כפי שאתה יודע היטב, השבוע היה שבוע קשה מאוד בגוש עציון. ביום שלישי מחבלים רצחו את אהרון כהן מקריית ארבע ופצעו עוד שלושה בפיגוע טרור בצומת הגוש. אל מול ההתמודדות הסיזיפית בטרור הערבי, צה"ל והשב"כ נדרשים להתמודד כמעט יום ביומו גם עם פורעים יהודים. מה שבעבר נחשב לאירועים נקודתיים, הפך לצונאמי. יממה קודם, ביום שני, עשרות רבות של פורעים בפנים מכוסות וציציות גלויות שרפו בתים ורכבים בכפר אל-ג'בעה שבדרום-מערב בית-לחם. למה הפעם? שאלה טובה. פינוי המאחז הלא-חוקי "צור משגבי" ועימות בין נוער הגבעות לראש המועצה ירון רוזנטל הובילו לפעולת נקם בפלסטינים. אין היגיון בשיגעון.
תושבי הגוש נחשבים למתונים וממלכתיים יותר מאזורים אחרים בשטחים, אבל הפשיעה הלאומנית היהודית הגיעה גם אליהם. תהליכים שנחשבו לרדיקליים הפכו לנורמליים. מי שנחשבו בעבר לעשבים שוטים של ההתיישבות שאיש לא רוצה להזדהות איתם, היום הם חלק מהנוף במקרה הטוב או גיבורים של ממש במקרה הרע. שלטי חוצות ברחבי יהודה ושומרון, בנימין וגוש עציון תומכים מפורשות בהם, שלטים אחרים יוצאים נגד מפקד פיקוד המרכז, אלוף אבי בלוט (בעצמו בוגר מכינת עלי). זה לא אישי, כל מפקד פיקוד מרכז, ולא משנה מי הוא או מה זכויותיו, הופך לאויב ביום שבו הוא ממונה, אף שהוא מקדיש את חייו בשביל להגן על אותם היישובים.
1 צפייה בגלריה
(זיני. אותך, שגדלת בערוגות הר המור החרד"לית, תוקפים עכשיו מימין | צילום: אלכס קולומויסקי)
ייצוג והגנה בדמות השר המורשע בטרור איתמר בן גביר וחברי מפלגתו
ראש השב"כ, לאותו "נוער שוליים" יש ייצוג והגנה בדמות השר המורשע בטרור איתמר בן גביר וחברי מפלגתו, יש מבוגרים ש"מכילים" אותו, יש כוח בתקשורת המגזרית (מעלונים כמו "עולם קטן" ועד האתר הממוסד "הקול היהודי"), ויש להם שקט תעשייתי – הן מדמויות תורניות והן מפוליטיקאים.
מי שעבד איתך לאורך עשרות שנים בצה"ל מעיד כי לצד תפיסת עולם מוצקה, אין בגופך עצם שהיא לא ממלכתית. כמי שמכבד את הממלכה והחוק וכאחד מבנייה ואוהביה של הציונות הדתית – אתה המפתח לפתרון
גם הטרמינולוגיה מעניינת. לאורך חודשים מי שכן יצאו נגד המעשים החמורים בחרו לנמק זאת בכך שאסור לפגוע בחיילי צה"ל, שאלימות מתנחלים תפגע לבסוף בלגיטימציה של ההתיישבות כולה או חלילה תעצים עוד טרור פלסטיני. הטיעון המוסרי הפשוט, המתבקש, שאסור בשום אופן לפגוע בחפים מפשע, זכה לקול ענות חלושה.
הדליפה של האלימות למרחבי גוש עציון היא קו אדום עבור מאות התושבים שחתמו השבוע על עצומה שבה כתבו מפורשות: "אנו, תושבים שגרים בגוש עציון, אוהבי ארץ ישראל, חשים שאי-אפשר לשתוק אל מול האלימות הנעשית בעת האחרונה יום-יום בגוש עציון – שריפת בתים, שריפת מכוניות, השחתת רכוש, פגיעה בעדרי צאן ומעשי אלימות פיזית נגד ערבים הגרים במרחב גוש עציון... לצערנו, אין מדובר בעלילות שווא, אלא במעשים אכזריים, שהולכים ומתרבים, המגובים בעדויות קשות מאוד (רבות מהעדויות מקורן בעדות אנשי הגבעות עצמם)".
