לחוק הגיוס אמורות להיות שתי מטרות: הקלה על הנטל ופירוק האוטונומיה. החוק הנוכחי לא עושה אף אחת מהן, וזה ההפך הגמור ממה שהציונות הדתית, המגזר, מאמין בו ומשווע לו.
כמה חיכינו לחוק הגיוס, שנתיים וחודשיים של מלחמה עקובה מדם. והנה החוק שקיבלנו הוא נטול כל בשורה של הקלה בנטל.
למרות כל מה שעברנו, לדאבון הלב, אחינו החרדים נותרו ערלי לב. כל מה שקרה לנו כאילו לא קשור אליהם. כל המחירים ששילמנו, הרי שילמנו אותם גם בשבילם. הרי אם בנינו לא היו מקיזים את דמם בקרבות בלימה בעוטף, המחבלים היו מגיעים בקלות גם לקהילות החרדים בנתיבות ובאופקים. אבל המגזר החרדי משום מה, רואה עצמו כמנותק לחלוטין מהמלחמה, מנותק מהאופן שבו היא התחילה וגם מכל מה שדרשה מאיתנו במשך 26 חודשים.
אבל הקואליציה ממשיכה להתייחס לחרדים כמו אל ילד מפונק ונטול כל יכולת. מטרת העל של החוק היא לא למתוח את הגבולות של החרדים יותר מדי. אין יעדים של גיוס לוחמים, אין כמעט עליה במספרי המתגייסים החרדים לעומת מה שקורה כעת, ואחרי הכל הם גם מתעקשים שלא יהיה תיעוד של ההתייצבות שלהם בישיבות. סליחה? למה בתי הרבנים הם אלה שצריכים לאשר כל פסיק בחוק ולא בתי המילואמיניקים? למה העסקנים החרדים ולא בתי המשפחות השכולות?
ויש מספר אחד שראוי לחזור עליו שוב ושוב: חייל סדיר אחד מחליף 12 מילואימניקים (בהינתן 30 ימי מילואים בשנה). תעצרו רגע ותפנימו את המספר הזה. בצלאל סמוטריץ', 12 המילואימניקים הללו, רבים מהם, באחוזים לא פרופורציונלים, הם בני הציונות הדתית. אנשים שהשאירו משפחות מאחור ל-300 ו-400 יום. שהזניחו קריירה, לימודים, זוגיות, הורות, וכל מערכת יחסים שאפשר להעלות על הדעת. חייל חרדי אחד בן 18, היה נכנס לנעליים של 12 כאלה. חוסך כל כך הרבה עומס וכאב מ-12 משפחות, מ-12 בנות זוג, מעשרות ילדים. אתה קולט? ועוד לא אמרנו מילה על העלויות.
נמאס כבר מהתירוצים וההתחמקויות של החרדים. הפוליטיקאים החרדים בעצמם מודים שמדובר במינימום של המינימום ב-50 אחוז מבני כל מחזור חרדי שלא לומדים בישיבה. כלומר בסך הכל בכ-50 אלף צעירים חרדים בגילאי 18 עד 26. בואו לא ניגע בתורה, אבל למה שכל ה-50 אלף הללו לא יתייצבו עוד הבוקר בבקו"ם? מה הסיבה?
הליכודניקים מנסים לסמא את עינינו וחוזרים בהתפעלות על המילים "חוק היסטורי". הם מדברים בעיניים בורקות על חבלי הכביסה בבני-ברק שיקבלו גוון של חאקי, וזה מה שיניע תהליך. אבל אין לנו זמן, אין לנו סבלנות, אין לנו יכולת. אם שנתיים של רצח, אונס, חטיפה וקרבות בלתי פוסקים לא הניעו תהליך, אין לנו עניין להמשיך להתייחס אל החרדים כמו אתרוג בצמר גפן.
אף אחד לא מדבר על לקחת אותם בזינזאנות אל הבקו"ם, מה שכן צריך לעשות זה להפסיק בבת אחת כל הטבה. לא סבסוד של מעונות יום, לא הטבות במחיר למשתכן, ולא תקצוב של אברכי הישיבות. אי-אפשר עוד להמשיך לשבת ביציע ולנהל ממנו את מה שמתרחש על המגרש, או במקרה החרדי, גם לדרוש שנממן להם את הכרטיס.
חרדיות היא זרם שהולך ומתעצם, שגדל משנה לשנה, במספרים אקספוננציאליים, באופן שהוא לא בר קיימא. לא יכול להיות שהמגזר הכי צומח בישראל, לא יהיה מעורב בהחזקה של כל מה שמתרחש פה
וישנה גם האוטונומיה. החרדיות היא זרם שהולך ומתעצם, שגדל משנה לשנה, במספרים אקספוננציאליים, באופן שהוא לא בר קיימא. לא יכול להיות שהמגזר הכי צומח בישראל, לא יהיה מעורב בהחזקה של כל מה שמתרחש פה. אצלי ברחוב כל נער מחויב בגיוס כאדם פרטי. משום מה אל החרדים אנחנו ממשיכים להתייחס כגוש אחד. וזה מה שמנציח את האוטונומיה שלהם שהיא מסוכנת מאוד לעתיד הכלכלי של ישראל.
מחקרים מראים שמשפחה חרדית עולה למשק הישראלי אלפי שקלים מדי חודש, לעומת משפחות אחרות של כל מגזר אחר שאינו ערבי. סליחה, העסק הזה יתמוטט על כולנו בקרוב. אף אחד לא רוצה לחלן אף אחד, אף אחד גם לא רוצה שתלמדו דקה אחת פחות של תורה, אבל זה לא יחזיק מעמד.
בצלאל, אין גבול לאידיאליסטיות של הציונות הדתית. כולם יודעים, גם אתה יודע, שלעולם לא נפקיר את העמדה, בחיים לא נצהיר על אי-התייצבות, אבל מאיפה יש לך את התעוזה, מכולם, דווקא אתה, לטחון אותנו? דווקא הציונות הדתית שמרגישה את אתגרי המדינה השונים על בשרה, דווקא היא תכשיר שרץ כזה לדורות?
עשית דברים גדולים בקדנציה הזאת. אתה היית היד על ההגה שלא נתנה לנתניהו להרפות, בהרבה צמתים קריטיים, תחת לחץ פנימי ובינלאומי, לא בעזה, לא בלבנון ולא ביו"ש. אבל אם דווקא ברגע הזה, אתה תהיה חותמת הכשרות של השרץ, זה מה שעם ישראל יזכור ממך. אתה חייב להכריז: זה בניגוד למה שאני מאמין בו, זה בניגוד למה שהציבור ששלח אותי דוגל בו, אני לא יכול לתת יד לחרפה הזאת.
