בלשכה של מייק האקבי בירושלים עומדות שתי תמונות שמספרות את כל הסיפור. בפינה אחת ניצבת גיטרה בס שחורה - זו שעליה הוא מנגן בכל יום ראשון במקהלת הכנסייה שלו. בפינה השנייה, על קיר סמוך, תלויה מפה שהובאה מכיתת לימוד בעזה: מפת "פלסטין" ובראשה סמל של קלצ'ניקוב. ישראל, על כל עריה, נמחקה ממנה. בין שני החפצים הללו, הגיטרה של המאמין והמפה של האויב, יושב האיש שהפך בשנה וחצי לשגריר האמריקני הפרו-ישראלי ביותר שזוכרים כאן.
גלריה
"כל דבר שקורה ביו"ש מתויג כאלימות מתנחלים קיצונית - זה לא הוגן". מייק האקבי
(צילום: אלכס קולומויסקי)
בכל הנוגע להגנה על ישראל האקבי לא מהסס לרגע. יש לו ברק בעיניים כשהוא מגן על ישראל באופן שקשה למצוא היום גם אצל דוברים רשמיים ישראלים. הוא שולף טיעונים שלא מופיעים בדף המסרים של הליכוד או הציונות הדתית: על צמיחת הקהילה הנוצרית בישראל מ-34 אלף נפש ב-1948 לכמעט 200 אלף כיום, על ערבים שעומדים בראש מחלקות בבית החולים הדסה ומפקחים על צוותים יהודיים, על כך שאשתו טופלה על-ידי רופא ערבי ורופאה יהודייה שעובדים יחד כבר 20 שנה. "אם זה אפרטהייד," הוא אומר, "אז הם לא ממש טובים בזה".
מנה ראשונה ועיקרית
השאלה שהכי הפתיעה את האקבי הייתה מה ארה"ב מוכנה לעשות כדי להגן על ישראל במלחמה אזורית רחבה. התשובה שלו הפכה את השאלה על פיה: "אמריקה מעולם לא הגנה על ישראל. מאז 1948 לא הצבנו מגפיים על הקרקע בשביל ישראל". לדבריו, כשארה"ב פועלת מול איראן, היא לא מגנה על ישראל - אלא על האינטרסים שלה עצמה. "ישראל היא אולי המנה הראשונה, אבל אנחנו המנה העיקרית. כשמישהו אומר לך 'מוות לאמריקה' במשך כמעט 50 שנה, אולי כדאי להקשיב למה שהוא אומר". ולכן, מסכם האקבי, "אנחנו לא תומכים בישראל - אנחנו שותפים שלה, וגם זה בשביל עצמנו".
עם זאת, כשהאקבי נשאל האם טראמפ "רומה" לחשוב שהמלחמה עם איראן תסתיים בקריסת המשטר, הוא נחרץ: "אני חולק על הרעיון שמישהו דחף אותו, הוליך אותו שולל או רימה אותו". הוא מספר שהיה נוכח בחדר המצב בבית הלבן כשהתקבלה ההחלטה על מבצע "שאגת הארי", ומדגיש: "הרבה ממה שקרה באותו חדר אני לא יכול לחשוף, כי זה מסווג. אולי יום אחד אכתוב ספר. אני יכול לומר שהנשיא לא פעל מתוך לחץ ישראלי. ישראל מעולם לא דחפה את הנשיא טראמפ להתערב. הוא עשה את זה מיוזמתו שלו".
הוא נזהר להתחייב על עתיד המלחמה מול טהרן. "אני לא יכול לחזות פעולה צבאית קינטית נוספת. ההחלטה תתקבל בוושינגטון על-ידי הנשיא". אבל מה שברור לו הוא שאיראן היא "החלשה ביותר שהייתה כבר קרוב ל-50 שנה - צבאית וכלכלית כאחד - ו’היא נחלשת עוד ועוד’".
