קהילת הכדורגל בישראל געשה בשבוע האחרון. הסיבה – ניסיון העלאת מכסת הזרים. היו כאלה שתמכו ואחרים שזעמו על המהלך, וטענות רבות בעד ונגד עלו. הסאגה הזו קיבלה חשיפה רבה והעלתה שאלה מאוד מעניינת לגבי זרים בכדורגל. החלטתי לחקור זאת ולבדוק – מה קורה בעולם?
יפן ודרום קוריאה – הגבלה נוקשה, הצלחה מרובה. הפרשנים והאוהדים שנגד העלאת המכסה מביאים כדוגמה את יפן ודרום קוריאה – שתי מדינות שבהן ההגבלה אפילו מחמירה יותר מבישראל. ביפן, 5 זרים יכולים להירשם למשחק, ובקוריאה 6 רשאים להירשם בכל הסגל. הליגה היפנית נחשבת לחזקה באופן יחסי על אף ההגבלה, ושחקנים מקומיים רבים מקבלים דקות רבות. הטובים שבהם יוצאים לאירופה ומצליחים, כמו יונג מין סון הקוריאני בטוטנהאם וטאקפוסה קובו בריאל סוסיאדד.
בנוסף, שתי הנבחרות נחשבות לטובות ביותר באסיה ובעולם ומגיעות להישגים מרשימים. ההגבלה תורמת גם לשוויון תחרותי – הפערים בין הקבוצות קטנים יותר, וגם לזהות – חיבור חזק יותר בין הקהל לשחקנים ולמדינה.
קפריסין – הליגה מצליחה, הנבחרת לא. מדינה נוספת שמשמשת דוגמה לצורך בהגבלה היא קפריסין. בעשור האחרון קבוצות קפריסאיות כמו פאפוס, אריס לימסול, א.א.ק לרנקה, אפואל ניקוסיה ועוד רשמו הצלחות נאות באירופה – בליגת האלופות, בליגה האירופית ובקונפרנס ליג.
אך מבט על הנבחרת הלאומית מגלה מציאות הפוכה – נבחרת קפריסין נחשבת לשק חבטות במוקדמות היורו והמונדיאל. רבים סבורים כי הסיבה לכך היא נוכחותם הרבה של זרים בקבוצות, שמדירה את המקומיים מהמגרש, עד כדי כך שחלק משחקני הנבחרת כלל לא פותחים בקבוצותיהם. ישראלים שמתנגדים להעלאת המכסה מביעים דאגה לנוכח מצב האי השכן.
שווייץ – העלתה את הרמה. תומכי הסרת ההגבלה מציינים את שווייץ כדוגמה חיובית. לפני שנות ה-2000, המדינה התקשתה להעפיל לטורנירים בינלאומיים והייתה בשולי הכדורגל האירופי. לאחר הסרת מגבלת הזרים, שווייץ חוותה שדרוג: קבוצות כמו באזל ויאנג בויז הציגו הישגים באירופה, הליגה הפכה תחרותית, ובעונה האחרונה שישה מועדונים התמודדו על האליפות עד שלב מתקדם. גם השחקנים המקומיים השתפרו, והנבחרת השוויצרית ממוקמת כיום במקום ה-20 בעולם ומופיעה דרך קבע בטורנירים הגדולים.
יוון – התחיל טוב, נגמר רע. כשיוון פתחה את השוק לזרים, הקבוצות המקומיות שגשגו בזירה האירופית, והנבחרת הפתיעה את כולם כשזכתה ביורו 2004. בהמשך חלה הידרדרות חריפה – מאז 2014 הנבחרת לא הצליחה להעפיל ליורו או למונדיאל. הזרים מילאו את הקבוצות, והשחקנים היוונים לא זכו להזדמנויות. בשנים האחרונות הוחזרו חלק מההגבלות (למשל: עד 5 זרים על הדשא), ויש סימנים להתאוששות. עונת 2023/24 הסתיימה בהישג מרשים כאשר אולימפיאקוס זכתה בליגת האלופות לנוער.
טורקיה – סיבוב פרסה. טורקיה גם הורידה בעבר את מגבלת הזרים והליגה התחזקה מאוד. אבל התלות בזרים יצרה פערים גדולים בין הקבוצות, והנבחרת הלאומית נפגעה: בין 2010–2018 הנבחרת עלתה רק לטורניר אחד (יורו 2016). בשל כך הוחזרו הגבלות: כיום מותר להחזיק עד 14 זרים בסגל, מהם עד 12 יכולים להירשם למשחק, וחובה שלפחות שניים מהם יהיו ילידי 1.1.2003 ואילך. התוצאה: השחקנים המקומיים מקבלים יותר דקות, וכיום נבחרת טורקיה מציגה שחקנים צעירים בטופ העולמי כמו ארדה גולר וקנאן יילדיז. יש תוכניות להחמיר עוד יותר את ההגבלות, ונראה שטורקיה בכיוון חיובי.
ואצלנו? לסיכום, הגבלת זרים היא כלי חשוב לשמירה על זהות מקומית. אבל השפעת ההגבלה על הכדורגל הישראלי אינה חד-משמעית. מהמחקר עולה מסקנה ברורה: העלאת מכסת הזרים לא תשפר מעצמה את הרמה – נדרשת גם משמעת מקצועית כמו ביפן ודרום קוריאה, רצון להשתפר כמו בשווייץ, או תוכנית מסודרת כמו בהולנד, בלגיה ואפילו איסלנד.
בעיניי, העלאת המכסה ללפחות 8 זרים היא צעד הכרחי – יש לכך חסרונות שפורטו, אך גם יתרונות רבים. ייתכן שבעתיד נוכל להיות נבחרת ברמה של טורקיה או שווייץ.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב.
איך זה עובד? פשוט מאוד:
כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: [email protected], בצירוף שם מלא
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש
