בשיתוף תלמה
צפו בפודקסט המלא:
פודקאסט תלמה רומי פריצקי ואסף יסעור
(אולפן ynet)
"זו לא רק תחרות פיזית, זו תחרות מנטלית", מספרת רומי פריצקי, סגנית האלופה האולימפית בהתעמלות אומנותית, בפרק השביעי של פודקאסט "אלופים ואלופות", במסגרת פרויקט "בוקר טוב יותר" בשיתוף תלמה, שם היא חולקת יחד עם האלוף הפראלימפי בטקוואנדו, אסף יסעור, איך תרמו להישג חסר התקדים, של 17 מדליות למשלחת הישראלית, על הדרך לפסגה, על הרגעים המכריעים ועל החלומות לעתיד.
סיפורה של סגנית האלופה האולימפית בהתעמלות אומנותית מתחיל בנקודת פתיחה לא שגרתית - היא התחילה להתעמל רק בגיל 9, מאוחר משמעותית ביחס למקובל בענף. "היתרון בלהתחיל בגיל מוקדם יותר זה שאתה צובר יותר קורדינציה ואת הבסיס הנדרש לעתיד", היא מסבירה. "במקרה שלי, בגלל שהתחלתי בגיל מאוחר, היה לי פער מאוד גדול עם חברות הקבוצה שהייתי צריכה לגשר עליו". המעבר לתחום התרחש בזכות אחותה הקטנה. "היא התחילה ראשונה את ההתעמלות אומנותית, אני הגעתי כל סוף שבוע לאסוף אותה מהחוג ומאוד התפעלתי". למרות שהוריה, שניהם רקדני בלט עתירי ניסיון, לא תמכו בתחילה בבחירתה מחשש לתחרות בין האחיות, היא הצליחה להוכיח את עצמה ואף הפכה לקפטנית הנבחרת.
הדרך למדליה בפריז לא הייתה פשוטה. "זה אחריות ענקית", מספרת פריצקי. "אתה מרגיש את זה מכל תחרות לתחרות שמתקרבת לקראת המשחקים האולימפיים. אתה מרגיש את הלחץ הזה שיש כל כך הרבה השקעה וכל כך הרבה ארגונים ואנשים שעומדים מאחוריך". היא מדגישה שהרמה בהתעמלות האומנותית גבוהה מאוד: "באולימפיאדה זה לא תחרות פיזית, זה תחרות יותר מנטלית, מי יצליח לעמוד בלחץ, מי יצליח לבצע את התרגיל בצורה הכי טובה".
רגע המשבר הגיע בגמר, אחרי תרגיל ראשון פחות מוצלח והמקום החמישי. המאמנת איילת זוסמן הצליחה לחולל את השינוי: "'בנות, תשכחו ממה שהיה, תתרכזו במה שיהיה. אין לנו שליטה על העבר", משחזרת פריצקי. "זה משפט שממש עורר בי את הרצון עוד יותר להפעיל את הבנות, לעזור להן, לתת את המאה אחוז". ההפתעה הגדולה הגיעה אחרי התרגיל השני: "התפללנו לארד, לא חשבנו על מדליית כסף. העיקר לקבל מדליה ואז פתאום לראות את המקום השני זה רק הוריד אבן מהלב".
זו התחושה? הורדת אבן מהלב, לא איזה אושר מתפרץ?
פריצקי: "זה רק הפך את התהליך להרבה יותר מלחיץ. הייתה תקווה שכן נקבל מדליה אבל לא ידענו אם זה מספיק".
אסף, התפרסמת כילד בעקבות הכתבה בעובדה. מעניין אותי עד כמה זה השפיע על הקריירה שלך?
יסעור: "התקשורת ליוותה אותי אחרי כל תחרות ותחרות. תמיד היה גם ציפייה ותמיד הרגשתי שכאילו הרבה מאוד אנשים נמצאים איתי. אני מנסה להתרכז מאוד מאוד בעבודה שלי, בהכנה שלי, מאוד מאוד בטוח בעצמי ומאמין בעצמי בצוות וביכולת".
באותה כתבה מפורסמת בעובדה, התקינו לך ידיים ביוניות. היום אתה בוחר לא להשתמש בהן, למה?
יסעור: "עוד כילד, החלטתי לא הולך להיות תלוי בזה. אני לא רציתי שהעצמאות שלי תהיה תלויה בדבר מכני או טכנולוגי".
ההחלטה הזו הוכיחה את עצמה בזירה. בגמר בפריז, יסעור נפגש עם יריב הותיק - עלי ג'אן אוזקאן הטורקי. "אנחנו די התכוננו לזה שאני אתמודד מולו בגמר, ציפינו לזה", הוא מספר. "בשנים האחרונות נפגשנו אולי איזה שבע-שמונה פעמים, התמודדנו אחד מול השני, הוא מדורג 2 בעולם, אני המדורג ראשון".
הרגעים לפני הקרב היו מתוחים: "אנחנו עומדים אחד מול השני במרפסת דקות ארוכות, עד שהשופט קרא לנו וסימן לנו לרדת למטה. היה שם שקט מתוח. הקרב היה דרמטי - בחלקו הוא הוביל, חלקו היה מאוד מאוד צמוד עד כמה השניות האחרונות זה היה הפרש של שתיים-שלוש נקודות".
למרות המתח הפוליטי בין המדינות והיריבות ארוכת השנים בין השניים, שורר ביניהם כבוד הדדי."רגע לפני שעלינו לפודיום, עלי נותן לי כזו טפיחה", מספר יסעור, "עושה לי כזה 'איך לקחת לי את זה?'".
זהב, כסף ודרך חדשה
לאחר ההישג, דרכיהם של שני הספורטאים מתפצלות. יסעור מתכנן להמשיך לאולימפיאדת לוס אנג'לס 2028: "אני מאוד אוהב את זה, את הסיפוק, את יום התחרות, את כל ההכנה, את כל העבודה סביב הדבר הזה. נוצר כאילו איזשהו געגוע לדבר הזה, וזה מדליק את זה מחדש". פריצקי, לעומת זאת, מסיימת את הקריירה בגיל 20 ופונה ללימודי רפואה. "התחום שלנו הוא מאוד סיזיפי", היא מסבירה. "אנחנו עובדות מהבוקר עד הערב המון שעות, זה הקרבה עצומה ויש שם המון פציעות". היא רואה בפרישה גם הזדמנות לדור הבא: "זה נותן להן, לדור הבא, מקום. יש נגיד קבוצות שזה לא נותן לבנות של השנתונים הקודמים להתקדם וכן להשיג את ההישג גם ולהגיע לאולימפיאדה".
למרות ההישגים המרשימים, שני הספורטאים מייחלים בראש ובראשונה לשלום ולחזרת החטופים. "אני מאוד מאוד מקווה ומחכה לימים שבהם אני לא אצטרך לחכות לטלפון מאח שלי שיוצא מעזה או מלבנון", אומר יסעור. "שנחזור למציאות שפויה, שכולם יחזרו, ושיהיה רק טוב", מסכמת פריצקי.
בשיתוף תלמה
