"כמה אתם אומרים שהרווחתי? 130 אלף פאונד? באמת? זה הרבה, לא?" (בוריס בקר בן ה-17 במסיבת העיתונאים לאחר שזכה בווימבלדון ב-1985)
היו רק מעט דברים שבוריס בקר לא עשה אחרי הזכייה המדהימה בווימבלדון ב-1985. הוא זכה בשישה תארי גראנד סלאם כשחקן, עוד שישה כמאמן של נובאק ג'וקוביץ', הוביל את ארצו לשתי זכיות בגביע דייויס (כולל אולי המשחק הגדול בתולדות התחרות, נגד אנדרה אגאסי ב-1989), כתב שתי אוטוביוגרפיות (כולל אחת עם הקדמה מג'וקוביץ'), היה גיבור של סרט דוקומנטרי, ונעצר ונזרק לחדר נטול חלונות ביחד עם קבוצת זונות קולומביאניות בשדה התעופה במיאמי לאחר שהגיע לארה"ב בלי ויזה.
6 צפייה בגלריה
שישה תארי גראנד סלאם כשחקן, ועוד שישה כמאמן של ג'וקוביץ'. בקר עם נולה ב-2020
(צילום: Photo by Chris Hyde/Getty Images)
הוא פירשן עם הומור גרמני לא אופייני, היה שחקן פוקר מקצועני, קיבל עונש מאסר של שנתיים על תנאי על העלמות מס בגרמניה, הרוויח יותר מ-50 מיליון דולר, פשט רגל, קיבל עונש של שנתיים וחצי בכלא באנגליה לאחר שהסתיר נכסים מכונס הנכסים שלו, שוחרר אחרי שמונה חודשים וגורש לגרמניה.
הוא הודה שהיה מכור לכדורי שינה, משככי כאבים, ויסקי ונשים. היו משחקים שבהם עלה כשהוא חצי רדום או כ"ערפל של עצמי", לפי הגדרתו. הוא התחתן והתגרש, התחתן והתגרש. חתונה שלו הועברה בשידור חי בטלוויזיה הגרמנית, ששידרה בלייב גם את הדיונים ממשפט הגירושין שלו. הוא שכב עם מלצרית רוסיה במחסן של מסעדה במלון לונדוני, בעת שאשתו הייתה בהריון. זה מה שהביא לגירושיו הראשונים, וגם לבת מהמלצרית. הוא הצטלם בעירום ביחד עם אשתו ברברה פלטוס לשער של "שטרן". הוא התחתן שלוש פעמים, והודיע לאחרונה, בגיל 57, שהוא מצפה לילד חמישי.
בקר התמכר לסגנון חיים של שחקן טניס מהטופ העולמי, ולא יכול היה להפסיק גם כשהכסף הפסיק לזרום. הוא היה מכור לסלבריטאיות, ולהופעות בתוכניות אירוח ובעמודי הרכילות, למרות שידע שכל אלה ממררים את חייו. אבל הכל התחיל, וגם די הסתיים, בשבועיים המופלאים ביוני-יולי 1985, כשבקר הפך לאלוף ווימבלדון הצעיר בכל הזמנים.
6 צפייה בגלריה
שם הכל התחיל, וגם די הסתיים. בקר אחרי הזכייה ב-1985
(צילום: Steve Powell / gettyimages)
ניצחון שהוא גם ברכה וגם קללה
הניצחון לפני 40 שנה הביא לבקר תהילה, כסף והערצה. יותר מ-11 מיליון מאזרחי גרמניה ישבו מול המקלטים בגמר ב-1985, וכך גם בזכייה שלו בווימבלדון שנה לאחר מכן. הם היו מרותקים להגשות ה"בום בום" שלו, לריחופים חסרי הפחד על הדשא, חבטות מהאוויר ולטמפרמנט.
הוא זכה בתואר, כדבריו, "עוד לפני שהתגלחתי, עוד לפני שעשיתי בגרויות, לפני שהוצאתי רישיון נהיגה, עוד לפני שהייתי גבר, עוד לפני שנישקתי נערה". הוא היה נער שהפך לגבר הרבה לפני שהיה מוכן לכך, ובילה את שארית חייו במשבר קיומי ובחיפוש אחר הזהות שלו. הניצחון היה חרב פיפיות שבצידה האחד ברכה ובשני קללה. אלפים הגיעו לשדה התעופה כשנחת, והוא נאלץ להסתובב עם פאה שחורה כדי להישאר אנונימי. הציבור והצהובונים הגרמנים בנו ממנו מיתוס, מיתולוגיה, אגדה שהאלים לא הפסיקו לנשק אותה, ובשנייה שהמיתוס הכזיב, הם הפכו אותו לבובת וודו.
