מרגש היה לשמוע שראש הממשלה פנה לנשיא הרצוג בבקשת חנינה, או מה שזה לא היה. איך נהוג היום לומר? צמרמורת. כל מילה במשפט הזה מסמרת שיער. הרי רק הצירוף של המילים נתניהו, בקשה וחנינה, זו רעידת אדמה.
אז קודם כל, מסתבר שמה שנכתב פה בשבועות האחרונים, שנתניהו נואש, שהוא נמצא במצוקה מהתקדמות משפטו, ושכל הסיפורים על קריסת תיקיו הם הבל הבלים - התבררו כנכונים. נתניהו, בניגוד לשופרות ולחברי הכת שלו, יודע בדיוק מה מצבו, וזה מסביר את הפנייה לנשיא בנקודת הזמן הזאת. הרי מה יש לו להפסיד? אם הבקשה תתקבל, מה טוב. אם לא, תמיד יוכל להמשיך ולהאשים את היועמ"שית, את בית המשפט, את הדיפ–סטייט, את קרן וקסנר ואת הקפלניסטים.
כשבודקים את "בקשת החנינה", מגלים שכל מילה מהמילים האלה גדולה בכמה מידות על מה שקרה באמת. נתניהו, מסתבר, לא ביקש שום דבר. הוא לא מבקש אף פעם שום דבר. במקרה הכי טוב הוא מואיל בטובו לקבל. אז בואו נעדכן את הידיעה: ראש הממשלה יואיל, יסכים, יהיה מוכן, לקבל חנינה אם ממש נבקש, נתעקש, נתחנן. וגם אז הוא ישקול אם התנאים מתאימים לו.
גם המילה חנינה זקוקה לעדכון. לא מדובר פה בחנינה במובן שאנחנו מכירים. שכן כדי לקבל חנינה, המבקש צריך להיות עבריין שהורשע ע"י בית משפט, או עבריין שהודה שהוא עבריין, מתחרט על מעשיו ומבקש מחילה. במקרה של נתניהו, אין לא את זה ולא את זה. ובאמת – במסמך שהגיש נתניהו לא מוזכרת המילה חנינה, אלא שלל סיבות למה כל כך דרוש למדינה שראש הממשלה לא יתעסק יותר בענייני משפטו. וכשקוראים את הנימוקים שמציג נתניהו לבקשה, לא יודעים אם לצחוק או לבכות.
לדברי נתניהו, "חנינה תאפשר את איחוי הקרעים בעם ואת חיזוק חוסנה הלאומי של המדינה". צריך באמת מידה רבה של עוז רוח וחוצפה מצידו של ראש הממשלה הכי משסה, הכי מלבה, הכי מפריד שהיה לנו אי פעם, שמציג טיעון כזה, כאילו מה שהפריע לו עד היום לאחד את העם היה ניהול משפטו. כאילו בית המשפט לקח לו את כל הימים, אז מתי נשאר לו זמן לאיחוי, בסופי שבוע? והרי אז הוא עם משפחתו, ואיחוי לא בדיוק כלול בזמן האיכות שלהם.
אבל זה עוד כלום לעומת הנימוק שמציג נתניהו, שלמרות שהאינטרס שלו הוא לנהל את המשפט - מוכן לשים את האינטרס הכללי, הלאומי, לפני האינטרס האישי שלו. זה טיעון כל כך קורע, שצריך להתאמץ כדי לא לשמוע את קולו של מריאנו אידלמן מ'ארץ נהדרת' אומר את הדברים. ועדיין, זה יותר מצחיק אפילו כשנתניהו אומר את זה: ראש הממשלה היה רוצה להמשיך עם המשפט עוד ועוד עד לסיומו, אבל בגלל דאגתו למדינת ישראל הוא מוכן לוותר על האינטרס שלו.
ולמי שלא השתכנע בכוונותיו הנכונות והטובות של ראש הממשלה, טוען נתניהו שחנינה תאפשר לו לטפל במערכת המשפט ובתקשורת, תחומים שהוא מנוע מלעסוק בהם בגלל ניגוד עניינים.
טוב, זה בכלל בלתי נתפס, כשנתניהו מסביר שהוא זקוק לחנינה כדי לטפל בבית המשפט. אין מה לומר, זה כל כך מרגיע את אלה שיצטרכו לטפל בבג"צים שיגיעו אליהם בעקבות החנינה
טוב, זה בכלל בלתי נתפס, כשנתניהו מסביר שהוא זקוק לחנינה כדי לטפל בבית המשפט. אין מה לומר, זה כל כך מרגיע את אלה שיצטרכו לטפל בבג"צים שיגיעו אליהם בעקבות החנינה. אם מה שנעשה עד עכשיו במערכות האלה נכנס לכותרת של "מנוע מלעסוק", מעניין מה מכין לנו נתניהו בתחומים האלה כשהוא לא יהיה מנוע. האם זה הנימוק הכי טוב שהיה לנתניהו כדי לקבל חנינה, זה שהוא יוכל להרוס את מה שעוד לא הספיק להרוס?
לא ברור מה קרה מאחורי הקלעים בין נתניהו להרצוג. האם בקשת החנינה הזאת הפתיעה את הרצוג, או שהוא כסס ציפורניים כשחיכה לדוור ליד הדלת. האם הרצוג הבטיח לנתניהו להשאיר את נתניהו מאוחדת. ומה נתניהו הבטיח להרצוג, אם בכלל, או שזה כלול בעסקה כוללת קודמת. מה שברור הוא, שלנשיא הרצוג אין שום אפשרות חוקית לתת לנתניהו חנינה, ולא יעזרו לו גם שבועות וחודשים של התלבטות וחשיבה. הציפיות של הציבור שומר החוק הן שהרצוג ידחה בשאט נפש את הבקשה. הוא יודע היטב כבר מפרשת 300 שהחלטת הנשיא במתן חנינה כפופה לביקורת בג"ץ, ואין שום סיכוי שזה יעבור.
אם ינהג לפי החוק, הוא לא יתן חנינה. אם יעקם את החוק, שיביא בחשבון שיהיו 1,000 עתירות. יש בציבור אכזבה גדולה מהרצוג, בכך שברגעים קשים כמו בתקופת המהפכה המשטרית לא נשמע קולו, וכאשר במקום לדפוק על השולחן בא עם הצעות שהפגינו סימטריה מעוררת תסכול בין התוקף לבין קורבנו.
כך גם על שקולו היה חלש מדי בכל הנוגע לוועדת חקירה ממלכתית, וכך גם בכל הקשור לעסקאות חטופים, שמוסמסו וטורפדו ונדחו בלי התערבות שלו. שאף פעם לא שם את כל כובד משקלו על משהו. כל דבר.
אבל אם הנשיא יתן את ידו לקנוניה הזאת, זו תהיה חציית קווים מוחלטת שתקים עליו את מרבית הציבור שומר החוק. את שותפיו לשעבר במשרד עורכי הדין. את משפחתו. את שכניו בצהלה, לשם יחזור בסיום כהונתו. את חבריו.
ואת זה, יהיה להרצוג קשה לשאת.
