דני אבדיה נמצא בכושר הטוב בחייו. משחק אחרי משחק הוא נותן תצוגות ברמת כדורסל גבוהה ביותר, שגרמו לפרשן הבית של פורטלנד להגדיר אותו בתקופה הזאת כשחקן ברמת אולסטאר. דני אכן מספק את הסחורה, ומוביל את פורטלנד לרצף ניצחונות מרשים מול קבוצות עם שאיפות גבוהות כמו ממפיס ודנבר.
בזכות העובדה שהוא הנציג היחיד שלנו ב-NBA הוא מקבל סיקור פרובציונאלי חסר תקדים. בפודקאסטי ה-NBA השונים בשפה העברית מאזכרים אותו כל שבוע, טורים נכתבים על ימין ועל שמאל, וכל ציטוט מעבר לים מקבל פה כותרת ראשית. אבל בואו ננסה להבין – האם באמת דני מתפתח לשלב הבא באבולוציה שלו, או שמא מדובר רק בתקופה טובה שתחלוף בקרוב?
אבדיה הוא שחקן אינטליגנטי מאוד, שאוהב לעבוד קשה ונהנה להשקיע במשחק. במהלך הקריירה שלו הוא באופן תדיר מעלה את הממוצעים העונתיים שלו בחודשים האחרונים לעונה. למעט עונת הרוקי, בכל עונה הוא משפר את כמות הזריקות מהשדה, כמות הזריקות שנכנסו, כמות הריבאונדים, האסיסטים, הנקודות, ומהצד השני את כמות האיבודים. כך, למשל, העונה הוא הגיע למרץ עם קרוב ל-16 נקודות למשחק בממוצע וקולע החודש יותר מ-23, והריבאונדים קפצו מ-6.8 ל-10 בחישוב של החודש לבדו.
האם אפשר להסיק מכך משהו? בדרך כלל, בתקופה הזאת של השנה הקבוצות בליגה יודעות מה מיקומן, וחלק מהקבוצות מורידות הילוך ונותנות לכוכבים הגדולים לנוח – או בגלל שהן כבר הבטיחו את מקומן בפלייאוף, או שהן הולכות לטנקינג ורוצות לשפר מיקומים לקראת הלוטרי. מול קבוצות עם סגלים חסרים קל יותר לבוא לידי ביטוי, וזה במקביל לכך שהכוכבים בקבוצה שלך גם כן משחקים פחות.
האם העונה זה גם המקרה? במקרה או שלא, בתקופה האחרונה ג'רמי גרנט, שחקן מוביל בעונה שעברה בפורטלנד שמשחק על העמדה של דני, פצוע ולא נכלל בסגל. אנחנו יודעים מהסביבה הקרובה לדני כמה חשוב לו עניין הביטחון, וכשהוא יודע שמקומו על המגרש מובטח קל לו יותר לבוא לידי ביטוי. לכן, אנחנו רואים את אותה הפריחה שלו חוזרת בסוף כל עונה. זה בא לידי ביטוי בייחוד במעבר מסוף העונה הקודמת לעונה הנוכחית. את העונה הקודמת דני סיים בקול תרועה רמה, עם ממוצע נקודות בחודשים מרץ-אפריל של 17.8 נקודות למשחק. בעונה הנוכחית, דני עומד כרגע על ממוצע נקודות נמוך יותר, של כמעט 15.9 נקודות למשחק.
אז האם אנחנו נהנים להאדיר את אבדיה רק בגלל שהוא ישראלי? נראה שהפעם התשובה לכך היא שלילית. את העונה דני פתח אמנם בצורה חלשה יחסית, אך זה היה בתקופה שהוא עדיין התאושש מההלם של הטרייד הראשון שהוא חווה בקריירה. ברגע שהוא התחיל להתחבר לחברים החדשים ולהבין את מקומו בקבוצה, הוא שיפר את הסטטיסטיקה שלו ולא הביט לאחור. כל הנתונים שלו עלו, וחשוב מכך – הביטחון שלו וההכרה ביכולות שלו עלו. השבוע דני סיפר בראיון שהוא סופר נרגש מהשחקן שהוא יכול להיות, שזה ביטוי להבנה שהוא אכן יכול וצריך להיות שחקן מוביל בקבוצה. הפרשנים ב-NBA מקדישים לו זמן, היריבות שלו כבר מתכוננות אליו, הוא מופיע יותר בדוחות הסקאוטינג ושומעים גם לפני משחקים איך מאמני היריבות מדברים עליו ומחמיאים לו, אך דני ממשיך לתת את התפוקה גם כשתשומת הלב הולכת אליו.
עם סוואג של כוכב מצד אחד שבאה לידי ביטוי במיוחד בתנועת ה-You Can’t See Me אחרי מהלכי סל ועבירה, ומצד שני הצניעות הגדולה שלו (לכו תחפשו את הראיונות שלו בסופי משחקים), זה נראה שדני מבין כמה הוא מיוחד. כדי להתפתח לשלב הבא שלו הוא יצטרך להמשיך את היכולת הזאת גם בעונה הבאה, ולהראות יציבות לא רק לאורך חודש-חודשיים, אלא לאורך עונה שלמה. אם הוא יצליח לעשות זאת, ייתכן מאוד שנחזה בקרוב לא רק בשחקן NBA ישראלי, אלא בשחקן ALL-STAR משלנו.
• הכותב הינו פסיכולוג, יועץ בתחום הפסיכולוגיה של הספורט המאמץ והביצוע מלווה קבוצות ושחקנים לשיפור ביצועים.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: [email protected] בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