"הייתי המוצר הגרמני השני הכי מפורסם אחרי פולקסווגן", אמר בקר בעבר. "אני לא מבין את הגרמנים או את העולם, ואני לא יודע איך להשתחרר מהאחיזה שלהם. החיים האישיים שלי הלכו לאיבוד. זה היה כמו לשבת במעבדה שקופה כשכולם יכולים להציץ על הניסוי שהתרחש בה, החיים שלי. כשהסתכלתי לתוך העיניים של האוהדים שלי בגרמניה, הרגשתי שאני מסתכל על מפלצות". לא פלא שבחר לגור ברוב שנותיו כבוגר באנגליה, מרחק יריקה מהמגרש המרכזי של ווימבלדון.
6 צפייה בגלריה
התחתן שלוש פעמים. בקר עם אשתו ליליאן די קרבאליו
(צילום: Angel Martinez/Getty Images for Laureus)
הטניס נתן לו הכל - הגשמה עצמית, כסף ואמצעים כדי לצאת לטיול של חייו, להבין מיהו, מה הוא רוצה ומה הוא שווה בלי הספורט ובלי האהדה של ההמונים. אבל הטניס גם היה הסיבה העיקרית שבגללה הוא איבד קשר עם המציאות כבר בגיל 17. השופטת שדנה אותו בלונדון לשנתיים וחצי מאסר בפועל אמרה עליו: "מדובר בבן אדם שחי עם הראש בחול".
ידע להפסיד
הוא היה אלגנטי על המגרש ומחוצה לו, מנומס, ספורטאי למופת, דיבר מספר שפות, ניסה להבין את העולם, התייחס בכבוד למשחק וליריב שלו, והייתה לו תכונה שיש רק ליחידי סגולה בספורט: הוא ידע להפסיד בכבוד. אפילו בחן. הרבה אנשים רצו שהוא ינצח בגלל התכונה הזו שלו. אלה לא היו רק האוהדים: השחקנים בדור שלו התייחסו אליו כאל הדובר שלהם, המודל לחיקוי, הפוסטר של טניס ומה שהענף אמור לייצג.
ב-1987, לאחר שתי הזכיות הרצופות שלו, הוא הפסיד בסיבוב השני בווימבלדון. "שום דבר לא קרה. לא הפסדתי במלחמה ואף אחד לא נהרג", הוא אמר במסיבת העיתונאים לאחר מכן. "בסך הכל הפסדתי משחק טניס". שנה לאחר מכן, הוא הפסיד לשטפן אדברג בגמר, וקפץ מעל הרשת כדי לחבק ולברך את יריבו.
הוא לא תמיד היה כזה רגוע. כילד הוא היה מופנם, מבודד שאהב את בדידותו. הטניס שלו היה כל כך חלש בילדות שהמאמנים החליטו שהוא ישחק נגד הבנות. לאחת מהן קראו שטפי גרף, מי שהפכה בהמשך לאחת הגדולות בכל הזמנים. פעם אחת, לאחר שאיבד את העשתונות על המגרש, אבא שלו החטיף לו סטירה. בפעם הבאה שזה קרה, אמא שלו חיבקה אותו ולחשה לו באוזן "זה רק טניס, למי אכפת. העיקר שתהיה מאושר מחוץ למגרש".
מגונתר בוש, המאמן שהוביל אותו לשתי הזכיות הראשונות בווימבלדון, נפרד בקר בצורה מכוערת אחרי שבוש לא הסכים לשחרר את החבל ולתת לבקר להיות עוד קצת נער. בקר לא רצה עוד דמות אב. הוא רצה מאמן שיחלוק איתו את החיים עד 21:00, ואז, ברגע שהוא מתחיל בחיים השניים שלו, ייכנס למיטה.
חיפש משמעות - ומצא כדורים
נער שעזב את בית הוריו כדי להתאמן במונאקו בגיל 16, וזכה בווימבלדון שנה לאחר מכן. מה הוא אמור לעשות? להיות בקשר רומנטי עם בת 17 מקומית? על מה הוא אמור לדבר איתה? היחסים של בקר הצעיר היו תמיד עם נשים הרבה יותר מבוגרות ממנו. הוא חיפש שורשים, חיפש משמעות לחייו, ומצא כדורים, ועוד כדורים, ו-ויסקי.
הוא מאס בלהיות נער הפוסטר של העשירים והמפורסמים, אז הוא התנתק מחוזה הפרסום השמן שלו עם בנק גרמני מסואב. התחרות סיפקה לו זמן ומשאבים לפתח ראיית עולם, להתפתח מבחינה אמוציונלית ואינטלקטואלית. להתעניין באיחוד הגרמני, בהומלסים, בתעשיית הנשק. כשהטניס נעלם, נשארו רק התובנות, הרצון לחשוף עוד טפח מהעולם, מעצמו, אבל אז לא היה שום דבר שיאזן אותו. הוא רצה להיות אלוף ווימבלדון ואיש רנסנס, אבל נשאר בלי גרוש, נשוי למדורי הרכילות.
