון של התושבים יאבד. מדובר בסוגיות של חוסן לאומי מדרגה ראשונה. הצפון חייב להפוך למנוע צמיחה לפני שיהיה מאוחר מדי. החזרה ההמונית של התושבים היא קריאת השכמה. בלי השקעה תשתיתית ענקית, הצפון עלול להישאר מאחור ונזקי המלחמה יעמיקו".
עם סיום כהונתה כפרוייקטורית הצפון תיפרד פרץ גם מניהול המחוז הצפוני במשרד הפנים והיא צפויה לכהן כמנכ"לית "מקומות" - בית הספר למנהלים בכירים בשלטון המקומי של משרד הפנים, בשיתוף קרן יד הנדיב ושיתופים.
בשבועות הקרובים, על אף שכבר לא תישא בתפקיד רשמי, היא תמשיך ללוות את פעילות מטה "תנופה" ולייעץ, בתקווה שהמהלך הממשלתי שמוביל השר אלקין לאיחוד המנהלות יושלם בהקדם ויימצא מחליף להובלת מאמצי הפיתוח.
"יש מטרה אחת גדולה שהציבה הממשלה כיעד: צמיחה דמוגרפית של חבל הארץ של 'תנופה'", היא אומרת. "בסופו של דבר ההצלחות יימדדו בטווח הארוך, אבל גם הניצחונות הקטנים חשובים – לראות גן שנפתח בזרעית אחרי 25 שנה, לראות ילדים חדשים מגיעים ליישוב מרוחק, זה ניצחון. אבל גם מדובר בהזדמנות חד-פעמית, וטווח הזמנים ליישום שלה הוא קריטי. אנחנו לא רוצים למצוא את עצמנו בגל עזיבה שני, אלא בקליטת תושבים חדשים".
פורסם לראשונה: 00:00, 19.11.25
