יש שלוש סיבות טובות לאשר את בקשת החנינה יוצאת הדופן שאותה ראש הממשלה הגיש לנשיא המדינה. הראשונה: משפט נתניהו קורע לגזרים את החברה הישראלית ומשתק את מערכות המדינה. ביבי איננו דרייפוס, אבל המשפט שלו דומה בהרסנותו למשפט דרייפוס, שכמעט החריב את הרפובליקה הצרפתית. סיום של הסאגה הנוגעת לנאשם מספר 1 יאפשר לנו להתחיל להתקדם סוף-סוף לעבר פיוס פנימי ואחדות לאומית.
השנייה: משפט נתניהו מערער את שלטון החוק בישראל. הכניסה של המשפט לפוליטיקה בתשע השנים האחרונות גרמה לכניסה מסוכנת של הפוליטיקה למשפט. אלה מאיתנו המאמינים בחשיבותה של רשות שופטת עצמאית, הגונה וחזקה, אמורים להבין שדווקא הסיום של משפט נתניהו יציל את מערכת המשפט.
השלישית: משפט נתניהו היה מזוהם מיסודו. ההפגנות מול ביתו של היועץ המשפטי מנדלבליט אשר דרשו מהתביעה הכללית לחסל יריב פוליטי באמצעים פליליים היו אנטי-ליברליות בעליל. האופן שבו החקירות נגד ראש הממשלה התחילו (בטרם ניתן אישור מסודר וכתוב של היועמ"ש) היה בלתי חוקתי בעליל. האופן הכוחני שבו החקירות נגד ראש הממשלה נוהלו היה שערורייתי, ולפחות שניים מכתבי האישום נגדו היו בעייתיים. לכן יש צדק טבעי בהחלטה לסגור את הפרשה האומללה ולהעניק לבנימין נתניהו חנינה.
אבל יש גם שלוש סיבות טובות לדחות את בקשת החנינה חסרת התקדים. האחת: נתניהו לא הביע חרטה ולא הודה באשמה, אף על פי שברור שלפחות בתיק 1,000 נחשפו דפוסי התנהגות בלתי ראויים שלו ושל מקורביו. השנייה: נתניהו מבקש לעצמו זכויות-יתר ששום נאשם אחר אינו זוכה להן. השלישית: יש סכנה ממשית שמתן החנינה כמות שהיא לא יבלום את המתקפה על מערכת המשפט, אלא יתדלק אותה. כדרכו, בנימין נתניהו לא ביקש מיצחק הרצוג פשרה הגונה אלא ניצחון בנוקאאוט. את הניצחון הזה אסור לתת לו בשום פנים ואופן.
איך מיישבים את הסתירה? פשוט מאוד: לא מגיבים באופן שבטי אלא לאומי. לא חושבים משפטנית אלא מהותית. לא עוסקים בדיני ראיות אלא בסיפורי משמעות. מנסים לפענח מה קרה כאן בעשור האחרון ולצאת מהמערבולת באופן יצירתי.
מה שקרה הוא שישראל נקרעה בין שני סיפורים.
הסיפור הליברלי רואה במהפכה המשטרית של יריב לוין את מקור הרע. איום על הדמוקרטיה הליברלית היה גם בעבר, אבל ההסתבכות המשפטית של נתניהו גרמה לו להפוך את עורו ולתת גיבוי לקיצונים המבקשים להפוך את ישראל להונגריה. המהלך הרדיקלי של לוין-רוטמן-גוטליב עלול לאפשר לרשות המבצעת להשתלט על הרשות השופטת, לעקר את שומרי הסף – ולהשמיד את האיזונים והבלמים. התוצאה תהיה קץ הדמוקרטיה הישראלית.
הסיפור השמרני רואה במשפט נתניהו את מקור הרע. איום על ריבונות העם היה גם בעבר, אבל המהפכה המשטרית האמיתית אשר קדמה לרפורמה המשפטית של יריב לוין הייתה זאת של שי ניצן
לעומת זאת, הסיפור השמרני רואה במשפט נתניהו את מקור הרע. איום על ריבונות העם היה גם בעבר, אבל המהפכה המשטרית האמיתית אשר קדמה לרפורמה המשפטית של יריב לוין הייתה זאת של שי ניצן. המהלך הרדיקלי של היועמ"ש, הפרקליטות והמשטרה עלול לאפשר לדיפסטייט להדיח ראש ממשלה נבחר שמיליונים הצביעו עבורו. התוצאה תהיה חורבן הדמוקרטיה הישראלית.
לכותב שורות אלה דעות נחרצות משלו על שני הסיפורים – אבל דעותיי לא חשובות. מה שחשוב הוא שלפנינו סוג של משפט שלמה חדש. אם אלה יאמרו כולה שלי ואלה יאמרו כולה שלי, המדינה היהודית-דמוקרטית תבותר. רק מתן של סוף טוב לשני הסיפורים יציל את הדמוקרטיה ויאפשר לישראל לצאת מסחרור קטלני.
המסקנה המעשית ברורה: מתן חנינה לנתניהו תמורת עצירה מוחלטת של המהפכה המשפטית. סיום המשפט המאיים על חצי עם תמורת סיום המתקפה החוקתית המאיימת על חצי העם האחר. ימצאו המשפטנים את הדרך לחון את ראש הממשלה ויתחייבו הפוליטיקאים לא להדיח את היועצת המשפטית לממשלה, לא לערוף את ראשיהם של שומרי הסף ולא להשתיק את התקשורת. אם נבחר כעת בתבונה ובשלום, נוכל לסיים משבר זהותי עמוק – ולהתחיל תהליך ארוך של ריפוי ותיקון.
