אדוני יו"ר האופוזיציה, ח"כ יאיר לפיד – בפברואר 2023 פירסמתי מכתב פנייה לנשיא המדינה יצחק הרצוג, שבו הצעתי לשקול מתן חנינה לראש הממשלה בנימין נתניהו בתנאים ברורים המשרתים את האינטרס הציבורי. באותו מכתב הזכרתי את התקדים ההיסטורי מפרשת קו 300, שבה העניק אביו הנשיא חיים הרצוג חנינה מוקדמת לאנשי שב"כ – מהלך שנועד למנוע קרע עמוק במערכת הביטחון ובחברה הישראלית. הצגתי אז עמדה ברורה: חנינה אינה מתנה אישית, אלא כלי ממלכתי שנועד להשיג יציבות לאומית, לצמצם שסעים ולחזק את שלטון החוק ואת האמון במוסדות המדינה. מאז חלפו שנתיים, והמצב רק החמיר. החברה הישראלית מפוצלת, השיח הציבורי אלים והמערכת הפוליטית מנהלת מלחמת זהויות במקום לנהל מדינה. ישנו מחנה שמוכן לתמוך בנתניהו בכל מחיר, ומחנה שני שמבקש להדיחו בכל דרך – ושני הצדדים פוגעים בנו, אזרחי ישראל. לכן, השאלה המרכזית איננה "נתניהו כן או לא”, אלא מהו האינטרס הציבורי הנכון למדינת ישראל בעת הזו.
לדעתי, יש לבחון את בקשת החנינה של נתניהו אך ורק בהקשר של מהלך ממלכתי מוסכם, הכולל את הרכיבים הבאים: חוקה לישראל – סוף למאבקי כיפוף ידיים ותחילתה של מערכת כללים יציבה ומוסכמת; חוק בחירה ישירה לראשות הממשלה – מודל קרוב לשיטה הנשיאותית בארה"ב, עם הגבלת שתי כהונות; העלאת אחוז החסימה ל-15 מנדטים – מהלך שיחזק יציבות שלטונית ויקטין לחץ פוליטי מצד מפלגות זעירות וקיצוניות; גיוס חרדים לצה"ל – החלטה הכרחית ליציבות חברתית, ביטחונית וכלכלית; והתחייבות לירידה מהמהפכה המשפטית למשך מספר שנים – לקיבוע תקופה של יציבות וחידוש האמון הציבורי. רק מהלך כולל, עם תוצאות ברורות לטובת כלל אזרחי המדינה, מצדיק דיון בחנינה.
ח"כ לפיד, החרם שהטילה האופוזיציה על נתניהו תרם, גם אם לא בכוונה, להקמת ממשלה שהתבססה על גורמים קיצוניים, משיחיים ולא פעם אנטי-ממלכתיים – שפגעו אנושות בציבור, בביטחון, בכלכלה ובהתנהלות המדינה. כשם שממשלת בנט-לפיד שילבה לראשונה מפלגה ערבית שאיננה ציונית – מהלך שנבע מצורך פוליטי ויצר לא מעט מחלוקת – כך גם החרם על נתניהו יצר מציאות שבה רק מפלגות ימין קיצוני הסכימו לשבת עימו. שתי הדוגמאות מלמדות דבר אחד: כאשר מנהיגים מסרבים לגשר – המדינה משלמת מחיר כבד.
אם נתניהו מציע חנינה במסגרת מהלך שנועד "לסגור את הקרע בעם", כפי שנכתב בבקשתו, הרי שהתנאים חייבים להיות בעלי ערך ציבורי אמיתי. וכאן נחוצה מנהיגות של אופוזיציה אחראית – לא התנגדות אוטומטית, אלא שיקול דעת צר וראייה ממלכתית. חנינה איננה עניין של ימין או שמאל, אלא כלי לשיקום מדינה פצועה. אם היא תוביל ליציבות, לפריחה כלכלית, לחיזוק ההייטק, לעליית הביטחון האישי, לגיוס שוויוני ולצמצום קיצוניות – היא תשרת את העתיד של כולנו.
חנינה? כן – אבל רק בתנאים.
אורי שני כיהן כמנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר וכמנכ"ל משרד השיכון והבינוי
פורסם לראשונה: 00:00, 02.12.25