בעיניו ההגדרה האמריקנית ל"ניצחון" באיראן היא: אין נשק גרעיני, אין העשרת אורניום, ופתיחת מצר הורמוז - ואולי גם הגבלה על יכולות הטילים, שבשנה האחרונה הוכפלה מ-2,000 ק"מ ל-4,100 ק"מ. "מטהרן, בלי משגר ימי או בסיס אחר, הם יכולים לפגוע בלונדון, פריז, ברלין, בריסל, רומא ואתונה. כמעט בכל אירופה. הופתעתי שלא הייתה תגובה חזקה יותר מאירופה כשזה התברר, אחרי שפגעו בקפריסין".
את מערכת היחסים בין נתניהו לטראמפ, הוא מתאר כ"עדיין חזקה ומוצקה מאוד". לדבריו, טראמפ ונתניהו ממשיכים לשוחח באופן קבוע ומקיימים מערכת יחסים אישית שנבנתה במשך שנים. האקבי מגדיר את היחסים בין וושינגטון לירושלים כקרובים במיוחד: "אנחנו שותפים ועובדים יחד באופן קרוב להפליא, הרבה יותר ממה שרוב האנשים אי פעם יבינו".
כשהוא נשאל על הבחירות המתקרבות בישראל הוא נזהר, במיוחד אחרי שבעבר, כשהעלה את נושא ממשלת האחדות הלאומית, הואשם בהתערבות בענייני הפנים של ישראל. הפעם הוא מבהיר: "המדיניות האמריקנית היא שזו החלטה של בוחרי ישראל. זה לא מקומה של ארה"ב לומר איך צריכה להיראות הממשלה אחרי אוקטובר, יותר משזה מקומה של ישראל לומר לנו בעד מי להצביע". בין אם תקום ממשלה זהה לנוכחית, קואליציה אחרת תחת אותה הנהגה, או ממשלה שונה לחלוטין, "היחסים שלנו לא בנויים על הבחירות הבאות. הם בנויים על האינטרס המשותף שלנו".
על השאלה כיצד בחירות האמצע בארה"ב ישפיעו על היחסים בין המדינות, הוא משיב: "אני רוצה להאמין שרוב האמריקנים מבינים שישראל היא שותפה אסטרטגית יקרת ערך - לא רק בעלת ברית, אלא שותפה אמיתית". כהוכחה לכך הוא מזכיר את שיתוף הפעולה במהלך מבצע "שאגת הארי", כשלדבריו אדמירל קופר, מפקד סנטקום, אמר לו שמעולם לא היה בהיסטוריה הצבאית האמריקנית שיתוף פעולה ברמה כזו חלקה.
האקבי מתעד את הפורעים בתורמוס עייא
(צילום: סעיף 27א לפי חוק זכויות יוצרים)
התיעוד נשלח לטראמפ. האקבי בתורמוס עייא
(Ammar Awad, REUTERS)
"מערערי התיישבות"
אחד הרגעים הבולטים בריאיון נגע לביקור של האקבי בתורמוס עייא לפני 10 ימים, שם צילם בטלפון הנייד שלו מתנחלים קיצוניים שפלשו לבית משפחה פלסטינית ברכב ביטחון, בעוד הוא עומד במרפסת ביתה של המשפחה הפלסטינית. האקבי הבטיח אז לנוכחים שיעביר את הסרטון לטראמפ, אך הוא לא חושף כיצד הגיב הנשיא לסרטון.
האקבי מודה שהופתע לראות את המתנחלים פולשים לשטח המשפחה הפלסטינית בזמן שצוות האבטחה שלו היה שם, ועוד לעיני התקשורת. "זה היה מטריד. הופתעתי מההתנהגות החצופה שלהם", הוא אומר. "מותר לאנשים להגן על הרכוש שלהם. אבל אין להם זכות לפלוש לרכוש של מישהו אחר ולעיתים אף להטיל אימה על אנשים או להפחידם בשל עצם נוכחותם שם".
הוא הוסיף: "מעולם לא ייחסתי את כל המעשים הללו למתנחלים. למעשה, אני אומר שהם אינם מתנחלים (Settlers), אלא 'מערערי התיישבות' (Unsettlers). רבים מהאנשים שעושים זאת אינם גרים ביהודה ושומרון. הם גרים מחוץ לאזור".