הזכייה של בקר ב-1985 הייתהה רעידת אדמה שלא הפסיקה להדהד מאז. ספורטיבית הוא השתיק אותה עם זכייה בשנה שאחרי, אבל מבחינה אישית היא מעולם לא פסקה. הוא היה סנסציה בגלל הגיל, אבל בקר התבגר, והעולם והעיתונות רצו שיישאר בן 17 לתמיד. לבקר זה לא התאים. הוא רצה להצטלם בעירום עם בת הזוג השחורה שלו כדי להעלות את המודעות לגזענות ולפשעי השנאה בגרמניה (כשהתגלתה מערכת היחסים ביניהם, שאל צהובון אחד: "אבל בוריס, למה לא אחת משלנו?"). כשהיה בן 25 אמר בקר: "אני רוצה שיפסיקו להתייחס אלי כאל בוריס, אני מר בקר".
"קשה לדעת מה הולך בראש שלו", אמרה עליו גרף. "אני חושבת שטניס לא נמצא בראש סדר העדיפויות שלו". ההצלחה המוקדמת כרסמה בו. הוא לא יכל להיות מדורג עשירי בעולם, או להפסיד בסיבוב השני בגראנד סלאם. הציבור והתקשורת לא היו סולחים לו. הם לא סלחו לו כשהפסיק לייצג את גרמניה בגביע דייויס בטענה שמדובר בתחרות לאומנית מדי (אם כי, יש לציין, הוא עשה זאת באותה שנה שבה פרש מטניס לחלוטין).
מבחינה מסוימת, הוא קפץ לפחות על קטע אחד מתוך ההתבגרות הנורמלית של בן אדם. הוא הפך בן לילה (או תוך שבועיים) מילד לגבר חובק עולם. החיים שלו, בעיקר מאז הפרישה, נראים כמו ניסיון חסר מזל למלא את הפער הזה. מתברר שזה לא היה קל, כמעט בלתי אפשרי, להיות אוטודידקט שחי בעולם שבו כמעט כולם חושבים שהם יודעים מה הכי טוב בשבילו ומה הוא צריך לעשות.
הזכייה שהגיעה מוקדם מדי
אבל עוד מבט אחד לרגע הקסום הזה, ב-7 ביולי 1985. בקר הגיע לטורניר מהמקום ה-20 בעולם, אחרי רבע גמר באוסטרליה והפסד בסיבוב השני ברולאן גארוס. עד ווימבלדון הוא לא עשה כלום חוץ מלהתאמן על דשא ולשחק שחמט עם מאמנו. במסגרת ההכנה הוא זכה בטורניר המקצועני הראשון שלו, הקווינס קלאב בלונדון. סבו, בוריס בקר, נפטר ממש לפני ווימבלדון, אבל המשפחה החליטה לא לספר לו.
שנה לפני כן הוא ערך את הבכורה שלו בווימבלדון והפך לשחקן הצעיר ביותר שהגיע לסיבוב השלישי, אבל פרש במהלכו בגלל פציעה. בטורניר ב-1985 הוא היה צריך לחכות 48 שעות עד לחבטה הראשונה שלו בגלל תנאי מזג האוויר. בסיבוב השני ניצח את מאט אנגר האמריקאי והפסיד רק ארבעה משחקונים, ובסיבוב השלישי גבר בחמש מערכות על יואקים ניסטרום השבדי שדורג שביעי בעולם. "אני יכול לזכות בווימבלדון, אבל זה יהיה מוקדם מדי", הוא אומר אחרי המשחק.
עיתון בגרמניה שלח את הכתבת שלו לשאול עוברים ושבים אם הם מכירים את בקר. "מעולם לא שמעתי עליו, ואני לא מתעניין בכדורגל", ענה לה אחד. אבל בקר ניצח בסיבוב הבא בחמש מערכות, לאחר שכמעט שוב פרש בגלל פציעה, והשיגעון סביבו במולדת התחיל. אחרי הניצחון על הנרי לקונט הצרפתי ברבע הגמר, צף הכינוי "בום בום בקר". בחצי הגמר הוא ניצח את אנדרס יאריד השבדי, המדורג חמישי בעולם, בארבע מערכות. בגמר הוא פגש את קווין קורן הדרום אפריקאי, וניצח אחרי שלוש שעות ו-19 דקות. בגיל 17 ו-228 ימים, הוא הפך לזוכה הצעיר ביותר בתולדות ווימבלדון - שיא שלא נשבר עד היום.
