40 שנה לאחר שיצאו ממליאת הכנסת בזעם עם עלייתו לדוכן של הגזען מאיר כהנא, מנחם בגין ויצחק שמיר זכרם לברכה מתהפכים ודאי בקברם נוכח מה שנותר משרידיה האחרונים של תנועת חירות. די בטענתו של סגן השר ח"כ ניסים ואטורי, שלפיה "כהנא צדק בהרבה דברים וצריך היה לקבל פרס ישראל", כדי להבין את עומק השפל אליו הגיעה מפלגת השלטון, שעוברת בשנים האחרונות שינוי גנומי עמוק: מתנועה לאומית ליברלית הנאמנה לשלטון החוק למפלגה חשוכה, אלימה, גזענית ועמוסה בניצני פשיזם.
התמורות במפלגת הליכוד אינן נתונות בוואקום. הן מהוות השתקפות של השתנות תהליכית הרסנית ומסוכנת בחברה הישראלית. במסדרונות מפלגת השלטון הימין הממלכתי הולך ונסוג מפני הכהניזם, בעידודם של נבחרי ציבור. שרי הממשלה ממלאים פיהם מים ומעניקים בחדלונם רוח גבית להרמת הראש של הטרור היהודי ביהודה ושומרון, שרק הולך ותופס תאוצה בשטח.
אם בעבר עסקנו ב"עשבים שוטים" ובמספר מצומצם של עבריינים שעירערו את הסדר הציבורי באזור, הרי שכיום מדובר בהתארגנויות טרור לכל דבר ועניין שצוברות ביטחון ומעמיקות את הכאוס בשטחים
בניצוחו של השר סמוטריץ', הנהנה מחופש פעולה מוחלט במשרד הביטחון, נרשם זינוק דרמטי באירועי אלימות כלפי פלסטינים, כחלק מ"תוכנית ההכרעה" של שר האוצר והמאמץ להשתלטות על קרקעות. אם בעבר עסקנו ב"עשבים שוטים" ובמספר מצומצם של עבריינים שעירערו את הסדר הציבורי באזור, הרי שכיום מדובר בהתארגנויות טרור לכל דבר ועניין שצוברות ביטחון, מעמיקות את הכאוס בשטחים ומערערות על היציבות הביטחונית במרחב.
קריאתם של מח"טים ביהודה ושומרון לאפשר מחדש מעצרים מינהליים מעידה על מצוקתם לתפקד תחת טרור יהודי גואה, וחונה לפתחו של שר הביטחון, שהחליט עם כניסתו לתפקיד לשלול כלי חיוני זה במאבק בטרור. זאת, בעוד לאורך שנים המעצר המינהלי נועד לצורכי הרתעה ומניעה והיווה כלי מרכזי בסיכול והורדת גובה הלהבות ביהודה ושומרון. העובדה כי בשלב זה טרם נשמעה תביעה מצד שב"כ להשבת המעצר המינהלי לסל הכלים ללוחמה בטרור, כמו גם הרפיון המשטרתי למול מאות פעילי טרור, מעידה עד כמה המערכת הביטחונית הולכת ומאבדת שיווי משקל למול איום הטרור היהודי. בעוד שלמול קיני הטרור הפלסטיניים בצפון השומרון ניכרת פעילות ענפה של שב"כ וצה"ל, הא-סימטריה במענה לאיום מן הצד השני בולטת.
אתגר הטרור היהודי
שב"כ, שעודנו מדמם לתוך המחדל הביטחוני החמור בתולדותיו וסובל מדכדוך מסוים בין שורותיו, נדרש עתה לאתגר הטרור היהודי – בהתאם לתפקידיו לפי חוק. על בכירי סוכנות הביון והעומד בראשם להפנים כי מענה חלקי למול תופעה זו עשוי להתנפץ בעוצמה לפתחם, בבחינת אסון אחד יותר מדי. אחרי טבח 7 באוקטובר – כישלון שב"כ למול הטרור היהודי עשוי להיות הרסני במיוחד לארגון ולאמון הציבור בו. במובנים אלה, איזוק אלקטרוני אינו עומד בפני עצמו כפתרון קסם, אלא כחלק מתפיסה מערכתית כוללת למיגור הקיצונים.
אבי כאלוצילום: אלוני מורטיפוח ערוגות הפרא של הטרור היהודי ברשות ובסמכות ממשלת נתניהו השישית אינו רק אסון, אלא בכייה לדורות. בתופעה זו יש כדי להאיץ את הרחבת השוליים הקיצוניים בחברה והעמקת השסע, עידוד האלימות והקרסת שלטון החוק – בדרך לאנרכיה. מעבר לכך, תופעת הטרור היהודי, שהולכת וזוכה לחשיפה בתקשורת הבינ"ל, תאיץ את השחיקה במעמדה הרעוע ממילא של ישראל בעולם, תגביר את הסיכוי לסנקציות ולפגיעה כלכלית במשק ותפגע ביכולת להגן משפטית על חיילי ומפקדי צה"ל בזירה הבינלאומית, מקום שבו מערכת אכיפת החוק מתקשה לבלום תופעות הרסניות אלה.
זוהי זווית נוספת במאבק על זהותנו ודמותנו, בין מדינת ישראל למדינת יהודה. ביתנו השני נחרב בגין לאומנות קיצונית, ובחיבור שבין סנטימנט משיחי לריבונות. המנהיגות הבאה תידרש ליישב ובתקיפות את המתח הזה, לבל ההיסטוריה שוב תחזור על עצמה – ולבל נקרוס כולנו לעבר חורבן בית שלישי.
פורסם לראשונה: 00:00, 20.11.25