לדבריו, כ-99.9% מהמתנחלים הם "אחראים באופן מדהים. אנשים הקימו יישובים יפהפיים, בתי חולים, מרפאות, בתי ספר, בתי כנסת וחנויות. בין אם מדובר במעלה אדומים, באפרת או ברבים מהיישובים האחרים - אלה פשוט מקומות נפלאים שבהם אנשים חיים ורוצים לגדל את משפחותיהם". האקבי תוקף את התקשורת הבינלאומית על כך ש"כל דבר שקורה ביהודה ושומרון מתויג כאלימות מתנחלים קיצונית. זה לא מדויק, לא הוגן וזה מכפיש את האנשים שחיים שם".
לגבי האזרחים האמריקנים שנפגעים ביהודה ושומרון, הוא מודה ש"יש מגבלה רצינית מאוד. ארה"ב לא מוסמכת לחקור או לשפוט פעילות פלילית - אנחנו אורחים במדינה זרה. מה שאנחנו יכולים לעשות זה להשפיע, להסב תשומת לב, ולדרוש חקירה - לא רק חקירה אלא גם תוצאות". הוא נותן דוגמה למקרה שבו חקירה התעכבה בשל סירוב משפחה פלסטינית למסור גופה לנתיחה, מטעמים דתיים: "אני מכבד את זה. אבל בלי נתיחה משפטית, החקירה נעשית מאתגרת מאוד".
האתגר מול חמאס
האקבי יוצא נגד קריאות של שרים בממשלה לעודד הגירה המונית מעזה, אך גם יוצא נגד מי שמבקש למנוע מעזתים המעוניינים בכך לעזוב. "אני לא מכיר אף בעל סמכות אמיתית אחד שתומך בהעברה כפויה של מישהו מעזה", הוא אומר, "אבל זה לא ייאמן שיש אנשים שכאילו רוצים לכפות על אנשים להישאר בעזה כשהם רוצים לעזוב. למה שמישהו ירצה לכלוא אנשים ולהחזיק אותם כבני ערובה במקום שהם לא רוצים לחיות בו?", הוא מצטט את נתניהו ואת טראמפ, ואומר ש"שמעתי את זה מפיהם, ישירות, כמו שאני מדבר איתך עכשיו - אף אחד לא ייאלץ לעזוב, אבל גם אף אחד לא צריך להיאלץ להישאר במקום להתחיל חיים חדשים במקום אחר".
האקבי, אתמול. "מאז הפסקת האש באוקטובר 2025 חמאס לא מסר נשק אחד"
(צילום: אלכס קולומויסקי)
בסוגיית פירוק חמאס מנשקו הוא נחרץ: "מאז הפסקת האש באוקטובר 2025 חמאס לא מסר נשק אחד. אפס. לא רובה אחד, לא כדור אחד, לא פצצה אחת, לא רקטה אחת. אין להם כוונה לעשות זאת מרצונם". יחד עם זאת, הוא מקפיד להזכיר את ההתקדמות בחזית ההומניטרית: 600 עד 700 משאיות של סיוע הומניטרי ורפואי נכנסות מדי יום, מיליון מנות חיסון פוליו הועברו על ידי ישראל, ואוכלוסיית עזה גדלה ב-4% בשנה. "איך מבצעים רצח עם כשאתה שולח 700 משאיות של אספקה ומזון ביום?", הוא שואל בכעס. "ישראל לא מקבלת על זה קרדיט. היא מואשמת ברצח עם".
האקבי התייחס גם למגעים שבהם הוא מעורב לקראת מזכר הבנות ביטחוני חדש שייכנס לתוקף ב-2028: "המזכר הבא בין הממשלות בתהליך גיבוש. ראש הממשלה נתניהו יזם חשיבה מחדש על מנגנון הסיוע הכספי, סיוע שממילא חוזר כמעט כולו לארה"ב בצורת רכש צבאי".
הכימאי מול הרוקח
כשאני שואל את האקבי על הירידה החדה בתמיכה בישראל בקרב האמריקנים, הוא משיב בהתלהבות: "אני חושב שרובה נובע בגלל מידע כוזב, כי אני שואל את עצמי - על מה בעצם הם מבקרים?". הוא דוחה את טענת האפרטהייד: "20% מהאוכלוסייה בישראל היא ערבית, ערבים משרתים בכנסת, ערבים מכהנים כמנכ"לי הבנקים הגדולים בישראל, ערבים יושבים בבית המשפט העליון, ערבים משרתים בצבא. "אין למעשה הגבלות. הם מצביעים. זה שטויות".
על ההתנכרויות לנוצרים בישראל הוא אומר: "אני גר כאן ומגיע לכאן כבר 53 שנה. אני נוצרי, ומעולם לא צעקו עליי או ירקו עליי". יש אמנם מקרים בודדים, הוא מודה, "אבל אי אפשר להאשים מדינה של 10 מיליון בני אדם בגלל מעשים של מיעוט קטן של בריונים - שמגונים על ידי כל מי שאני מכיר בישראל, מפקידי ממשלה ועד לאנשים ברחוב".
בנוגע לנורמליזציה בין ישראל לסעודיה האקבי מציין ש"רק הסעודים יכולים לענות על זה", אך הוא מקווה שהם ילמדו מאיחוד האמירויות, שנהנית מהסכמי אברהם ומצטיינת ב"מסחר מוגבר, תיירות מוגברת, פחות עוינות, סביבה חינוכית טובה יותר לכולם, ורמות גבוהות בהרבה של קבלה וסובלנות. אדם יכול להסתובב באבו דאבי או בדובאי עם כיפה, ואף אחד לא יתקוף אותו או יצעק עליו. זה סטנדרט הזהב".
כשהוא נשאל האם הוא תומך בפתרון שתי המדינות המופיע בתכנית 20 הנקודות של טראמפ, האקבי משיב בדיפלומטיות: "זו שאלה מצוינת, אבל אין לי תשובה מוצקה עליה, כי אני לא זה שקובע את המדיניות. כשהנשיא יקבל החלטה סופית בנושא, אני אודיע לכם. אני רק רוצה להזכיר שהפלסטינים עוד מימי ערפאת דחו את כל ההצעות הנדיבות שישראל הציעה להם. בכל פעם שהייתה הזדמנות לשלום, הם ברחו".
כשאני שואל אותו האם ייתכן שכשגריר, הוא יידרש להעביר לממשלת ישראל מסר שהוא אישית חולק עליו, הוא משיב ללא היסוס: "בטח, זה חלק מלהיות שגריר. אתה לא קובע את המדיניות, אתה מבצע אותה". ואז מגיע המשל שהוא אוהב לספר: "אני תמיד אומר לאנשים - אני לא הכימאי שמכין את התרופה ומרכיב את הנוסחה. אני הרוקח שלוקח את התרופה שנותנים לי ומחלק אותה. אם הנשיא נותן לי הוראה להעביר מסר, זה לא תפקידי להתווכח איתו או להסכים או לא להסכים. זה תפקידי לבצע את מה שאני כאן כדי לעשות".
בהקשר הזה עולה השאלה מה יקרה אם ישראל תעמוד מול איום קיומי אמיתי, האם טראמפ יעדיף את ביטחון ישראל גם עם במחיר של עימות ישיר עם איראן או מעצמה גדולה אחרת? "זו שאלה טעונה", מחייך האקבי. "אני יכול לענות רק שהנשיא יפעל אם וכאשר זה באינטרס האמריקני המובהק. זה מה שהוא מחויב לעשות - לא 'אני אגן על ישראל על חשבון ארה"ב', אלא 'אני אתערב כי זה מקדם את האינטרס האמריקני'". כדי להמחיש זאת הוא מזכיר שמאז כניסתו לתפקיד, טראמפ שלח כוחות לפעול מול איראן פעמיים - פעם עם מפציצי ה-B2, ופעם ב"שאגת הארי". "הוא לא עשה את זה כי ישראל התחננה. ישראל מעולם לא התחננה על שום דבר. הוא עשה זאת מיוזמתו שלו, כי הוא רואה באיראן איום על אמריקה ועל האמריקנים - ולא במקרה יש 700 אלף אמריקנים שחיים בישראל".
פורסם לראשונה: 00:00, 16.09.26
