נובאק ג׳וקוביץ׳ הוא גיבור לאומי בסרביה. סמל. מושא לגאווה. הילד שהתאמן לצד ההפגזות הכבדות על בלגרד, והביא למדינה שלו כבוד ספורטיבי כמו שלא הביא אף אחד אחר.
כל פגיעה בכבודו של ג׳וקוביץ׳ נתפסת כפגיעה בסרביה עצמה. כל ניסיון להשפיל אותו, כפי שאירע כשאוסטרליה סירבה להעניק לו אשרת כניסה לאליפות אוסטרליה בגלל שסרב להתחסן נגד קורונה, נתפס כניסיון להשפיל את סרביה. "ציד מכשפות", אמר על האירוע ההוא נשיא סרביה. "סקנדל", הגיבה ראשת הממשלה דאז. "בן האלוהים", הוא כונה, למרות שחייבים לסייג ולהגיד שמי שנתן לו את הכינוי הזה היה אביו הנרקיסיסט.
אם פעם להיות סרבי היה סוג של כתם בעולם המערבי, הרי שג׳וקוביץ׳ הוא אחת הסיבות לשיקום התדמית הלאומית. הוא זכה ביותר תארי גרנד סלאם מכל טניסאי אחר, הוא איש משפחה למופת וגם נוצרי אדוק.
ג'וקוביץ' תמיד נע על הגבול הדק שבין פטריוטיזם עם קשרים חזקים למולדת ללאומנות שלא תמיד מתקבלת יפה. יש לו קשרים חברותיים עם פוליטיקאים. הוא מודע לחלוטין למעמד שלו במדינה, לכמות העוקבים אחריו ולהשפעה שלו. כשהוא כותב על עדשת המצלמה ברולאן גארוס "קוסובו היא הלב של סרביה", הוא יודע בדיוק מה הוא עושה. קוסובו הוא נושא נפיץ. כמו גם סרפסקה, מובלעת בסרייבו, בירת בוסניה והרצגובינה, שלאומנים סרבים, כמה מהם מהבוגרים היותר אלימים של מלחמת האזרחים ביוגוסלביה, רוצים להפוך לסרבית. ג׳וקוביץ׳ מקורב לאנשים הללו, הוא מקבל מהם פרסים ותארים. בתמונה מ-2021 הוא נראה יושב לצדו של מפקד סרבי שהיה שותף ברצח העם בסרברניצה.
נשיא סרביה הנוכחי, אלכסנדר ווצ'יץ', כבר אמר לא מזמן כי "אם ג׳וקוביץ׳ יעמיד את עצמו לבחירה, אין לי סיכוי לזכות״. ג'וקוביץ' הוא לא רק בעל השפעה עצומה על אזרחים ומודל לחיקוי עבור ילדים ומתבגרים, אלא הלב הפועם של המדינה, מייצג גם את השלטון ואת האני מאמין. ג'וקוביץ', בעיניי סרבים רבים, הוא המייצג האופטימלי של האנדרדוג הנצחי, ה"אני נגד כולם", שמוכן לעשות הכול כדי לקבל אהבה, חוץ מלבגוד בעקרונותיו. גם מהבחינה הזו, הזהות היא מושלמת: ג'וקוביץ' הוא סרביה, ולהפך.
אז מה קורה כשהגיבור הלאומי ג'וקוביץ׳ לוקח פתאום עמדה אנטי-שלטונית ומחליט לתמוך בהפגנות הסטודנטים ההמוניות בבלגרד ובערים נוספות בסרביה נגד המשטר הנוכחי?
עבר צד
הטענה הנגדית התמידית של ג׳וקוביץ׳ כלפי ההאשמות לפיהן הוא לאומן הייתה כי אינו פוליטיקאי וכי אינו מתדלק אלימות או פילוג. ג'וקוביץ' אומר את מה שג'וקוביץ' רואה וחושב לנכון. העובדה שהוא מצדד כעת בסטודנטים הסרבים המפגינים, כשהוא משלם על כך ביחסיו עם השלטון ועם אוהדיו תומכי השלטון, מחזקת את הטענה. הוא איש של העם. יש גבול עד כמה הוא מוכן שמנהיגים יתרחצו באורות התהילה שלו. ההנהגה הנוכחית של סרביה עברה את הגבול הזה.
ההתקפה על ג׳וקוביץ׳ היא התקפה נבזית. כלי תקשורת ועיתונאים המקושרים לנשיא ווצ'יץ, במיוחד "דה אינפורמר", נמצאים בקמפיין תרעלה שמזכיר לסרבים שאמו של ג׳וקוביץ׳ בכלל קרואטית, ושהוא תמיד היה פטריוט מזויף שאפילו מעדיף לחיות את רוב חייו במונטה קרלו. "בושה לסרביה", נכתב בעיתון על ג'וקוביץ'. לא פחות ממדהים.
החטא של "נולה" הוא שהעז לצאת מגבולות הגזרה של השלטון. בנובמבר 2024 נהרגו 15 סרבים בהתמוטטות גגון בתחנת רכבת. מאז, עשרות אלפים צועדים ומפגינים ברחבי סרביה נגד הרשלנות של המשטר, השחיתות ומינוי מקורבים לתפקידים בכירים במקום אנשים שראויים לתפקיד. ג׳וקוביץ׳ תומך בהם. בווימבלדון הוא חגג את הניצחון שלו בתנועת ניצחון שהיא סמל ההפגנות. עכשיו נערך לו משפט שדה.
רק שג'וקוביץ' הוא לא בן אדם שמתקפל. הוא עשה קריירה שלמה מלא להתקפל. ג'וקוביץ' גם בז לאי לקיחת האחריות על המוות הרשלני של אזרחים, ואם בשל כך ווצ'יץ' החליט לסמן אותו כאויב, כדאי לו שיהיה מוכן למלחמה.
סרביה צריכה את ג'וקוביץ' הרבה יותר מאשר הוא צריך אותה. רק ארבע שנים לאחר שקיבל את הרישיון לטורניר ATP בבלגרד, ג'וקוביץ' נפגש בשבועות האחרונים עם בכירים יוונים, ביניהם ראש הממשלה, כדי להתעניין במשקיעים שיתעניינו בהעברת הטורניר לאתונה. "זה לא נמצא בקלפים כרגע", אמר ג׳וקוביץ׳ והתייחס למעבר של הטורניר ואולי של כל משפחתו ליוון, "אבל אני חייב להודות שהכול יכול לקרות".
פורסם לראשונה: 07:37, 20.08.25
