הכותרת
"עדיין מתפללת שחמאס יפרסם סרטון של תמיר ויגיד שהמודיעין שלנו לא יודע כלום"
38:57
"החלטנו שאנחנו מקבלים את הקביעה שתמיר לא בחיים, לא הייתה לנו התלבטות. כי אנחנו יודעים שתמיר היה בלחימה מול מאות מחבלים והסיכוי לצאת מזה קלוש, אנחנו יודעים שהוא נפצע קשה, ואני לא ראיתי, אבל מי שראה ראה את כמויות הדם שהיו שם אמר... אז קיבלנו את זה וישבנו שבעה. אבל הקבלה היא קוגניטיבית, היא לא רגשית. עד היום במובן הרגשי זה מתעתע מאוד לקבל את זה".
את הדברים מספרת יעל אדר, אימו של תמיר אדר ז"ל, בריאיון בפרק מיוחד של פודקאסט "הכותרת" לציון יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה.
תמיר אדר ז"ל, תושב ניר עוז וחבר בכיתת הכוננות, נחטף ב-7 באוקטובר ונרצח באותו היום, ומוחזק עדיין ברצועת עזה. בחודשים הראשונים לאחר החטיפה המשפחה קיבלה אינדיקציות שתמיר בחיים בשבי, אולם ב-5 בינואר 2024 היא התבשרה שהוא נרצח ביום החטיפה. סבתו של תמיר, יפה אדר, נחטפה גם היא ושוחררה מהשבי בעסקת החטופים. תמיר, בן 38 במותו, הותיר אחריו אישה ושני ילדים.
"בלי קבורה - זאת ממש היעלמות"
"בחודשים הראשונים ידענו שתמיר בחיים, הייתה ידיעה מודיעינית שהוא פצוע אבל בחיים בשבי, שאחר כך התבררה כשגויה". אדר מספרת שגם ההודעה על נפילתו של תמיר הייתה כלל לא פשוטה: "אמרו לנו שיבואו אלינו בחמש וחצי ביום חמישי, ואני כבר יודעת שזה מה שבאים להגיד לנו. ומתחיל דיון ככה בתוך המשפחה, למה אני חושבת ככה, אם היו באים להודיע שהוא לא בחיים היו רק דופקים בדלת כמו בסיפורים, ואני אומרת לכולם שזה מה שהולכים להגיד, כי כבר שבועיים לפני זה התחלנו להבין את הקריסה של המודיעין שהעבירו לנו.
"הייתי בפגישה עם גלנט בקריה, ואז היה לנו זום משפחתי שנאמר שם שהמודיעין שיש לגבי תמיר שהוא חי כנראה שגוי, ושהמצב לא פשוט, ושהם לא יודעים. וזאת הייתה פצצה, כי עד אז היה לנו מודיעין שתמיר פצוע ובחיים. התקשרתי לניצן אלון ונפגשתי איתו מיד, תוך רבע שעה. וקיבלתי ממנו גם את המידע שזה לא נראה טוב ושהוא לא בטוח. זה היה מאוד קשה, בכיתי את נשמתי, וכבר שם הרגשתי שהכול קורס. אז כשאמרו שהם באים בחמש וחצי כבר ידעתי שהם באים להודיע.
"ואז הם מגיעים אלינו", מספרת אדר, "ויש איזה פורמט מאוד יבש שמקריאים מדף, שזה הדבר הכי קר שיש - בהודעה הכי קשה שיש. ואחרי ההודעה הזו, הנציג של הרבנות הצבאית גם אומר שאפשר לעשות קבורה, ואני שאלתי את מה נקבור. כי אם יש ממצא פורנזי או של איברים חיוניים בדרך כלל נהוג לעשות קבורה, אבל לנו הודיעו שתמיר לא בחיים על בסיס הצלבה בין מודיעין לסרטון שמצאו. אז הוא עונה שאפשר לקבור חפץ. אמרתי שממש לא. אני גידלתי ילד, אין דבר כזה לקבור חפץ. ואז ישבנו שבעה, וגם היום כשאני מסתכלת אחורה, הגיעו המוני אנשים, אני עוד לא הייתי באבל. הייתי בקושי, אבל לא באבל, כי אין קבורה, אז שום דבר לא מחלחל שם".
יעל אדר על התקווה לקבל פתאום אות חיים מתמיר
אדר מוסיפה כי הקושי הזה, שאין קבורה, לא נותן לה ודאות ושקט. "סביר שתמיר לא בחיים, אני מבינה את זה. אבל אני עדיין מקווה ומתפללת שכשאומרים למשל שבשעות הקרובות חמאס יוציא סרטון - את יודעת כמה פעמים אני מתפללת שיפרסמו סרטון של תמיר ויגידו שהמודיעין הישראלי הזה שלכם לא מבין כלום? אלה כל הזמן החלומות שלי גם, שזה לא יכול להיות, שהוא חייב להיות פה. זה משהו שאולי כל אמא יכולה לדמיין... שהיא אוחזת בידו של הילד שלה והרגע הזה שהיד נשמטת והוא נעלם לה, ומה קורה לה מאותו הרגע, וזה כבר מעל חמש מאות ושבעים ימים. אז אני שם, זה לא משנה בן כמה הוא, הוא הילד שלי, והוא נעלם לי.
"ביום שישי חיבקתי אותו ונפרדנו בנשיקה ואמרנו שניפגש מחר, תכננו להעיף עפיפונים עם הנכדים. והוא נעלם לי, הוא נעלם לאחים שלו, הוא היה החבר הכי טוב של ניר, אח שלו, וגם דולב נעלם לניר, וגם ג'וני נעלם לניר, הם פשוט נעלמו. ומי שלא מגיע לקבורה, אז זאת ממש היעלמות. ואין ספק שצריך להציל מייד את החיים, קודם כול אותם, זה נכון שיש סדר. אבל אני צריכה לקבל את תמיר כדי להאמין שהוא לא בחיים. אולי אני גם קצת אתמוטט כשהוא יגיע, כי אני עדיין מדמיינת את תמיר החי. אבל לפחות אסגור מעגל ואוכל להשתקם. אסף, הילד שלו, אמר לי שאבא אמר לו ששתי דקות הוא חוזר. והוא לא חזר. ילד כזה ראוי שייפרד מאבא שלו". האזינו לריאיון המלא עם יעל אדר בנגן שבראש הכתבה או באפליקציות.
אתם מוזמנים להאזין לנו כאן ב-ynet, ולעקוב אחרינו בלחיצה על אחת מהאפליקציות שמתחת לנגן, או בכל מקום אחר שבו אתם נוהגים לשמוע פודקאסטים. בכל מקרה, את כל הפרקים תוכלו למצוא כאן: עמוד הבית של הכותרת - פודקאסט החדשות של ynet.
