לפני שנכנסים לפרטים, חייבים להגיד שקיליאן אמבאפה הצטרף בריאל מדריד לסיטואציה כמעט בלתי אפשרית להצלחה: בשנה שקדמה להעברתו מפ.ס.ז', המועדון הספרדי השווה את העונה הטובה ביותר בתולדותיו עם אליפות שהושגה עם מספר השערים הגבוה ביותר, ותוך שהיא שוברת את השיא של עצמה במספר משחקים שבהם לא ספגה.
האליפות הוכרעה ארבעה משחקים לפני המחזור האחרון, מה שאיפשר לריאל לתת מנוחה לכוכבים שלה לקראת ליגת האלופות, שבה זכתה בסופו של דבר. עוד לפני שלקחה את התארים הללו, שהושגו בשנה הראשונה ללא קארים בנזמה, ריאל הביסה את ברצלונה בסופר קופה הספרדי. מה היה אמור אמבאפה לתת למועדון שיש לו כבר הכל?
אם זה לא מספיק, החלוץ נחת בספרד אחרי קמפיין אירופי מתיש שבו נבחרת צרפת העפילה לחצי הגמר, וההגעה שלו עוררה הרבה מחלוקות לגבי הכימיה של ריאל ולגבי תפקודם של כוכבים כמו ג'וד בלינגהאם (מלך השערים של הקבוצה בליגה) או ויניסיוס (מלך השערים בכל המפעלים), שהבאתו של אמבאפה הייתה אמורה לדרוך על חלק מתפקידיהם. ואם זה לא מספיק, אז השחקן שאמור להיות הדבק של כל סימני השאלה הללו, טוני קרוס, הודיע על פרישה.
מספרים בלי חותמת
לזכותו של אמבאפה ייאמר שלמרות הפתיחה החלשה, למרות השערוריות שהוא גרר מחוץ לעולם הכדורגל (האשמה באונס בשוודיה, ריבים והשעיות בנבחרת וסכסוך כלכלי עם פ.ס.ז'), למרות התאקלים עם חבריו לקבוצה ועם האוהדים השרופים, שבשלב מסוים אפילו שרקו לו בוז, הוא התחיל בשלב מסוים לעשות את מה שהוא עושה הכי טוב, להבקיע שערים בצרורות. הוא כבש יותר מאשר רונאלדו כבש בעונה הראשונה שלו במדריד, הוא כבש בשני הניצחונות שעזרו לריאל להוסיף עוד שני גביעים השנה, הסופרקאפ של אופ"א והגביע הביניבשתי, וכבש וכבש.
אבל בשורה התחתונה, זו שאוהדי ריאל באמת אכפת להם ממנה, אין כלום. שום חותמות. הפסד בגמר גביע המלך לברצלונה, הדחה ברבע גמר גביע האלופות נגד ארסנל, וכל תוצאה מלבד ניצחון בקלאסיקו היום על ברצלונה תעניק למועדון הקטלאני השנוא עוד אליפות מקומית, כאשר הפער בפסגה עומד על ארבע נקודות. התפוקה של בלינגהאם צנחה, ו־ויניסיוס לא מוצא את מקומו.
ואם כל זה עדיין לא הספיק, הרי שפ.ס.ז', המועדון אותו עזב אמבאפה בקיץ, זכתה שוב באליפות והצליחה לעלות בפעם הראשונה מאז 2020 לגמר ליגת האלופות, כשעוסמאן דמבלה ניצל את החלל שהשאיר אמבאפה כדי להפוך מעוד שחקן שלא מימש את הפוטנציאל לאחד החלוצים הטובים באירופה.
כמו שהזכרנו תחילה, יש הרבה משתנים שמשפיעים על סקירת השנה של אמבאפה, חלק תלויים בו וחלקם לא. יכול להיות שהצרפתי היה אוברייטד בפריז, שחשבנו שהוא הרבה יותר טוב ממה שהוא באמת. "אני זוכר את קיליאן מאז שהוא היה נער ובעיקר מאז הגביע העולמי ב־2018", אמר השנה סקאוט גרמני ל"שפיגל", "ואני שואל את עצמי: האם הוא היום יותר טוב ממה שהוא היה אז? והתשובה שלי באופן החלטי היא לא. מדובר באותו שחקן, גם פיזית, גם מבחינת כישרון, גם מבחינת מנטליות וגם מבחינת מנהיגות".
