האירועים אמש בסמי עופר ובלומפילד ממש לא נולדו בחלל ריק. זו בדיוק התוצאה של הזנחה מתמשכת ומשותפת לכל הגורמים שאמורים לשמור על הכדורגל – ממשלות, משטרה, מערכת המשפט, ראשי הענף והרשימה עוד ארוכה. מה שצריך היה להיות לאחד מאירועי התרבות הגדולים בישראל, עוד סמל של חזרה לשגרה ולשפיות, הפך לערב של מועקה וייאוש לעשרות אלפי אוהדים שנכחו במגרש, ולמאות אלפים שצפו מהבית.
אנחנו תמיד אוהבים להזכיר אירועים גדולים מעבר לים. כמו אסון הייזל, פרעות פורט סעיד והקטסטרופה שהתרחשה בהילסבורו. אבל, האמת היא שאין צורך להרחיק עד אירופה או מצרים. ההזנחה כאן, בבית, ברורה. כשאין מדיניות ברורה, אין אכיפה עקבית, אין ענישה מרתיעה ומשמעותית, האלימות היא זו שמרימה ראש, מכה שורשים, ומצמיחה עשבים שוטים. למרות שההאשמה מופנית בדרך כלל לאוהדים ולמועדונים, אסור לשכוח: ההתראות על מה שקרה אתמול – וגם על מה שיקרה מחר – היו ידועות מראש.

2 צפייה בגלריה
פיצוץ המשחק
פיצוץ המשחק
פיצוץ המשחק
(צילום: עוז מועלם)

מי לא זוכר את הפריצה של פואד מול ערן זהבי? ואם זה מרגיש רחוק, אז פשוט צריך לראות מה התרחש אמש בלאומית במשחקה של הפועל תל אביב. זקוקים לדוגמאות נוספות? אירועי האלימות בטרנר בתחילת העונה, חרם האוהדים של מכבי חיפה על אצטדיון טדי בשל אלימות משטרתית בו. שדה הקרב שנפתח לפני שנתיים באצטדיון בנתניה בהתמודדות של מכבי חיפה מול מכבי נתניה. ממש לפני חודש ראינו כיצד אוהדי בית"ר מוכים בצורה קשה מאוד בהתמודדות הקבוצה מול אשדוד. וכמובן, איך אפשר לשכוח את העימותים האלימים בין אוהדי הפועל תל אביב למשטרה בתחילת עונת 2023? כן, אלו שהסעירו את הכדורגל הישראלי עד אותו יום מר של 7 באוקטובר. ואם תהייתם, הרשימה עוד ארוכה מאוד.
בבוקר שלאחר ערב כזה, קל ליפול לקלישאות: "הכדורגל שלנו הלך לאיבוד", "הכל אלים", "הכל נהרס". אבל חשוב לזכור: הרוב המכריע של משחקי הכדורגל בישראל עוברים ללא אירועים אלימים או גזעניים. רוב אוהדי הכדורגל בישראל מגיעים כדי לעודד את הקבוצה שלהם ולבלות עם חבריהם ומשפחותיהם ביציע. אבל המגמה ברורה. בעונת 2021-22 נרשמו על פי הנתונים שלנו 38 קריאות גזעניות ו-110 זריקות חפצים והתפרעות אוהדים. בעונת המשחקים שאחריה (22-23) נחשפנו כבר ל-190 קריאות גזעניות – 167 אירועי אלימות והשלכת חפצים. בעונה שעברה, לצערנו, שחלקה אף התנהלה ללא נוכחות קהל מסיבות ביטחוניות, רשמנו שיאים שליליים עוד יותר בדמות 224 קריאות גזעניות ו-209 אירועים של התפרעות אוהדים, השלכת חפצים וכדומה.
נתוני הסיבוב הראשון של העונה הנוכחית מצביעים שאנחנו בדרך לשבור גם את השיא הזה, כאשר רק בסיבוב הראשון נרשמו 108 קריאות גזעניות ו-44 השלכות חפצים. והשורה הכי עצובה היא שמאז תחילת העונה הנוכחית שני משחקי ליגת העל התפוצצו ולא הגיעו לשריקת הסיום בשל אירועים אלימים וגזעניים. הפעם הקודמת שבה פוצץ משחק ליגה הייתה בשנת 2014. הפעם האחרונה שבה פוצצו באותה עונה יותר 2 משחקים ויותר תשלח אותנו לחטט בארכיון של הליגה בשנות ה-80' וה-70'.
אז מה עושים?
בתקשורת ידברו על הדברים הבסיסיים והברורים ביותר: בית משפט ייעודי לתחום העבירות באירועי ספורט, ענישה פרטנית ומשמעותית, אכיפה עם יותר אמצעים ועוד. כל אלה דברים חשובים ונכונים, אך הם ממש קצה הקרחון לפעולות שיש לנקוט. יש להבין שזה לא מהלך של זבנג וגמרנו. התהליך צריך לכלול מצד אחד מסלול ענישתי פרסונלי לאלו שפוגעים במשחק, ומצד שני לקדם חוויית משחק. שני אלה צריכים להיעשות בעבודה משותפת של כלל הגורמים ובשותפות מלאה של נציגי האוהדים ולא זריקת אחריות על גורם זה או אחר, והם אינם יכולים להסתכם במהלך אחד וסיום התהליך. האלימות והגזענות ימצאו את דרכן שוב ושוב אם לא יהיה פיקוח מהותי כנגדן.

