במשך שבועות נדמתה הליגה האירופית לעונש שהוטל על מכבי ת"א על לא עוול בכפה, ולא לפרס מקצועי יוקרתי שזכתה בו לראשונה אחרי שנים של התפשרות על הקונפרנס-ליג. המניעה לארח בבלומפילד שפגעה בה מקצועית לצד ההפסדים המרובים - בניגוד לרצף הניצחונות במסגרת הליגה בשעתו - הפכו את הקמפיין האירופי לקוץ בתחת, טירונות מעופפת שנדמה כי מכבי לא יכולה לחכות לרגע בו תסתיים כבר.
ובכן, הרבה השתנה מאז הימים בהם מכבי הובסה על ידי איאקס או נוצחה באופן מתסכל במיוחד על ידי בראגה. היום אירופה היא כבר לא שובר גלים שמאיים להוציא את מכבי ת"א מהמומנטום שצברה על חשבונה של מכבי פ"ת ומ.ס אשדוד, אלא הדרך, אולי, לזחול בחזרה אל האור. היוצרות התהפכו עם שתי תוצאות התיקו מול הפועל חדרה והפועל חיפה ואיבוד הבכורה בליגת העל. אם הליגה האירופית הייתה תמיד המקום אליו מכבי הולכת כדי לשבור שגרה, אז עכשיו השגרה של מכבי ת"א בליגת העל היא כזאת שמצווה לשבור. הליגה האירופית מציעה את האפשרות לצבור ביטחון בלי להסתכן בהשלכות דרמטיות במקרה של הפסד, כפי שהוא בהכרח המצב מול קבוצות שקוראים להן "הפועל" ו"מכבי" ולא "RFS".
הניצחון על בשיקטאש אולי לא תרם לשיפור מצב רוחה של מכבי ת"א בליגה המקומית, אבל כשמצרפים אליו את זה אמש על ריגה מתקבל לפתע קמפיין אירופאי בעל תכלית. עוד ניצחון, ועוד ניצחון, ולפתע נפתחת אפילו האפשרות לעבור לסיבוב הבא. איזו עונה מוזרה עוברת על מכבי ת"א - מה שעבד טוב השתבש, ומה שהשתבש לפתע עובד טוב. חמישה חודשים לתוך העונה, הדבר היחיד שוודאי אצל מכבי זו הבינוניות האקראית שלה, כזו שלא מספיקה בשביל להוליך את ליגת העל, אבל גם מספיקה בשביל להישאר תחרותית בליגה האירופית שני מחזורים לסיום.
היא כל כך בינונית, שכל מה שיש לה באמצע דצמבר זה פטאצ'י, שחקן שבאמצע נובמבר היא לא הבינה מה היא עשתה רע שהוא מגיע לה. אתמול הוא בישל את שני השערים במשחק שהשאיר את מכבי בחיים. את שני השערים, הזהים להפליא, היא כבשה כשעידן נחמיאס ונמניה סטואיץ' נוגחים עם גבם אל השער. מה לעשות עם הכדור כשהיא גם מסתכלת על השער - בזה היא פחות טובה. בסופו של דבר, דרוש היה הפנדל הגרוע ביותר מאז הומצאה הנקודה הלבנה כדי שמכבי תנצח את אחת הקבוצות החלשות במפעל שנמצאת בפגרה כבר חודש. אומרים שמזל הולך עם הטובים, אבל הוא נחוץ במיוחד למי שלא טוב.