יכול להיות ששחקנים שקיבלו הזדמנות בפריז הוכיחו את עצמם, שהקבוצה הבינה שהיא לא יכולה להיות תלויה בו יותר, יכול להיות ששחקנים קיבלו במדריד פחות הזדמנויות או הוצבו בתפקידים שלא מתאימים להם ולכישורים שלהם. יכול להיות שהכל היה אחרת אם קרוס היה נשאר עוד עונה.
אמבאפה שווה לריאל מדריד מאות מיליונים גם במזומנים וגם ברמה השיווקית־תדמיתית, אבל הציפייה ממנו הייתה שיטיל ביצי זהב קודם כל במגרש
אבל עובדה אחת מתוך שלל הסיבות שגרמו לירידה ביכולת של ריאל, בולטת לעין במיוחד לאור הצטרפותו של אמבאפה. את הכוכב ההגנה לא מעניינת והוא עצלן כרוני בכל מה שקשור לעזרה בחלק האחורי של המגרש. תוסיפו לכך את הפציעות הרבות בהגנה – דויד אלאבה, דני קרבחאל ואדר מיליטאו – וקיבלתם מתכון בטוח לירידה ביעילות של ההגנה. ההגנה של ריאל ספגה אשתקד 26 שערים בליגה. השנה, עם עוד ארבעה משחקים בקופה, היא ספגה כבר 33. ירידה, אבל מתקבלת על הדעת.
מחיר השחצנות
כדי לחפות על הירידה הזו, ריאל הייתה צריכה להיות ריאל: להבקיע יותר ממה שהיא סופגת. אבל בשנה שעברה הבלאנקוס כבשו 87 שערים, השנה רק 69. הם צריכים ממוצע של 4.5 שערים למשחק כדי להשתוות למספר בעונה שעברה. במקרה של ריאל, אסור לבטל את האפשרות שהיא גם תבקיע שבעה שערים בממוצע בארבעת המשחקים הבאים, אבל האפשרות היותר ריאלית היא שבמקרה הטוב, הבלאנקוס ישוו את מספר השערים שלהם לעומת השנה שעברה. אמבאפה כבש 35 שערים בכל המסגרות, אבל התפוקה של כל הקו הקדמי צנחה.
מה שמעלה שתי תהיות: מדוע בכלל הביאו את אמבאפה, ומה יצא להם מהרכש הזה? והאם הצרפתי הוא מסוג השחקנים שעושה את כל מי שמסביבו טוב יותר או שחקן המשחק בעיקר בשביל עצמו והסטטיסטיקות שלו?
אחרי שתי השפלות שברצלונה הנחילה העונה לריאל, לאמין ימאל יעלה לקלאסיקו כדי להדיח את השואף לכס המלכות. כדי להציל את העונה, אמבאפה צריך לתת היום את משחק חייו, לא פחות
ריאל מדריד הוא אולי מועדון הספורט המפורסם והיוקרתי ביותר בעולם. המדדים שלו הם שערי זכות וחובה, גביעים ואליפויות. אבל הוא גם עסק. שחקן כמו אמבאפה לא נמדד רק על הסטטיסטיקות האישיות שלו, אלא גם על מה שהוא מביא לקבוצה מבחינה פרסומית ושיווקית.
המשכורת של אמבאפה היא לא רק הגבוהה ביותר בקבוצה, אלא זו שתהווה את הסטנדרט שלפיו ידרשו כוכבים כמו בלינגהאם ו־ויניסיוס את המשכורות העתידיות שלהם.
חלק מהמימון למשכורות הללו יגיע מהשיפוץ לסנטיאגו ברנבאו. הפרויקט הזה יעלה לריאל 1.4 מיליארד דולר, עם הלוואות בריבית נמוכה (1.53־3 אחוז), והחזר שנתי של 60 מיליון יורו ל־30 השנים הבאות. מצד שני, לפחות לפי התכנונים, האצטדיון החדש אמור להכפיל פי שניים את ההכנסות מכל משחק, בנוסף לכך שיוכל לארח הרבה אירועים אחרים חוץ מכדורגל שממלא אותו רק פעם או פעמיים בשבוע. לשם דוגמה, שתי הופעות של טיילור סוויפט שנערכו באצטדיון, הכניסו למועדון יותר מחמישה מיליון יורו.
