בכדורגל המודרני אין כמעט מקום לרגש טהור. כסף, פוליטיקה, קומבינות ואגו, כל אלה הפכו את המשחק למכונה קרה, דורסנית ונטולת אמוציות. אבל בבירה האיטלקית מבינים שזה לא חייב לעבוד ככה. וכך נכנס לתמונה איש אחד, כמעט בן שבעים, עם מבט עייף אבל לב שלא התעייף מעולם: קלאודיו ראניירי.
ובינינו, הוא בכלל לא היה צריך את כל זה. אחרי הזכייה הבלתי תיאמן בפרמייר ליג עם לסטר, ראניירי בן ה-73 היה יכול לתלות את העניבה, לפרוש ולהפוך לאגדה שקטה. אבל כשקריאת החירום הגיעה מהאולימפיקו, הוא לא היסס אפילו לרגע. כי רומא, רומא בעבורו היא לא עוד תחנה. היא הבית. היא הילדות. היא האהבה הראשונה, וכנראה גם האחרונה. היא מה שגרמה לו להיות מה שהוא היום, וכמו שהוא נתן לה , היא נתנה לו בחזרה.
וזה בדיוק העניין. רומא לא אוהבת סתם. היא יכולה לשרוף שחקנים, ללעוג למאמנים, לדרוך על אגדות - אבל כשיש לה מישהו שהיא מזהה בו את עצמה, היא נפתחת לגמרי. בחור אחד בשם פרנצ'סקו טוטי היה בדיוק כזה. דניאלה דה רוסי קורץ מאותו החומר. ועכשיו, בלי שהתכוון, גם קלאודיו ראניירי.
הקהל של רומא לא רצה גביע ולא מקום באירופה. הוא רצה משהו אחר: הוא רצה מישהו שיחזיר את הכבוד שאבד. מישהו שיזכיר לו למה הוא מתאהב מחדש כל שבוע בקבוצה שתמיד שוברת לו את הלב. וראניירי עשה את זה בלי מילים גדולות, בלי דרמות, רק עם אמת פשוטה - הוא שם כי הוא אוהב.
במובן הקלאסי, ראניירי הוא לא מאמן. הוא רומנטיקן אחרון בעולם מלא באנשים שצוחקים על רומנטיקנים. והעובדה שהקהל נעמד ומוחא לו כפיים, עם דמעות בעיניים, אומרת דבר אחד: יש רגעים שבהם הכדורגל חוזר להיות אנושי. בדיוק כמו שהוא אמור להיות מטבעו. כי זה למה התחלנו להתאהב בו מלכתחילה.
רומא נתנה לו אהבה שאף אחד לא קיבל מאז טוטי, אולי בגלל שהוא לא ניסה לקחת אותה, רק להיות ראוי לה. הילד ממחלקת הנוער שעבר בקליארי דרך יוון, צרפת ספרד ואפילו אנגליה, חוזר הביתה ותולה את העניבה, אבל הפעם, לאף אחד אין ספק שהוא לא עוד מאמן, הוא אגדה בעודה בחיים.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: [email protected] בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
