בשיתוף תלמה
מה משותף לגולשת רוח צעירה מחיפה ולג'ודוקא שכבר עמדה על הפודיום האולימפי? שתיהן יודעות שהכוח הפיזי הוא רק חלק מהסיפור. כשנעמה פלטניק ורז הרשקו נפגשות במסגרת פרויקט "הספורטאיות והספורטאים המבטיחים של ישראל" של ynet ותלמה, השיחה ביניהן נעה בין הים למזרן הג'ודו - אבל חזרה שוב ושוב לאותו מקום: הראש.
במסגרת הפרויקט נבחרו עשרה בני ובנות נוער שהשיגו הישגים ספורטיביים מרשימים ומראים פוטנציאל להיות ממובילי הספורט הישראלי בעתיד. כעת הם פוגשים ספורטאיות וספורטאים מהשורה הראשונה, מהדמויות הכי מעוררות השראה בישראל, לשיחה על הדרך להצלחה ועל הערכים שהספורט מעניק - הרבה מעבר למדליות ולתחרויות.
צפו במפגש:
רז הרשקו ונעמה פלטניק - האלופים והאלופות המבטיחים
נעמה, בת 17 מחיפה, גולשת רוח כבר שמונה שנים וחצי ומתאמנת במועדון השיט חיפה. השנים על הגלשן העניקו לה לא רק מיומנות מקצועית, אלא גם עצמאות, אחריות ויכולת להתמודד עם מצבים שלא תמיד נמצאים בשליטתה. "זה מלמד אותי דברים שאני לא חושבת שהייתי יכולה ללמוד במקום אחר", היא אומרת.
רז הרשקו, ג'ודוקא ומדליסטית אולימפית, מזהה מיד את התהליך שנעמה מתארת. "את מרגישה שנכנסת נעמה א' ועכשיו את בעצם נעמה ב'", היא אומרת לה. גם עבורה, הספורט היה המקום שבו הצליחה למצוא את עצמה. "סבלתי מאוד בבית הספר", היא משתפת. "בכיתה י' עברתי לאקדמיה למצוינות בווינגייט, ושם מצאתי את המקום שלי".
החיים כספורטאית צעירה דרשו מרז להתבגר במהירות. היא נאלצה לטוס לבדה, להגיע לתחרויות ללא סביבתה המוכרת ולהתמודד עם אחריות שבני גילה לא תמיד נדרשים לה. "זה נותן ניסיון שהרבה אנשים בחיים לא ירכשו - לטוס לבד, ללכת לתחרויות לבד", היא מספרת. "זה מאוד קשה, אבל זה עושה אותנו טובים יותר".
הניסיון הזה מוכר גם לנעמה. גלישת רוח היא ענף תובעני במיוחד: כל שיוט מחייב אותה לקרוא מחדש את תנאי הים והרוח, לקבל החלטות במהירות ולהמשיך לתת את כל כולה גם כשהגוף כבר עייף. "את מבינה שביום החמישי יהיה לך קשה פיצוצים, הידיים שלך ימותו, ובכל עשר שניות את צריכה לתת את כל כולך", היא מתארת. "את צריכה לעשות את זה בכל שיוט".
אבל לצד היכולת להמשיך, רז מדגישה גם את החשיבות של לדעת להשאיר מאחור את מה שכבר קרה. "ממש חשוב לחוות גם את השיוטים האלה, שבהם לא הולך טוב", היא אומרת לנעמה. "לשים את זה בעבר ולהגיד: סבבה, זה קרה".
זהו אולי אחד האתגרים הגדולים ביותר בספורט הישגי: לא לתת לטעות אחת, להפסד או לתחרות פחות מוצלחת להכתיב את מה שיקרה בהמשך. "מה שמייחד אותך, או כל ספורטאי הישגי אחר, זה נטו־נטו הראש", אומרת רז. "בכל שיוט שאת נכנסת למים, את אומרת לעצמך: זה הולך להיות השיוט הכי טוב שלי".
במהלך המפגש גם התפקידים מתחלפים. רז עולה על הגלשן ומגלה שהעולם של נעמה מאתגר הרבה יותר מכפי שהוא נראה מהחוף. היא נופלת, נבהלת מהים, מנסה שוב ומעודדת את עצמה בקול: "אני כמעט־כמעט־כמעט הצלחתי לגלוש. אני אצליח!", כשהיא סוף־סוף מצליחה, קשה לפספס את ההתלהבות: "הצלחתי! יש את זה מצולם??".
נעמה פלטניק
(דנה דולי)
הרגע המשעשע הזה ממחיש את הדבר שעליו השתיים דיברו לאורך כל המפגש. גם מדליסטית אולימפית, כשהיא נכנסת לזירה חדשה, צריכה להתמודד עם פחד, תסכול וחוסר ודאות. ההבדל אינו בכך שספורטאים מצליחים לא נופלים אלא באופן שבו הם מגיבים לנפילה.
נעמה אולי רק בתחילת דרכה המקצועית, אבל כבר עכשיו ברור שהים העניק לה הרבה מעבר ליכולת לגלוש. הוא גרם לה להתבגר, לימד אותה לקבל החלטות, להתמודד עם ימים פחות טובים ולחזור בכל פעם אל המים מתוך אמונה שהשיוט הבא יכול להיות הטוב ביותר שלה.
בסיום המפגש נדמה שכל אחת מהן יוצאת עם משהו מעולמה של השניה. נעמה מקבלת מרז תזכורת לכוחה של התודעה, ורז מגלה מחדש את התחושה של להיות מתחילה: ליפול, לנסות שוב ולבסוף להצליח. כי בין שעומדים על מזרן הג'ודו ובין שנאבקים ברוח ובגלים, הדרך קדימה מתחילה באותה החלטה פשוטה: להשאיר את ניסיון העבר בעבר ולהאמין שהפעם זה יצליח.
בשיתוף תלמה