שווה זהב
השידוך בין אמבאפה לריאל הוא חרב בת שני להבים: החלוץ מרוויח משכורת עצומה ומכפיל ומחמש אותה בחוזי פרסום, אבל הצרפתי שווה לריאל מאות מיליונים רבים גם במזומנים וגם ברמה התדמיתית של המועדון, מה שיתורגם לאחר מכן למזומנים. אם זה ממכירת חולצות או מוצרי מרצ'נדייז אחרים שנושאים את דמותו או שמו, הכריזמה שלו הופכת אותו לשגריר מצוין עבור ריאל, בעיקר בשווקי כדורגל מתפתחים וגדלים כמו אסיה וארה"ב, והעובדה שאמבאפה הוא עכשיו הפנים של ריאל גורמת למותגים רבים לעמוד בתור ולבקש להיות בקשר עסקי עם הקבוצה.
אין עדיין מספרים מוחלטים לגבי ההשפעה הכספית של אמבאפה על ריאל מדריד (מלבד העובדה שהוא חסך לה מאות מיליוני יורו בדמי ההעברה), אבל אפשר לקחת הערכות מההשפעה הכספית שלו על פריז ולהשליך אותן על ריאל. מכירות החולצות שלו העלו ב־40 אחוז את מכירות המרצ'נדייז של המועדון, ההכנסות ממכירות הכרטיסים עלו ב־67 אחוז והקבוצה קיבלה 80 מיליון דולר יותר עבור זכויות שידור. ההכנסה הכללית של המועדון הצרפתי עלתה ב־175 אחוז ואילו הערך של המועדון קפץ מ־800 מיליון יורו לארבעה מיליארד. את ההשפעה שהייתה לאמבאפה על המותג של המועדון אי אפשר בכלל לשער או לשקלל. עכשיו קחו את כל החבילה הזו, ותוסיפו לה את העובדה שריאל הוא מועדון הרבה יותר גדול מפ.ס.ז' ותבינו שמבחינה עסקית־שיווקית, אמבאפה שווה זהב לריאל.
אבל שריאל הנחיתה אותו כדי להביא זהב על המגרש, לא רק בקופות המזומנים. היא הביאה ילד בן 26, שהוביל נבחרת לאומית אחת לאליפות עולם 2018, וארבע שנים לאחר מכן כבש שלושער בהפסד בגמר לארגנטינה של מסי. היא הביאה את מי שהיה אמור להיות, בלי שום ספק בכלל, היורש של לאו מסי ורונאלדו. אז שנת מעבר וזה, והתאמות ושינויים ותרבות אחרת. אבל פתאום ריאל גילתה שהיורש של מסי הוא בכלל ילד ספרדי בן 17, שמככב אצל היריבה השנואה, עם אינסטינקט בילט אין להשפיל את ריאל מתי שהוא רק יכול.
ריאל לא באמת הייתה צריכה את אמבאפה כמו שהוא היה צריך אותה (וחלם עליה מילדות). היא הביאה אותו כי היה בחינם, כי הוא היה הכי גדול שהיה יכול לחבור למסורת הגלקטיקוס, בגלל הפן השיווקי שלו ובגלל שהיו בטוחים שאנצ'לוטי כבר יסדר הכל. אתה זוכה באליפות מרשימה, זוכה בצ’מפיונס, מה כבר אמור להתקלקל אם אתה מביא לקבוצה את הכוכב הכי גדול של הכדורגל העולמי?
ההבאה השחצנית של אמבאפה, שגם קברה דקות משחק יקרות מכישרונות צעירים כמו ארדה גולר ואנדריק, היא שיעור היסטורי באלכימאות ספורטיבית. ריאל הביאה שחקן שהסגנון העיקרי שלו הוא לקחת כדור בצד שמאל ולנסות להיכנס איתו לרחבה. אמבאפה עושה את זה כנראה יותר טוב מכל אחד אחר על הפלנטה. אבל זה בדיוק מה שעושה ויניסיוס. לצלע השלישית, רודריגו, יש בדיוק את אותו סט של תכונות, רק מצד ימין. מדובר בחוליית התקפה שבמקום שמרכיביה יפרו אחד את השני, הם דרכו אחד על השני על פיסת הדשא. וכל זה בלי טכנאי פיזור הכדורים קרוס, שלפחות היה יכול לעשות קצת סדר בחלוקה.