2 צפייה בגלריה
סטואיץ'
סטואיץ'
סטואיץ' מפנה אבוקות מהמגרש
(צילום: עוז מועלם)

הסתכלות המשטרה על אירועי הספורט בארץ צריכה לעבור שינוי מהותי. הגברת שוטרים מסביב למגרשים ובדיקה קפדנית אינן הפתרונות. המשטרה צריכה לראות עצמה כגוף המאבטח את סביב האצטדיון במטרה לספק חוויה חיובית לאוהדים ולא להפוך אותם לחשודים מידיים. הפיאסקו אמש, עם ההחלטה לאסור ציוד עידוד ולמנוע מכירת אלכוהול מחוץ למגרש, ממחיש את חוסר הבנה הבסיסי בדינמיקה של אוהד כדורגל סביב המשחק. כמו מול הפועל תל אביב ב-2023, כשמעצרים המוניים לפני המשחק לא שמרו על הסדר הציבורי, כך גם כאן. הפתרון טמון בחקירות מקדימות ומניעה מראש, לא בטיפול שטחי ברגע האחרון.
לצד תהליכי הענישה שחייבים לעבור שדרוג מהותי, אי אפשר לזנוח לרגע את תרבות הכדורגל, או יותר נכון חוסר התרבות בכדורגל הישראלי. החל מהנגשת המשחקים לשעות היום במטרה ליעד את המשחקים לתרבות פנאי למשפחות, וככזאת להרגיע את הלך הרוח ביציעים, לצד פעילות עם האוהדים לפני פתיחת המשחק, במהלכו וליווי האוהדים בסיומו. יש לחזק את סמכויות קצין האוהדים בכל מועדוני הכדורגל ולבנות תוכנית אסטרטגית למיתוג המשחק מחדש והנגשתו למשחקים נוספים. אלו הם מהלכים לא פשוטים אך נדרשים והכרחיים.
השנה נציין 50 שנה לרצח מוטי קינד ז"ל על כר הדשא. אסור לאפשר שמשהו כזה יתרחש שוב. עלינו לפעול מחר בבוקר וגם לטווח הארוך. מחר בבוקר, נדרשת אכיפה חכמה – עם שיפור התיאום בין המועדונים למשטרה, הכשרות למאבטחים, ושימוש במערכות מתקדמות כמו מצלמות זיהוי פנים. בטווח הארוך, יש להקים מחדש את היחידה למאבק באלימות בספורט, הפעם עם גיבוי תקציבי משמעותי. ולצד זה, לחזק את הכדורגל ככלי חינוכי שילמד סובלנות, כבוד הדדי, ואחדות.
הכדורגל הישראלי לא שייך למיעוט אלים. אם נפעל היום, נוכל להשיב אותו למי שהוא באמת שייך – לרוב המוחלט של אוהדי הכדורגל בישראל.
• הכותב משמש כמנהל התוכנית "בועטים את האלימות והגזענות מהמגרשים" של ארגון גבעת חביבה

גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: [email protected] בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.