קול הרעם מאנקרה מכעיס אבל היה צפוי לחלוטין, בעיקר על רקע מהלכי הבחירות הצפויים לדור היורש את ארדואן. הסיפור האמיתי הוא חזון נאט״ו 3.0 של האסטרטג הראשי בפנטגון, ובמשחק הזה לטורקיה יש קלפים שאין לאף אחד אחר, גם לא לישראל. הקלפים הללו מסבירים את הלוגיקה הקרה מאחורי החיבוק החם לו זוכה טורקיה מצד אירופה וארצות-הברית.
השבוע תתכנס באנקרה ועידת נאט״ו השנתית, שאליה התחייב הנשיא טראמפ להגיע ״עם שקית של הפתעות״ כלשונו. מי שרוצה להבין מדוע וושינגטון מחבקת השבוע את אנקרה, חייב להניח לרגע את ישראל בצד. ישראל היא רק חלק מהאירוע, ולא החלק המרכזי.
נשיא טורקיה ובנו נז'מטין בילאל ארדואן
נשיא טורקיה ובנו נז'מטין בילאל ארדואן
(צילום: רויטרס )
המפתח נמצא אצל אלברידג' קולבי, מתכנן המדיניות של הפנטגון ומחבר הספר "אסטרטגיית המניעה", שבו הוא מפרט את ליבת המהלך האמריקאי – מניעת הגמוניה סינית במרחבים החיוניים לארצות-הברית. ערב הפסגה באנקרה צייץ קולבי: ״אנחנו דוהרים לעבר נאט"ו 3.0, שבה אירופה נושאת באחריות הראשית להגנתה הקונבנציונלית. רבים אמרו שזה בלתי אפשרי. והנה זה מופרך לנגד עינינו. ברית של שותפות, לא של תלות".
מאחורי הציוץ עומדת דוקטרינה שלמה, שאותה פרס שר המלחמה פיט הגסת' בנאום בפני פורום נאט״ו בחודש שעבר. נאט"ו, אמר הגסת', הפכה "לנמר של נייר ולכביש חד-סטרי". נאט"ו 1.0 ניצחה במלחמה הקרה כי הייתה "ארגון לחימה קשוח". נאט"ו 2.0 של אחרי המלחמה הקרה נסחפה, בלשונו, לשוויון מגדרי, לאקלים ולצנע ביטחוני: "עידן של הסחת דעת, דה-תיעוש ודה-מיליטריזציה". כעת הושקה "סקירת נאט"ו 3.0", בחינה של חצי שנה לפריסת הכוחות האמריקאיים באירופה. ואז המשפט שכל בירה צריכה לשנן: זהו מבחן "שחלק מהמדינות ייכשלו בו, ואחרות יעברו אותו בהצטיינות".

מי עובר בהצטיינות?

הביטו בלוח הזמנים של אנקרה. בסוף יוני נחתה בה סגנית נשיא הנציבות האירופית, ודיברה על "שותף מפתח בביטחון, בהגירה ובאנרגיה". באותם ימים בדיוק נאסרו הפגנות בבירה הטורקית, נמשכו גלי המעצרים, וראש עיריית איסטנבול, יריבו המרכזי של ארדואן, ישב בכלא. כשבוע לפני כן הודיע ממשל טראמפ לקונגרס על מכירת מנועי F110 בהיקף 700 מיליון דולר למטוס הקרב הטורקי KAAN.
במקביל סיימו טורקיה ומצרים את תרגיל "הנשר האנטולי" עם אזרבייג'ן ומטוס התרעה של נאט"ו. מי שעדיין מדבר על "ערכים משותפים" מספר לעצמו סיפור. יש רק מבחן אחד, המבחן של הגסת', ולטורקיה ארבע תשובות נכונות.
ראשית, דמוגרפיה. נאטו 3.0 דורשת, במילות הגסת', לוחמים ולא "דגלונים על שולחנות מהודרים". הגיל החציוני בטורקיה הוא 34. בגרמניה 46, באיטליה 48. בזמן שאירופה מתקשה לאייש חטיבות, ל-86 מיליון הטורקים יש כוח אדם צעיר בהיקף של מעצמה.
שנית, תעשייה. הדוקטרינה מגנה "דה-תיעוש", וטורקיה היא ההפך הגמור: הכטב"מים של בייקר הם מוצר היצוא הצבאי המוכח בעולם, ה-KAAN גייס לקוח יצוא ראשון עם עסקת 48 מטוסים לאינדונזיה, ומנועי F110 כבר מיוצרים שם ברישיון. טורקיה אחראית לכמה מבסיסי הייצור התעשייתי הקריטיים לכלכלת אירופה.
שלישית, צבא אמיתי. השני בגודלו בברית, עם הנכס הנדיר במערב: נכונות לחיכוך. לוב, סומליה, סוריה, קרבאך – בכולן מתחככים הכוחות הבטחוניים הטורקיים ובחלקם אף הוקמו בסיסי קבע. אפילו מול רוסיה לא חששה אנקרה להתמודד. מי שמוכן ללכלך את הידיים שווה יותר מכל נאום על ערכים.
האמירות של פידאן וארדואן אינן עדות לכך שישראל במרכז התכנון הטורקי. הן שילוב של תחושת עוצמה, שנולדה מהחיבוק האמריקאי והאירופי, עם חשבון פוליטי פנימי
רביעית, מצוקה שמייצרת עסקנות. מלחמת איראן ריסקה את הכלכלה הטורקית, ומי שזקוק נואשות להון ולהשקעות מוכן לסגור עסקאות. ולצד המצוקה, מנוף: טורקיה שולטת בברז הפליטים מהמזרח ומאפריקה, בדיוק כשהגסת' מגנה את אירופה שגבולותיה "נפתחו לרווחה" והגירה היא בעיית הליבה של היבשת.
על הרקע הזה יש לקרוא את ההסתה. האמירות של פידאן וארדואן אינן עדות לכך שישראל במרכז התכנון הטורקי. הן שילוב של תחושת עוצמה, שנולדה מהחיבוק האמריקאי והאירופי, עם חשבון פוליטי פנימי: ארדואן זקוק לבחירות מוקדמות או לתיקון חוקתי כדי לרוץ שוב, מחנהו כבר נערך לקלפי, ופידאן עצמו נמנה עם המועמדים לרשת אותו. בכלכלה חנוקה, סניטה בישראל היא המטבע הזול ביותר בשוק הפוליטי הטורקי.
טורקיה, שמצאה עצמה נבוכה כאשר יסודות האסטרטגיה האזורית שלה קרסו, מוכיחה הסתגלות אדירה. תחילתה בנכונות לשלם מחירים על הקו האדום של שימוש בכוחות כורדיים במלחמה באיראן וסופה בתפירת המהלכים עם טראמפ מאחורי הקלעים על רקע קריסת נאט"ו. המשמעות לישראל לא נוחה. מול טורקיה שעוברת את מבחן נאט"ו 3.0 בהצטיינות, למחאות שלנו יהיה משקל מוגבל. הדרך להשפיע על השיקול האמריקאי אינה להתלונן על הנאומים, אלא להיבחן באותו מבחן עצמו ולנצח בו: טכנולוגיה, מודיעין ויכולת מבצעית מוכחת שאנקרה לא יכולה להציע. את אנקרה לא קוראים דרך ירושלים. קוראים אותה דרך וושינגטון.
פורסם לראשונה: 00:00, 05.07.26