בשביל לחדד את הנקודה הזו, תסתכלו על הווריאציות השונות של ברצלונה בהתקפה (וגם ליברפול ואפילו פ.ס.ז'), שם לכל מתקיף יש סט של תכונות שמשלים את סט התכונות של חבריו להתקפה, לא מתחרה בהן.
פ.ס.ז' זכתה השנה באליפות הרבה יותר משכנעת מזו של השנה שעברה. היא כבשה 85 שערים העונה (עם עוד שני משחקים שנותרו עד לסיום העונה) לעומת 81 בעונה שעברה, וספגה אותה כמות של שערים, 33. דמבלה שיחק בשנה שעברה 42 משחקים בהם כבש שישה שערים ובישל 14, כמעט בישול או שער לכל שני משחקים. השנה הוא שיחק 46 משחקים עם 33 שערים ו־13 בישולים, שער או בישול למשחק.
שיטת הכוכבים
אמבאפה הוא עדיין שחקן מהאליטה העולמית, ואי־אפשר לקחת את זה ממנו. אך בשנה שעברה, בלעדיו, ריאל מדריד הייתה קבוצה הרבה יותר טובה. השנה, בלעדיו, פ.ס.ז' היא קבוצה הרבה יותר טובה. בלינגהאם, שהוסב לתפקיד יותר הגנתי לאחר עונת בכורה מפוארת, מצא את עצמו דועך בדיוק באותם המקומות שבהם דמבלה פרח.
סוג הכדורגל שאמבאפה משחק, והאופי שלו, לא מאפשרים לו להתאים את עצמו לקבוצה. הוא זקוק לכך שהקבוצה תתאים את עצמה אליו, ושהאחרים יעשו ויתורים עבורו. זה יכול לעבוד במועדון קטן או במועדון עם היררכיה פנימית ברורה, כמו פ.ס.ז'. אך זה לא יכול לעבוד במועדון עם היררכיה מישורית, זהות ברורה, ועם קבלות אין ספור של תארים, כמו ריאל. הצלחותיה של פ.ס.ז' נבעו משיטה נטולת אור כוכבים, והיא הדגישה את האכזבה מריאל, ששוב בנתה על שיטת הכוכבים.
כמעט עשרה חודשים חלפו מאז הפסטיבל בברנבאו. 80 אלף איש הגיעו לקבל את הכוכב הצרפתי, 5,000 יותר מאשר קיבלו בזמנו את רונאלדו. חלקם רכשו כרטיסים במאות יורו בשוק השחור. הוא הוצג לצידו של זינדין זידאן, הסנדק הספורטיבי שלו, כשבגבם 15 גביעי אליפות אירופה. הרמז היה ברור: האוהדים ציפו לנסיעה חלקה בדרך עטופה בתארים, אך הם קיבלו רכבת הרים. מהמשבר והחמצת הפנדל בבילבאו, דרך השלושער שעזר להדיח את סיטי, ועד לתיקול המאוחר והמכוער באנטוניו בלאנקו, ולאחריו האדום, ההשעייה למשחק אחד, ושריקות הבוז בברנבאו בכל פעם שדמותו של אמבאפה עלתה על המסכים במשחק ממנו היה מושעה.
היום, אמבאפה יעלה למגרש בהזדמנות האחרונה להביא לריאל תואר כלשהו. הוא יצטרך להראות שהוא הפנים את רוח המועדון שאליו הצטרף, שהוא מוכן לאפסן את האגו שלו בחדר ההלבשה ולהשקיע את כל כישוריו וכשרונו עבור הסמל. מולו יעלה היורש שלו. אמבאפה נכנס לנעלי רונאלדו ומסי, רק אחרי שאלו מיצו כל מיליליטר של חמצן מהקריירה האירופית שלהם ופנו לפנסיה בסעודיה ובאמריקה. אחרי שתי השפלות שברצלונה הנחילה השנה לריאל, ואחרי שגברה עליה בגמר דרמטי של גביע המלך, לאמין ימאל יעלה היום כדי להדיח את השואף לכס המלכות. קיליאן צריך לתת היום את משחק חייו, לא פחות.
פורסם לראשונה: 01:30, 11.05.25
