דקות ספורות אחרי הידיעות על חיסולו של רמטכ"ל חיזבאללה, נכנסו שוב מאות אלפי תושבים בגבול הצפון לחרדות וחששות מפני תגובת ארגון הטרור. כאילו לא קרה דבר מאז 7 באוקטובר, את הפחד המוצדק שהתרגלו אליו מהעבר מפני האויב מלבנון קשה להדחיק - גם אם הוא חטף מכה אנושה וחושב אינספור פעמים לפני שמעז לתקוף ולהגיב אל מול מאות המחוסלים, בהם בכירים, שקטפנו לו עד כה מאז נכנסה לתוקפה הפסקת האש לפני שנה בדיוק.
אבל אם התושבים עוד לא קנו את האמון בשינוי הדיסקט של צה"ל, שכבר לא חושש מהפרת השקט אלא מבין שאת השקט קונים בביטחון ובפעילות נחושה וקטלנית - ניכר היה שראשי הרשויות הסמוכות לגבול הבינו זאת. שמענו זאת בשלל תגובות שהוציאו לאחר חיסולו של הבכיר בשורות חיזבאללה. לא עוד פחד וחשש מפני תגובת חיזבאללה וזעמו, אלא קריאות עידוד והערכה לצה"ל ולדרג המדיני באמירה ברורה של: "עשו את כל מה שצריך כדי להגיע למטרה - ביטחון לתושבי הצפון".
לא סתם בחיזבאללה לא הגיבו עד כה לפגיעות המכאיבות כל כך בשורת הפיקוד המנסה להשתקם ובמערכי הטרור שביקשו לחדש. קרוב ל-400 מחבלים חוסלו עד כה, וניכר שצה"ל מסיר ועוקר את השורשים הטריים ולא ממתין עוד שיצמחו לנבטים וליער עבות ומרתיע. זאת בתקווה שהפעילות הנחושה הזאת נותנת מענה מלא למאמצי התעצמות חיזבאללה ואינה משקפת רק את קצה הקרחון של מה שהצלחנו לאתר.
יחד עם זאת אנחנו חייבים להיישיר מבטינו גם לנחישות צה"ל של תום מלחמת לבנון השנייה, שגם אז ביקש לפעול מול מאמצי ההתעצמות המחודשים, אך דחה את המערכה שוב ושוב תחת קונספציית המב"מ הנפשעת, שביקשה לדחות לאין קץ את העימות הבא והביאה למציאות שבה חיזבאללה כבר היה מחומש לעייפה. עד כדי כך שלא היה ברור מי יותר מורתע - אנחנו ממכת האש שחיזבאללה הכין לנו, או חיזבאללה מתגובת הנגד שאנחנו ננקוט אם יעבור את הגבול ולא נוכל עוד להבליג. את הסוף כולנו זוכרים, כאשר חששנו והבלגנו אפילו לנוכח שני אוהלים שהקים בשטחנו בהר דב.
בעוד שנראה כי בצה"ל מנסים לברוח מתחקור הכשלים העצומים שנחשפנו אליהם בגבול הצפון, ומהסכנה העצומה שחיכתה מוכנה מטרים ספורים מהגבול ובנס לא התפרצה - בדרום מתחיל הרמטכ"ל בצעדים הפיקודיים ומוביל שורת הדחות בצמרת הצבא, בעקבות "תחקיר התחקירים" על טבח 7 באוקטובר. זמיר לא מחכה עוד לדיוני ומסקנות ועדת החקירה הממלכתית או הלאומית, תלוי בפוזיציה הפוליטית, ויותר משנתיים אחרי הטבח ביישובי העוטף ופרוץ המלחמה בעזה - מקבל החלטות פיקודיות ומדיח מהצבא את השותפים למחדל שהביא עלינו את "מבול אל אקצה".
בשונה מהמחיר הכבד ששילמו וישלמו הקצינים הנגועים בכשלים העצומים שהביאו ל"ניצחון חמאס" ביום 7 באוקטובר, הקצינים הבכירים השותפים לתפיסת "הרחקת המלחמה" בצפון, מרגישים אולי בטוחים - אך המערכת הצבאית לא תוכל להתחמק לעד מבחינת אחריותם
בשונה מהמחיר הכבד ששילמו וישלמו הקצינים הנגועים בכשלים העצומים שהביאו ל"ניצחון חמאס" ביום 7 באוקטובר, הקצינים הבכירים השותפים לתפיסת "הרחקת המלחמה" בצפון, מרגישים אולי בטוחים - אך המערכת הצבאית לא תוכל להתחמק לעד מבחינת אחריותם ותרומתם לעומק הסכנה שחיכתה לנו בצפון.
לא ניתן להסביר זאת, אלא כ"נס", את העובדה שאלפי כוחות רדואן לא הצטרפו למערכה של חמאס ויצאו עם מוכנותם הגבוהה, לכבוש את הגליל ב-7 או ב-8 באוקטובר. אבל הנס הזה לא מוריד גרם אחד מהאחראים שעמדו על המשמרת לאורך שנים בצפון. בניגוד לחבריהם עטויי הדרגות והמדים בדרום - שלא ידעו את גודל האיום והתרשלו במענה לו, הרי שבצפון כולם ידעו אף ידעו על מוכנות חיזבאללה ומערכיו לכיבוש הגליל, ולמרות זאת איפשרו זאת ולא עמדו מנגד. זה שלא ספגנו אלפי ואולי רבבות נרצחים ביישובי הצפון לא אומר שעל צה"ל לא לתת את הדין על כך וללמוד את הלקחים.
פורסם לראשונה: 00:00, 24.11.25