העצומות, מפגשי הרבנים והמחנכים עם הצבא שמנסה לשקף את חומרת המצב, האזרחים המודאגים שרואים בעיניהם את המציאות ולא מטייחים אותה – כל אלו לא מספיקים.
ביום חמישי כינס נתניהו פגישה בנושא לאור החמרת המצב, שאליה הוזמנו שר הביטחון ישראל כ"ץ, שר המשפטים יריב לוין, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' וגורמים ממחוז ש"י במשטרה, פיקוד המרכז, מתאם פעולות הממשלה בשטחים ושב"כ. למקרא שמות הפוליטיקאים שאמורים להתמודד עם הנושא אי-אפשר שלא לחשוב על החתול שנדרש לשמור על השמנת, או שמא השועל שנדרש לגדר את כרם הענבים.
היית לסדין אדום
לאור ביטול המעצרים המנהליים על ידי השר כ"ץ, הורית לבחון מהלך של שימוש באזיקים אלקטרוניים כדי לאכוף מעצרים של פורעים יהודים. עוד לפני שמשהו מזה התממש, כבר הספיקו לתקוף אותך מימין. אותך, שמזוהה עם ישיבת הר המור החרד"לית, והיית לסדין אדום עבור מתנגדי הממשלה, שעתרו נגד מינויך לבג"ץ (בעוד בג"ץ מצידו לא התרשם במיוחד מטענות העותרים).
מי שעבד איתך לאורך עשרות שנים בצה"ל מעיד כי לצד תפיסת עולם מוצקה, אין בגופך עצם שהיא לא ממלכתית. כמי שמכבד את הממלכה והחוק וכאחד מבנייה ואוהביה של הציונות הדתית – אתה המפתח לפתרון.
אין פה בעיה מודיעינית, הכל על השולחן. הפורעים מתעדים את עצמם ומפיצים את הבשורה בקבוצות ענק בטלגרם תחת השם "יהודים שמחים", בשם מלא, עם מספרי טלפון גלויים. כל מה שדרוש זו מוטיבציה. במקום שבו בן גביר מעודד, כ"ץ מתחנף, סמוטריץ' מכשיר את השטח ונתניהו מגמגם, יהיה זה זיני שישנה את המשוואה.
אתה לא אמון על פלוגה אחת, אלא על כל שירות הביטחון הכללי של ישראל
זיני, ב-1998, כסרן צעיר, תיארת לעיתונאי "הארץ" את המציאות כפי שאתה רואה אותה: "תמיד אחרי שירות ממושך בשטחים אנחנו נדרשים לטפל בבעיות נורמטיביות לא פשוטות. ברוב המקרים זה גורם משבר לפלוגה. הדילמות שמתעוררות שם מביאות לקלקולים או לאפתיה, או חמור מזה, להיפר-ברבריות וחוסר ערכיות ברמות קריטיות...
חן ארצי סרורצילום: קובי קואנקס "לפלוגה לוחמת, חברון זה שיא הריקבון. אין נזק מוסרי גדול מזה. בבת אחת כל הקלקולים פורצים החוצה. כשיושבים ארבעה חודשים כל יום שמונה שעות במחסום על ג'יפ, מרוב בטלה זה בקלות יכול להידרדר להצקות, לזריקת אבנים לחצרות של ערבים, סתם בשביל הכיף. גדוד שחוזר מחברון כשהוא לא מפורק – זה הישג. אלה עובדות שחייבים להכיר בהן".
עינינו הרואות, ב-27 השנים שחלפו מאז המצב בשטח נעשה גרוע בהרבה. היום אתה לא אמון על פלוגה אחת, אלא על כל שירות הביטחון הכללי של ישראל. בכוחך להיאבק בהיפר-ברבריות ובחוסר הערכיות ברמות קריטיות, ולעצור את הטרור היהודי. אין נזק מוסרי גדול מזה.
פורסם לראשונה: 00:00, 21.11.25
